בג"צ דחה ביום א' (3.7.2005) את עתירתה של אירנה גוזמן, אזרחית אוקראינה אשר ביקשה לפתוח בהליכי גיור על אף שזו שוהה בישראל שלא כדין.
בשנת 1997 נישאה אירנה גוזמן באוקראינה לאזרח ישראלי ובשנת 1999 נכנסה לארץ כתיירת. בעקבות נישואיה שולבה גוזמן במה שמכונה "הליך מדורג" לקבלת אזרחות. באפריל 1999 קיבלה רישיון ישיבה ועבודה ובהמשך קיבלה רישיון לישיבה ארעית שתוקפו פג בסוף שנת 2000.
בסוף שנת 1999 התערערו יחסי בני הזוג והם עברו לגור בנפרד. בעקבות כך פנה בעלה של גוזמן למשרד הפנים והודיע שאינו חי עוד עימה, בכוונתו להתגרש ממנה וביקש "לא להאריך לה שום מעמד". בשנת 2002 התגרשו בני הזוג.
פניותיה של גוזמן למשרד הפנים בהן היא מבקשת להאריך את רישיונה לישיבה ארעית נדחו על הסף ובחודש אפריל 2002 הורה לה משרד הפנים לעזוב את ישראל.
גוזמן עתרה לבג"צ (6323/02) אשר הורה לדון בעניין בבית המשפט לעניינים מנהליים. במקביל להליך המשפטי פנתה לבתי הדין המיוחדים לגיור על-מנת להתקבל להליכי גיור אך פנייתה נדחתה.
במכתבי הדחיה נכתב: "גיור במדינת ישראל מותנה באשרת שהייה כחוק ואימוץ של תורה ומצוות כדרך חיים. במקרה דנן, לא מצאנו אף אחד מתנאים אלו בשלמותו, לימודים פורמליים אינם יכולים לבוא במקום שני תנאים אלו".
בעתירה נוספת שהוגשה לבג"צ טוענת גוזמן, כי לבית הדין אין סמכות לשקול שיקולים שאינם שיקולים דתיים. לכן, העובדה שאינה שוהה בארץ כחוק איננה רלוונטית. לטענתה, בית הדין היה צריך לתת משקל רב יותר לנסיבותיה האישיות והמיוחדות: ניתוקה המוחלט ממולדתה, ויתור על האזרחות האוקראינית, החלטתה לקשור גורלה עם העם היהודי לאחר חמש שנים בארץ והשתתפותה בקורס ללימודי יהדות.
בפסק הדין שהתקבל היום (א') כותב נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרן ברק: "מדיניות בית הדין, הקובעת תנאי סף לכניסה לשעריו, הינה בגדר הנחיה פנימית של בית הדין... כרשויות מינהליות אחרות, בית הדין רשאי לקבוע, במסגרת ההנחיות הפנימיות שלו, קריטריונים שיגדירו את סף הזכאות לקבלת שירותים ממנו. לעניין זה, שימוש בקריטריון של שהייה בארץ כדין, הוא שימוש ענייני".
עוד מוסיף ברק, כי "שירותי גיור אינם מסוג השירותים שקיים הכרח לספקם לכל אדם, בין אם הוא שוהה בארץ כדין ובין אם לאו".
בג"צ דוחה את העתירה ומבטל את צו הביניים שאסר על גירושה של גוזמן מישראל.
