ראש הממשלה, אריאל שרון, נאם (יום ג', 14.5.02) בפני הכנסת, והתייחס להתדרדרות בצפון בגלל החיזבאללה, המשך הפיגועים והיוזמה להקמת מדינה פלשתינית.
"אין ולא יהיה מקום מסתור לטרוריסטים. אנו שומרים על עיקרון של מניעת התדרדרות ומלחמה איזורית. יש הנחיות ברורות לעשות כל מאמץ כדי שלא לפגוע באוכלוסיה אזרחית", אמר והוסיף עוד:
ביקורו של פאוול בדמשק, אמר, הביא לרגיעה מצד החיזבאללה, אך מאז, בעידודה של סוריה, חלה התעוררות. גם אירן מעורבת בהגברת מערך הקטיושות והרקטות, בטווחים שלא ידענו קודם.
יש מעורבות אירנית בקרב מעטים מערביי ישראל. לצערנו הפעילות גוברת בדרכים שונות. גם מעירק אגב.
הברית האירנית, סורית ואירגוני הטרור מעוררת דאגה. ישראל ממשיכה במאמצים המדיניים, אך לא תשב בחיבוק ידיים אם יימשכו הפרובוקציות".
שרון ציין בנאומו: בביקור שלי בארה"ב, ידידתנו הגדולה, נפגשתי עם בכירים רבים היה מאמץ משולב של כל הגורמים. דנו בהצעה של ועידה איזורית שמטרתה ליצור אווירה של הידברות. להשיג שלום אמת לדורות. עם ישראל שוחר שלום. אנו רוצים לחיות לבטח למעננו בארצנו.
הודעתי כי ישראל תיכנס למשא-ומתן למען השלום, ותעשה כן בשני תנאים. ראשית, הפסקה מוחלטת של הטרור, האלימות וההסתה. שנית, רפורמות ברשות בכל התחומים. שקיפות מלאה.
לא יהיה שלום עם שלטון טרור, מלוכלך, רקוב ודיקטטורי.
אחרי שני התנאים יהיה שלב ביניים ארוך טווח. אחרי שנראה שפניהם באמת לשלום, ואני מקווה שכך יהיה, נראה מה הערבויות הנדרשות, ורק אז נחתום על הסכם של שלום קבע.
למערכה עלויות רבות. לא רק הישירות, אלא גם השפעות על הכנסת המדינה ממיסים. לכן צריך לגלות אחריות גם בתחום הכלכלי. אני יודע שזו תוכנית קשה מאוד. גורמים רבים יראו עצמם כנפגעים. אך זו חובתנו.
נאומו של יוסי שריד
יו"ר האופוזיציה יוסי שריד הגיב לנאום ראש הממשלה. להלן דבריו:
אני רואה את חג השבועות בעיניים שונות ואתן לרה"מ המלצה קצרה. אני רוצה להסב את תשומת הלב לשתי דיברות. הראשון: לא תרצח. דיבר מוחלט. אין תוספות. ראוי להשמיע אותו באוזני שכנינו ובאוזנינו. אין הסתייגויות ואין שום דבר שמצדיק את זה.
הדיבר השני שאני רוצה להפנות אליו את תשומת הלב הוא לא תחמוד. דיבר מעניין, כי כל שאר הדיברות עומדות במבחן המעשה. דברים שבלב, מי בוחן? בין השאר אסור לחמוד את השדה של האחר. אסור לחמוד את האדמה ששייכת לאדם אחר.
במגילת רות, הספר הכי יפה בתנ"ך, יש חסד, רחמים וחמלה כלפי הזר. מה אומרים שם? באשר תלכי אלך, עמך עמי, אלוהייך אלוהי. תראו איזו חברה נאורה היתה אז? האם בימינו יתכן שמשיח בן-דוד היה צאצא של גיורת? תראו? חברה של לפני אלפי שנים, תראו מה היא ידעה לעשות.
זה בקשר לחג השבועות.
בעניין ההבטחה לביטחון ושלום יש רק בעיה אחת. עברו שנה וחצי, ואנחנו לא קצרי רוח או קטני אמונה, אך מותר לנו לשאול: עד מתי? אני יודע שזה מקומם אותך. אבל אנחנו לא נחכה נצח. יש הבטחות. צריך לפרוע. מתי?
אמרת שלום וביטחון. אנחנו רוצים לדעת בערך. כמה חודשים? שנה שנתיים? עוד קדנציה? בקדנציה הראשונה לא היה לך זמן.
זה לא הולך ככה. אתה חייב לתת לנו אינדיקציה, עד מתי. אתמול שר הביטחון שלך אמר, ולא בפעם הראשונה, "אם לא תהיה פתיחה מדינית בעוד כמה שבועות, המצב יחזור לקדמותו, ויהיה גרוע יותר".
אז אתה מונה את הישגי המבצע, אבל שר הביטחון, שגם הוא מבין משהו, והוא מחוללו, אמר. אמרת שאתה לא מאמין ששר הביטחון אמר דבר כזה. אז הישגים הישגים – אבל לא חיים מהיום למחר. מדובר על פיקוח נפש.
לא תהיה פתיחה מדינית.
אתה אומר לא לפגוע באוכלוסיה אזרחית. אני מאמין לך – אבל אתה יודע שהחיים בשטחים בלתי נסבלים. בסדר: אתה לא מפציץ אזרחים. אבל גם כשאתה יוצא אתה מכתר. לנו קל לדבר על זה. אבל מה המשמעות? עיר סוגרת ומסוגרת. יש חיים? מערכות מתפקדות? משהו עובד שם? חינוך, דיור, מים, חשמל, תעסוקה. מישהו עובד?
מתוך הכאב והסבל הזה, זה הרי גיהנום. ואנחנו חיים קרוב אליו. הוא שולח אלינו את אנשיו. לאנשים אלו יש כוונות רעות, זה טבע מוזר. אנחנו פוגעים גם פוגעים באוכלוסיה אזרחית, בעצם הכיבוש.
אנחנו בכל מקום.
ולעניין הרפורמות – אני איתך לאורך כל הדרך. באש ובמים, בעניין הרפורמות ברשות. אבל אתה יודע, שכל העולם, וגם אנחנו במידה מסויימת מתייחסים לזה כאל מקל בגלגל. אם תדרוש רפורמות, הן לא יהיו. ככל שתלחץ יותר, הסיכוי קטן יותר.
יש לנו ניסיון. הרי מה לא עשית כדי לנטרל את ערפאת? ובינתיים הוא לא נוטרל. כשהיה צריך לפתור עניין קטן בכנסיית המולד, היה צריך חתימה שמישהו יערוב למחבלים עם יציאתם. מה יערוב? שלא יחזרו לטרור. מי יערוב? הרשות הפלשתינית חתמה על ערבות, ורק כך הם שוחררו.
משמע, רשות הטרור על-פי ישראל והעומד בראשה, הארכי-טרור, צריכים לחתום כדי לסיים את המשבר.
אז אם ערפאת צריך לחתום, בואו נניח לרפורמות.
אתה שואל אותי? הרשות הפלשתינית מושחתת. יש עוד מושחתות. גם אצלנו יש. אבל הם מושחתים.
כל אלו הם תירוצים. אם רוצים למצוא יש אינסוף. המסמך של דני נווה – יש דרישות שאנו לא דורשים מעצמנו. למשל, גודל הממשלה הפלשתינית והביזבוז הכרוך בזה. נו יש גבול. אני לא אומר שאין חומר, אבל להעמיס כזו צידה על השרה לבנת שמפטרת עכשיו 1,500 מורים.
אין יוזמה. אין מיזמים. אין רעיונות, הממשלה לא ממשלה. התוכנית הכלכלית לא כלכלית. יש רושם והרגשה שהכל טובע. אפילו תחת איום של אקדח אי אפשר יהיה לחלץ משר במשרדי הממשלה, הישג אחד, ולו הקלוש ביותר של ממשלה זו.
יש הישגים מוגבלים. הדוח של דני נווה, השליחות של לבנת. אבל הישג אמיתי? שום דבר.
אסיים אדוני היו"ר בעוד דבר אחד: כמה מילים לשבחי מרכז הליכוד. הדבר הכי מדאיג בעיני היה שיש קבוצה של מדינות בעולם שמוגדרות כמדינות מטורפות. כבר שמענו את חוות הדעת של המדינות הזרות על התנהגות מרכז הליכוד. מרכז הליכוד בהתנהגותו משייך את ישראל לקבוצת המדינות המטורפות. האם נראה חיזיון כזה באיזשהו מקום העולם?
ראש ממשלה נס על נפשו מפני סכינאי, ומלווים אותו בקריאות בוז החוצה. הכי קשה בעיני, מבחינה ציבורית, היה שראינו את חברי הכנסת והשרים בקוצר ידם. נראו כמו בעלי חיים מפוחדים ששותקו מפחד. אולי לא ניבחר.
אפילו הציבור של הליכוד חושב אחרת. מרכז הליכוד מנותק לגמרי אפילו מהציבור של הליכוד.
אני מציע לרה"מ לעזוב את הפרטים הקטנים, להתרכז בעיקר. אין הבדל בינך לבין ביבי נתניהו, שהרי המדינה שאתה מציע בחיים לא תקום. לך לוועידה מתוך נכונות להגיע. יש התפתחויות מאוד מאוד חשובות בעולם הערבי. אז יתכן שיצא משהו. אבל אם הצל של ביבי סכינאי, ושל חבורת המבוהלים הנפחדים והאופורטוניסטים האלו יצטרכו לתת לך גיבוי, רחוק לא תגיע.
