שתי תערוכות חדשות מוצגות בביתן הלנה רובינשטיין שבתל אביב. הפתיחה בסוף החודש, ביום שישי (30.9.05) בשעה 12:00.
גל וינשטיין: עמק החולה
הפרויקט החדש של גל וינשטיין (נ. 1970), הוא מעין ביצוע מחודש של אלבום התצלומים ההיסטורי המפורסם של פטר מירום "שירת האגם הגווע", 1960, שהיה פופולרי מאוד בארץ בשנות ה-60 ונמצא על מדף הספרים בבתים רבים. הספר תיעד את ייבוש אגם החולה ואת הניסיון להפוך אותו לאדמה ראויה לעיבוד חקלאי. פרויקט הנדסי שאפתני זה לווה בסיסמאות של כיבוש הקרקע, בנייה וקידמה, אך התברר ככישלון וכפגיעה באיזון הטבעי של האזור. בדיעבד תיעדו התצלומים לא רק את חורבנם של הנוף והטבע ואת היופי ההולך ונעלם, אלא גם את סוף עידן התמימות של הפרויקט הציוני המודרניסטי. פרויקט על סוף.
דימויים חזותיים שזכו למעמד מיתולוגי בתולדות הציונות - אדמה שהתבקעה, עמק, בִּיצה - עוברים בעבודתו של וינשטיין טרנספורמציה ומבוצעים מחדש בחומרים מתועשים וסינתטיים שונים באופן עמלני ובקנה מידה גדול; הביצוע משבש ומחייב ראייה באור חדש.
זוהי תערוכת יחיד מוזיאלית ראשונה של האמן, שעבודותיו עוסקות בדימויים מרכזיים בהוויה הישראלית.
מאשה זוסמן: ציורים שחורים
שני אספקטים בולטים בעבודות החדשות של מאשה זוסמן: האחד הוא עיסוק בפני השטח של מצע הציור/האובייקט, והשני - מוטיב פרחים חושני.
לפני שנה, בעבודת הסיום הווירטואוזית שלה בבצלאל, ציירה זוסמן (ילידת 1972, אוקראינה), את הפרחים במשולב עם חיות פרא ונערוֹת - שילוב של טבע ומיניות - על מבנה עץ, ארגז מסע, שפיתחוֹ נעול. בעבודות החדשות מבנה עץ זה נוכח רק כאובייקט מדומיין מבעד לאוסף הלוחות - מצע הציורים. זוסמן מציירת, חורטת, בעטים כדוריים סטנדרטיים על לוחות העץ המשומשים - ציור דל אמצעים ואובססיבי במופגן, המסמן את הלוחות המגושמים בשכבה דקה, כקעקועים על פני העור. מוטיב הפרחים הוא עשיר ודקורטיבי - פריחה שחורה או מדממת של יופי, מיניות ומוות. מבנה העץ הנעול, שהזכיר במשהו את דלת העץ של מרסל דושאן בעבודתו האחרונה, התפרק, כמו נשבר.
