בית משפט השלום בפ"ת ביטל אתמול (ה', 15.9.05) את שומתו של השמאי שלומי חדד, ששימש כשמאי מכריע במחלוקת בין כונס הנכסים של חברת עצמון, עו"ד עופר שפירא, לבין עירית פ"ת. זאת, לאחר שהתברר שהשמאי חדד עבד במשך שנים, בתשלום, למען העיריה והוועדה המקומית, וערך 81 שומות מטעמה.
היזם לוי שיטרית קנה בסוף 2004 את מפעל המרצפות עצמון, בקריית אריה, ב-3.77 מיליון דולר. העיסקה כללה מגרש בן 9 דונם, 1,800 מ"ר בנוי, וזכויות בניה ל-11,700 מ"ר משרדים. שיטרית קנה את הנכס מעו"ד עופר שפירא, ממשרד צלמאיר-פילוסוף, שהיה כונס הנכסים, בשל חובות חברת עצמון.
העיריה דרשה הטל השבחה בסך 3.44 מיליון שקל, בשל זכויות הבניה שעדיין לא מומשו. הכונס וחברת עצמון טענו, שהנכס פטור מהטל השבחה. הם הסתמכו על קביעה מלפני שנים של השמאי עדי צביקל, שלפיו פטור הנכס מהטל השבחה, ועל התחייבות בכתב של העיריה שלא לגבות הטל השבחה. שלומי חדד, שמונה כשמאי מכריע, קבע, בדצמבר 2004, שההטל יהיה 1.57 מיליון שקל. שני הצדדים עירערו בפני בית משפט השלום בעיר.
תוך כדי הערעור התברר לכונס שפירא, כי חדד שימש במשך שנים כשמאי מטעם העיריה, וב-2004-2000 ערך 81 שומות מטעם הוועדה המקומית. חדד והוועדה המקומית לא הודיעו על כך לעצמון ולכונס בעת הדיונים על הטל ההשבחה. עו"ד שפירא דיווח על כך לבית המשפט.
סגן נשיא ביהמ"ש, אהרן גולדס, פסק: "משמעו של שמאי מכריע הוא כעין בורר. חובתו היתה להודיע שהוא נותן שירותים לוועדה המקומית. העדר ההודעה יוצרת מראית עין של חשש לפגיעה באובייקטיביות... הוועדה המקומית היתה חייבת להודיע לצד השני, שחדד נתן שירותים לוועדה המקומית, ומה היקף השירותים. כיוון שלא עשתה כך, נפל פגם מהותי במינוי השמאי, והוא לא היה ראוי לשמש כשמאי מכריע בתיק זה. פגם זה יורד לשורשו של המינוי (העיריה טענה כי מדובר ב"פגם אתי"; א.ל.). חוות דעתו של השמאי המכריע הינה כחספא בעלמא (חתיכת חרס), היינו אפילו לא נייר לצור בו על-פי צלוחית, והוא בטל וכאילו לא בא לעולם. התוצאה היא, שאין ערעור ואין ערעור שכנגד".
השופט גולדס הורה לעיריה להחזיר לכונס עו"ד שפירא את הכספים ששילם לה בגין פסק הבוררות. ביהמ"ש מינה את השמאית נחמה בוגין כבורר מכריע. נוכח מה שאירע, הורה השופט לבוגין להודיע לבית המשפט תוך שבוע האם היא קשורה לוועדה המקומית, למפעל עצמון או למשרד עוה"ד צלמאיר-פילוסוף. העיריה חויבה לשלם הוצאות בסך 25,000 שקל.
