בית המשפט לתעבורה בחיפה הרשיע (ה', 29.09.05) את יורם כרמלי, בעבירה של גרימת נזק לרכוש וחבלה בגוף, לאחר שבמהלך נסיעה ברכב מסחרי, קם ממושבו האחורי להנמיך את הרדיו, פגע בהגה וגרם לתאונה.
בכתב האישום, אשר תואר על-ידי השופט א. סאלמה כ"בלתי שיגרתי", נטען, כי הנאשם, אשר נסע ברכב יחד עם ארבעה אנשים נוספים, קם במהלך הנסיעה, "ובאופן בלתי אחראי" התכופף לכיוון הנהג על-מנת להגיע לרדיו ולהנמיך את המוזיקה.
במהלך תנועתו פגע כרמלי בהגה המכונית, הסיט אותו הצידה, וכתוצאה מכך, איבד הנהג את השליטה על רכבו, ירד לשוליים והתהפך.
בשל התאונה נפגעו בגופם כל יושבי המכונית, מתוכם שניים בחבלות של ממש, כשבנוסף נגרם נזק כבד גם לרכב עצמו.
מעדויות הנוסעים במכונית התברר, כי התנהל ביניהם ויכוח על המוסיקה שהושמעה ברדיו, עד שבשלב מסוים התכופף הנאשם קדימה ופגע בהגה.
הנהג עצמו הדגיש, כי התאים את מהירות הנסיעה ברכב לתנאי הכביש הרטוב, ובכל מקרה לא נסע יותר משמונים קמ"ש, שהיתה המהירות המותרת במקום. כמו כן ציין, כי לא חש עייף, ולא שאל את מי הנוכחים אם יהיו מעוניינים להחליף אותו במושב הנהג.
מנגד, טען הנאשם, כי ביקש מהנהג ומנוסע נוסף שינמיכו את המוזיקה כי "כאב לו הראש", ומשסירבו, רכן קדימה לכיוון מערכת הסטריאו בכוונה להנמיך את העוצמה. הואיל והמרחק בינו לבין המערכת היה רחוק, הוא איבד את שיווי משקלו ונגע בידו בהגה, ואז עשה הרכב סטיה קלה נגד כיוון השעון.
הנאשם הכחיש את טענת הנהג, כי אחז בהגה והסיטו ממש, שכן לדידו האחיזה מראה על כוונה ומבחינה הגיונית לא היה לו רצון לגרום לנהג לעשות תאונה. הוא הוסיף כי המכונית סטתה סטיה קלה, בדומה ליציאה לעקיפה, כאשר ממול לא היה שום רכב, ולכן הנהג היה בקלות יכול לחזור לנתיב הנסיעה שלו.
לאחר בחינת הראיות שהוצגו בפניו, בחר השופט סלאמה לקבל את גירסת המדינה במלואה.
"אחיזתו של הנאשם בהגה והטייתו, הם אלה שגרמו לסטיית הרכב מנתיב נסיעתו, סטיה שבעקבותיה איבד הנהג שליטה על רכבו ואף שניסה לייצבו, לא הצליח והתהפך בסופו של דבר. הסיבה המכרעת אפוא לאירוע התאונה, הייתה אחיזת ההגה על-ידי הנאשם שאמור היה לצפות כאדם וכעובר דרך סביר, כי אחיזה זו במהלך הנסיעה, עשויה להביא לסטית הרכב".
בנוגע לטענות ההגנה, בדבר נהיגה בלתי זהירה ובלתי שקולה של הנהג במהלך האירוע, קבע בית המשפט כי "גם אם התרשל הנהג ולא התאים את מהירות נסיעתו לתנאי הדרך, ואינני קובע זאת שכן הוכח שהנהג נסע בגבולות המהירות המותרת, וגם אם חוסר נסיונו של הנהג תרם לכך שהוא לא יצליח לייצב את רכבו, עדיין אין באלה כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין התנהגותו של הנאשם לבין אירוע התאונה".
הואיל ועל הנאשם חלה חובת זהירות שלא יגרום נזק לאדם או לרכוש, וכאשר התנהגותו היתה הגורם המכריע לתאונה, בחר בית המשפט להרשיעו בעבירות שיוחסו לו, ופסק כי הוא זה אשר גרם לאירוע התאונה ולתוצאותיה הקשות.
