בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה את בקשתו של תושב הדרום שהורשע לפני כשנה ברצח אשתו לגזור עליו עונש מופחת. לדבריו, היה לא שפוי בעת ביצוע המעשה וחוות דעת חדשה מוכיחה זאת. בימ"ש קבע שהתנהגותו של הנאשם במועד הרצח מוכיחה כי ידע היטב מה הוא עושה.
בדצמבר 2002 נעצר הנאשם לאחר שהגיע למשטרה והסגיר עצמו. לחוקרים הסביר כי דקר עשרות פעמים את אשתו וזו נפטרה. ב-23.2.04 הורשע ברצח והחל הליך שמיעת הטיעונים לעונש. סניגורו פנה לבימ"ש וביקש להגיש חוות דעת התומכת בטענה, כי הנאשם לא היה שפוי בעת המעשה ומצבו הנפשי לא אפשר לו להבחין בין טוב לרע.
בימ"ש התיר לדחות את הדיונים וכך החלה סדרה של דחיות שנמשכה עד 4.1.05 עת הוגשה חוות דעת רפואית/פסיכיאטרית מטעם הנאשם התומכת בטענתו.
התביעה ביקשה מנגד דחיה מטעמה על-מנת לשקול הגשת חוות דעת נגדית. משלב זה נדחה הדיון מספר פעמים לבקשת המדינה תוך שהצדדים אף מקיימים ביניהם משא-ומתן להסדר טיעון.
בסופו של דבר, כפה ביה"מ על הצדדים להביא ראיותיהם לעניין זה ובבית המשפט נחקר העד המומחה מטעם הנאשם - ד"ר יצחק בן ציון. בתום הדיון הורה ביה"מ על הגשת סיכומי הצדדים בכתב.
התביעה נמנעה בסופו של דבר מלהציג חוות דעת מטעמה לעניין העונש המופחת, והסתפקה בחוות דעת קודמות שתמכו בגרסתה, כי הנאשם היה מודע למעשיו.
חוות דעת זו קבעה, בין היתר, כי הנאשם תאר בצורה מאורגנת והגיונית את המעשה המיוחס לו, אך טען שלא זוכר את הפגיעה באשתו. "הוא מבין היטב את את התהליך המשפטי נגדו ומסוגל לשתף פעולה עם סניגורו. מבדיל בין טוב לרע, מותר ואסור בהקשר המעשה המיוחס לו ותוצאותיו". עוד קבע הפסיכיאטר המחוזי, שהנאשם אינו סובל ממחלת נפש, או הפרעה נפשית אחרת והוא מסוגל לעמוד לדין ואחראי למעשיו.
לטענת התביעה, מבדיקות קליניות ותוצאות המבחנים הפסיכודיאגנוסטיים עולה, כי הנאשם עושה ניסיון מכוון להתחזות לחולה נפש הנמצא במצב פסיכוטי פעיל, לצורך השגת רווח משני.
בהחלטתו לדחות את הבקשה להתחשב במצבו הנפשי הסתמך בימ"ש על חוות דעת של הפסיכיאטר המחוזי שכתב בין היתר, כי "ניסיונו להחמיר מצבו במודע, נובע מתחושתו שהדבר יכול לסייע לו, אך להתרשמותנו חלק נרחב ממצבו אינו פרי משחק תיאטרון".
בימ"ש קבע, כי "הוכח בהכרעת הדין, כי הנאשם היה מודע למעשיו, אותם אירגן ותכנן תוך תחבולות שונות. הוא הבין את אשר עשה ואף הבין הפסול שבמעשיו, שהרי סמוך לביצוע המעשה החליט להסגיר עצמו ואף ידע לשמור על אינטרסים של ילדיו, במתן הנחיות לאחותו. בשלבים שונים של חקירתו טען, כי לא זכר כי רצח את אשתו. אף טענה זו היתה מופרכת, שכן בחר להסגיר עצמו למשטרה מיוזמתו, רק משום שידע את אשר עשה והפסול שבמעשיו".
בימ"ש גזר על הרצח מאסר עולם.
