למרות העובדה כי הפלואוריד הוא חלק חיוני של הטיפול היומי בשיניים הוא עלול להזיק לילדים צעירים.
ילדים מתחת לגיל שש המכניסים לגופם רמות גבוהות של פלואוריד בזמן ששיניהם עדיין גדלות, עלולים לפתח רעלת פלואור. במקרה זה יופיעו אזורים לבנים או כתמים חומים על השיניים, שעלולים גם לגרום לנזק לציפוי השיניים ולכאב שיניים.
כדי להפחית את הסיכונים, הורים לא צריכים לתת מי שטיפה המכילים פלואוריד לילדים מתחת לגיל שש, ועליהם לעקוב אחר כמות משחת השיניים בה משתמשים הילדים. ילדים צריכים להשתמש בכמות משחת שיניים הדומה לגודלו של גרגר אפונה ולהימנע מלבלוע אותה. הורים צריכים להבריש את שיניהם של ילדים מתחת לגיל שלוש, ללא משחת שיניים.
הסיכון לרעלת פלואור יורד כשהילדים מגיעים לגיל שש, מאחר ואז השיניים סיימו את גדילתן.
בארץ מוסף הפלואוריד למי השתייה באופן מלאכותי. הוא נקלט בשיניים ומגן עליהן מפני העששת. בשתיית מים מופלרים יש חשיפה של השיניים לפלואוריד בריכוז המיטבי, אז ההשפעה על השיניים היא הרבה ביותר. במשרד הבריאות מסבירים כי זאת הדרך היעילה ביותר למתן פלואוריד.
פלואור נמנה בין 9 מיקרו-מינרלים אחרים אשר נדרשים לבני אדם בכמויות מזעריות, בטווח ממיקרו-גרמים עד למיליגרמים. מיקרו-מינרלים אלו הם: ברזל, יוד, פלואוריד, אבץ, כרום, סלניום, מגנזיום, מוליבדנום, נחושת. מספיק צריכה של מיליגרמים ספורים ליום כדי להגן על השיניים בפני מחלת העששת.
אין צורך לתת טיפות פלואוריד לכל התינוקות. רק אחוז קטן של התינוקות זקוקים להגנה נוספת של טיפות פלואוריד, בעוד שמתן טיפות בגיל התפתחות השיניים (עד גיל 3) שלא לצורך מעלה את
הסיכון לרעלת פלואור. טיפות פלואוריד יש לקחת רק על-פי המלצת רופא ילדים או רופא שיניים.
