שני מחקרים חדשים מראים כי הימנעות ממאכלים טעימים ומעוררי תיאבון עשוייה לעורר "זלילה" מוגזמת בקרב שומרי הדיאטה.
המחקרים נעשו בחולדות אך לדברי החוקרים התוצאות עשויות להסביר מדוע 'פינוק' אחד קטן גורם ל'חגיגה' שלמה אצל אנשים רבים.
במחקר הראשון, חוקרים מצרפת בחנו שלושה היבטים של הרגלי אכילה: מוטיבציה, ציפייה מראש, וצריכת מזון.
לצורך בחינת המוטיבציה, הם בדקו את המהירות בה הגיעו חולדות לאכול אוכל רגיל בהשוואה למהירות בה הגיעו כשארוחת הבוקר כללה דגני שוקולד. לצורך בחינת הציפייה מראש השוו החוקרים את רמות הפעילות של החולדות כאשר הושמו בכלוב בו יש גם אוכל רגיל וגם דגני שוקולד.
הם גילו כי החולדות רצו מהר יותר כאשר נשלל מהם מזון, אך הם רצו גם מהר יותר כשניתנה להם האפשרות לאכול דגני שוקולד.
כאשר נבדק נושא הציפיה מראש גילו החוקרים כי לא נמצא הבדל בין אם החולדות ציפו לאוכל רגיל או לדגני השוקולד - אך חולדות שהמזון נשלל מהם היו פעילות יותר.
לבסוף, כשבדקו את נושא הצריכה גילו החוקרים שכאשר לחולדות ניתנו דגני שוקולד - אלו שלא נשלל מהן מזון קודם לכן אכלו כמעט כמו אלו שנשלל מהן המזון. כשניתן לחולדות אלו - שאכלו כבר - אוכל רגיל של מעבדה, הם אכלו מעט מאוד בהשוואה לחולדות המורעבות.
ממצאים אלו הראו כי מזון מעורר תיאבון מניע את החיה לאכול יותר מהנדרש.
במחקר השני, מדענים מאנגליה חקרו את התפקיד המווסת של המערכת האופאיטית במוח. האופאיטים הם הכימיקלים במוח הגורמים לנו להרגיש טוב. במחקר זה בדקו המדענים כיצד הגיבו חולדות למזון כאשר האופאיטים "הופעלו" בהשוואה למצב בו נחסמו.
לאחר שהשוו בין תגובות של שתי קבוצות אלו לתגובות של חולדות שלא "זללו" יותר מדי, חשפו התוצאות כי זלילה אירעה לאחר שהחולדות חוו לחץ ולאחר ששמרו על דיאטה.
דיאטה בלבד, כמו גם לחץ, אינה מספיקה לגרום לעכברים לאכול יותר, אך חולדות שהופעל עליהן לחץ והמזון נשלל מהן אכלו כמות גדולה פי שניים של עוגיות שוקולד. החוקרים הדגישו כי חולדות שהופעל עליהן לחץ והיו בדיאטה הפכו ל"זללניות" יותר, מה שמראה כי גורמים חיצוניים חזקים כמו הלחץ לשנות את הרגלי האכילה אכן משפיעים על הרגלי הצריכה.
החוקרים הדגישו כי זללנות" היא נורמלית - זוהי הדרך הטובה ביותר של המוח שלנו להגיב לרעב הצפוי. אך כללי אכילה מגבילים ולחץ לגבי משקל הגוף והגזרה - הם לא נורמליים.
