בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים קיבל באחרונה את תביעתה של דבורה שרטר, במסגרתה ביקשה פיצוי לרכבה, שנפגע בתאונת דרכים, הכולל התקנת מגן אחורי - פגוש - מקורי, ולא חליפי כפי שביקשה להתקין חברת הביטוח "מגדל".
תאונת הדרכים אירעה באוקטובר 2004, ובמהלכה התנגש רכב שבוטח בחברת הביטוח הנתבעת במכוניתה של שרטר מסוג הונדה סיוויק.
לטענת התובעת, בעקבות ההתנגשות נפגע המגן האחורי של רכבה. שמאי מטעמה קבע בחוות-דעתו, שצורפה לכתב התביעה, שיש להחליף את המגן האחורי במגן מקורי, וזאת הואיל ו"המגן התחליפי שמיובא לארץ והנמכר בשוק איננו מתאים למכונית באופן קיצוני".
השמאי הוסיף כי מחירו של מגן אחורי הינו 6,074.80 שקלים, וכי סך כל הנזק מגיע ל-9,038.48 שקלים. לתביעה צורפה גם חשבונית מוסך על-סך 9,039 שקלים, אשר העידה על ביצוע התיקון בפועל.
על-אף האמור, פיצתה חברת הביטוח את התובעת בסכום של 2,912 שקלים בלבד, כאשר טענתה העיקרית היתה, כי ניתן היה להתקין מגן תחליפי ולא מגן מקורי. לפיכך, הועמד סך תביעתה של שרטר על סכום של 7,692 שקלים - מתוכם 700 שקלים פיצוי על עוגמת נפש.
הואיל והסוגיה המרכזית בעניין היתה מחלוקת מקצועית, קבע בית המשפט כי על המעבדה המטלורגית של הטכניון ליתן חוות-דעת בשאלה, האם מידת התאמתו של המגן התחליפי המוצע זהה למגן המקורי.
חוות-הדעת הזו לא הוגשה במועד שנקבע, ואי-לכך, פנתה חברת הביטוח מיוזמתה למכון התקנים הישראלי, והגישה חוות-דעת מטעמו על-פיה המגן התחליפי מתאים במבנהו למגן המקורי. בתגובה לכך, הגישה התובעת שתי חוות-דעת אחרות - אחת מטעם איגוד המוסכים בישראל והשניה מטעם מעבדת הטכניון שניתנה במשפט אחר - במסגרתן נקבע, כי אין התאמה בין המגן התחליפי לבין המגן המקורי.
"מגדל" התנגדה לחוות-דעת אלה בנימוקים שונים, אך בינתיים, הוגש דוח המעבדה המטלורגית של הטכניון בנושא "בדיקת השוואה לפגוש אחורי מקורי וחלופי של מכונית הונדה", אשר משום מה, הגיע באיחור ניכר לבית המשפט.
בדוח נקבע במפורש, כי "...על סמך המימצאים והבדיקות שביצענו בפגוש החלופי ניתן לקבוע בצורה חד-משמעית שהפגוש החלופי אינו עומד בתכונותיו, בצורתו, באיכותו וברמת הבטיחות הנדרשת ביחס לפגוש המקורי...".
שופטת בית המשפט, אנה שניידר, בחנה את הראיות השונות, וציינה כבר בראשית דבריה, כי "אין מחלוקת כי באופן עקרוני רשאית החברה המבטחת לאשר שימוש בחלפים תחליפיים ולא מקוריים, אך זאת רק במקרים בהם החלף התחליפי מתאים בתכונותיו, בצורתו וברמת הבטיחות שלו לחלף המקורי, ואינו שונה ממנו באופן מהותי. השאלה שלפנינו היא, האם במקרה נשוא התביעה רשאית היתה הנתבעת לאשר מגן תחליפי בלבד ולא מגן מקורי".
לאחר עיון בחוות-הדעת של הצדדים, בחר בית המשפט לתת משקל מכריע לאמור בדוח הטכניון, וקבע, שהיה על הנתבעת לאשר לתובעת חלף מקורי ולא חלף תחליפי.
"מעבר לעובדה כי הדוח מהווה למעשה חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, הרי שההתייחסות בו מפורטת ונוגעת בנקודות מהותיות הדרושות להכרעה בשאלה נשוא התביעה, וזאת בניגוד לחוות הדעת של מכון התקנים, שהוגשה על-ידי הנתבעת, שהינה כללית ולא מפורטת".
לאור העובדה, כי המחלוקת העיקרית בתיק התייחסה למגן האחורי, ולאחר שנקבע, כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת ראשי הנזק האחרים, חייב בית המשפט את חברת הביטוח לשלם לשרטר סכום של 6,075 שקלים עבור המגן האחורי, בתוספת של כ- 500 שקלים הוצאות משפט.
