מוסא אבו-מרזוק, מבכירי "הנהגת החוץ" של החמאס, מציג קו מדיני פרגמאטי המנסה לגשר בין התביעות הבינלאומיות מהחמאס להכיר בישראל, לבין נחישותה של התנועה שלא לסטות כהוא-זה מעקרונות היסוד שלה ומאמנתה החותרת להשמדת מדינת ישראל.
בראיון לעיתון הסעודי "עוכאז" (6 בפברואר) נדרש אבו-מרזוק לשאלת ההכרה בישראל ובהסכמים שנחתמו עימה, ואמר:
"אנו מדגישים, כי כל ההסכמים הבינ"ל החתומים מחייבים את שני הצדדים ולא רק צד אחד. כאשר ממשלות מתחלפות ההסכמים הבינ"ל אינם משתנים, ואנו נבצע את כל ההסכמים הבינ"ל המחייבים את הצד הפלשתיני וחובה שגם הצד האחר (קרי: ישראל) יהיה מחויב להם. עם זאת, אם קיימים הסכמים הפוגעים באינטרסים של העם הפלשתיני ובזכויותיו הבסיסיות, אנו ננקוט בצעדים משפטיים בעניינם. יותר מאחרים, אנו נהיה מחוייבים לאמות המידה הבינ"ל אשר עולות בקנה אחד עם האינטרסים של העם הפלשתיני".
משהקשה המראיין ושאל האם ההכרה בהסכמים מבטאת הכרה משתמעת בישות הציונית, השיב אבו-מרזוק:
"המציאות היא שאש"פ הוא זה אשר הכיר בישראל ולא הרשות הפלשתינית... סוגיית ההכרה (בישראל) היא עניין הנוגע לאש"פ. בכל הסוגיות הקשורות לרשות הפלשתינית, חמאס תהיה מחוייבת להן בתנאי שתהיה מחוייבות הדדית של הצד האחר (ישראל) ובתנאי שההסכמים הללו לא יגרמו נזק לזכויות העם הפלשתיני בצורה זו או אחרת. אנו ננקוט בצעדים... לשינוי או ביטול כל הסכם שלא יעלה בקנה אחד עם האינטרסים של העם הפלשתיני".
מסר דומה הובע גם במסיבת העיתונאים שערך אבו-מרזוק אמש בקהיר. אבו-מרזוק ציין, כי "החמאס מחויבת לכל מה שהרשות הפלשתינית התחייבה בעבר", ו"כל עניין שלא ישרת את עמנו הפלשתיני ולא ישרת את זכויותיו הקבועות... יהיה נתון לשינוי או ביטול בדרכים חוקיות.
הוא חזר והדגיש, כי ההכרה בישראל בשנת 1993 הייתה "שגיאה שיש לתקנה", אך רמז שהתנועה עשויה להכיר בישראל אם תקום מדינה פלשתינית בגדה המערבית וברצועת עזה שבירתה ירושלים, ויתאפשר למיליוני הפליטים הפלשתינים לשוב לבתיהם בישראל. לדבריו, החמאס מוכנה להסכים להקמת מדינה פלשתינית בגדה המערבית וברצועת עזה שבירתה ירושלים כ"פתרון שלבי".
איסמאעיל הנייה, העומד בראש הגוש הפרלמנטרי של החמאס, העלה בראיון לעיתון ביוון הצעה ל"תהדיאה" (הפסקת אש זמנית) לתקופה של 10-15 שנה עם ישראל. הוא התבסס בדבריו על הצעת "הודנה" דומה שהעלה בעבר אחמד יאסין, מנהיג החמאס שחוסל בידי ישראל בשנת 2004. יאסין ניבא בימיו שמדינת ישראל לא תהיה קיימת עוד שנת 2027. הוא הסביר כי שינויים גדולים מתחוללים באזור כל 40 שנה. הוא הציג לדוגמא את האינתיפאדה הראשונה שהתרחשה בסוף 1987 כ-40 שנה לאחר קום המדינה, ויצרה שינוי גדול, ואמר, בהקשר זה, כי המועד הבא לפי החישוב - הוא 2027.
גם אש"פ מנסה לשכנע את החמאס למצוא נוסחה מדינית מרוככת יותר. ראש צוות המו"מ מטעם אש"פ טען (סוכנות "מעאן") כי החמאס אינה צריכה להכיר ב"כיבוש בו גם ה'פתח' נלחם", אלא די בכך שתכיר בלגיטימיות הבינ"ל והערבית, ובמשתמע תקבל את החלטות האו"ם ויוזמת השלום הערבית של פסגת ביירות ממרס 2002. בראיון לעיתון בקנדה, שלל דובר החמאס את האפשרות שהחמאס תנקוט עמדה באשר ליוזמת השלום הערבית קודם לקבלתה על-ידי ישראל.
