בג"צ אישר היום (16.3.06) את המשך בניית גדר ההפרדה בסמוך למודיעין, על שטחי אדמה השייכים לכפרים הפלשתינים, בודרוס ושוקבא, מערבה לרמאללה.
במסגרת ההחלטה על בניית גדר ההפרדה ותכנון תוואי הגדר באזור יהודה ושומרון, הוציא הצבא צווי תפיסה לשטחי אדמה פרטית של תושבי הכפרים, שאינם משמשים למגורים, אך כוללים מטעי זיתים, עצי תאנה ושטחי גידול המשמשים לפרנסת התושבים.
יש לציין, כי תוואי הגדר המקורי בסמוך לכפר בודרוס, שונה בעקבות פרשת בית סוריק, כך שצומצם השטח שנתפס על-ידי צה"ל. גם תוואי הגדר המקורי בכפר שוקבה שונה, לאחר שהתגלה כי התוואי שתוכנן עובר במרכזו של אתר ארכיאולוגי מימי בית שני ובו שרידים של עיר יהודית.
בשתי עתירות שהגישו תושבי הכפרים נטען, כי תוואי הגדר פוגע בזכויות הקניין, העיסוק והתנועה שלהם וכי "ניתן היה להתוות תוואי חלופי לגדר, שיהיה בו כדי להגשים את התכלית הביטחונית, ללא צורך בתפיסת מקרקעין של תושבי הכפרים".
בפסק דינו מציין נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, את ההלכה שנקבעה בפס"ד בית סוריק לפיה, המפקד הצבאי מוסמך להורות על הקמת גדר הפרדה באזור יהודה ושומרון, ולתפוס חזקה במקרקעין השייכים לתושבים פלשתינים, כאשר הטעם הינו ביטחוני-צבאי בלבד ואין בעצם הפגיעה בקניין הפרטי כדי לשלול סמכות זו.
בפסק דינו קובע הנשיא ברק כי העותרים לא הוכיחו שהשיקולים העומדים מאחורי הקמת הגדר הינם מדיניים ולא ביטחוניים וכי לא נמצא פגם בשיקול דעתו של המפקד הצבאי בהקשר זה.
"זכויות התושבים הפלשתינים, ככל זכויות האדם, אינן מוחלטות. ניתן להגבילן בכדי לקיים אינטרס ציבורי", כותב ברק בקובעו, כי הפגיעה באוכלוסיה הינה מידתית וכי החלטות המפקד הצבאי נופלות בגדר 'מיתחם הסבירות'.
בית המשפט דוחה את העתירות.
