חולים רבים תלויים בהחלטת היועץ הממשלתי לממשלה, ובהחלטת שרי הבריאות ושרים אחרים, בעבר ובעתיד, בכל הנוגע לתרופות היכולות לשפר ואף להציל את חייהם.
מעבר לתקווה שמנהיגנו ישכילו לשים בראש סדר העדיפויות את סבל החולים ומשפחותיהם, עולה השאלה מדוע התרופות כה יקרות? מדוע גלולה אחת לטיפול בסרטן השד, למשל, עלותה אלפי שקלים? ומדוע גלולה אחרת לטיפול באפילפסיה מחייבת את החולה למכור את ביתו כדי לממן אותה.
העובדה, כי מחקרים שנעשים שנים קודם לשיווק התרופה המיוחלת עולים כסף ידועה, אך ידועה גם העובדה כי מחקרים בתחומים אחרים עלותם גם היא גבוהה, דורשת עשרות שנות מחקר, מאות עובדים, ובכל זאת רכישת תוכנת Windows עדיין לא מאלצת אותנו למכור את כל מה שיש לנו בכדי לרכוש אותה.
מה אם כן הסיבה לכך?
מחקר חדש חושף כי התעשיה משלמת עבור יותר ויותר מחקרים, מעלה בהדרגה את חלק הארי של המימון ומעבירה אותו מהאקדמיה לסקטור הפרטי. הממצאים מעלים את החשש של מומחים רבים כי האקדמיה מאבדת שליטה על סדר היום של המחקרים הרפואיים.
מממצאי המחקר עולה, כי בעוד מאמרים וחיבורים רפואיים עדיין נכתבים על-ידי אנשים הקשורים לאוניברסיטאות, קיים שינוי הדרגתי במקור המימון, כך טוען ד"ר ג'ון איואנידיס, עורכו הבכיר של המחקר, פרופ' ויו"ר מחלקת היגיינה ואפידמיולוגיה בבית הספר לרפואה של אוניבריטת 'Ioannina' שביוון.
התעשיה מממנת מחקרים בעלי פרופיל גבוה
על-פי איואנידיס, התעשיה, נכון לעכשיו, מממנת כמעט את כל הניסויים הרפואיים, שלעיתים קרובות נכתבים על-ידי מדענים אחרים. למעשה, למחצית ממחקרים אלו אין כל מקור מימון אחר[המחקר הופיע בגיליון מרס של עיתון הרפואה הבריטי].
כפי שצויין בראשי פרקים בפרשנות שנלוותה למאמר, המימון למחקרים רפואיים מגיע משלושה מקורות - ממשלתיים, צדקה ומקורות מן התעשיה.
הדאגה סביב ניגוד האינטרסים
המדענים והציבור מביעים זה זמן רב דאגה כי מימון פרטי ממקורות כמו ביוטכנולוגיה (יישום ידע ביולוגי לצרכים תעשייתיים) ויצרני תרופות, עלול לגרום לדעות קדומות ולניגוד אינטרסים. למרות חששות אלו, קיימות מעט מדי ראיות לגבי מקורות המימון וחלקם במחקר.
לצורך המחקר הנוכחי, ניתחו עורכיו צירוף של עורכי מחקרים ומקורות מימון למאמרים רפואיים שקיבלו את המספר הגבוה ביותר של ציטוטים במאמרים אחרים. כל המאמרים פורסמו בין השנים 1994 ל- 2003. למרות שהחוקרים ציינו, כי הציטוטים אינם ההוכחה האולטימטיבית לאיכות, הם בהחלט הצביעו על מידת ההשפעה שהיתה למחקר.
מתוך 289 המאמרים שצוטטו מספר הפעמים הרב ביותר, לרובם היה עורך מחקר אחד שהיה שייך לאוניברסיטה (76%) או לבית חולים (57%). הסוג השכיח ביותר של מימון היה ממשלתי או ציבורי (60% מהמאמרים) ולאחר מכן תעשייתי (36%).
עם זאת הם גילו כי 65 מתוך 77 המאמרים המצוטטים ביותר, באופן אקראי, והניסויים המבוקרים (הנחשבים ל'סטנדרט הזהב' של המחקר) זכו למימון מהתעשיה כשהיחס עולה עם הזמן. 18 מתוך 32 הניסויים הרפואיים שפורסמו במידה הרחבה ביותר לאחר 1999 מומנו על-ידי התעשיה, ללא שצויינו מקורות מימון אחרים.
יש להצהיר בפומבי על האינטרסים
מה ניתן לעשות לאור הנתונים? פתרון אחד, לדברי מומחים בתחום, יהיה לוודא כי כל עורכי המחקרים יצהירו על כל האינטרסים העומדים מאחורי המחקרים.
יש להעלות את המימון למחקרים, מדגיש איואנידיס, במיוחד מימון ממשלתי ומימון ממקורות ציבוריים אחרים. למרות היתרון בקבלת מימון ממקור פרטי, כולל אלו שנעשים עברו רווחים עתידיים, יהיה חבל אם מימון ממשלתי למחקר, במיוחד מחקר בעל השפעה ישירה על חיי אנשים, לא יינתן ובקרוב.
