לפני כשבועיים(9.4.06) התקבל בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, פסק דינה של השופטת חנה קיציס, על פיו נקבע כי במידה ולא פורטו נכסי המנוחה בצוואתה, לא ניתן להניח שחזקת השיתוף רלוונטית לכל הנכסים.
אישה תבעה את הבעל של אמה המנוחה ואת ילדיו, לאחר שגילתה כי הדירה שבה התגוררו אמה ובעלה הועברה על שם ילדיו של הבעל בלבד. כל זאת בזמן שבצוואתה, הורישה האם את כל רכושה לביתה היחידה.
לטענת הבת התובעת, מכוח חזקת השיתוף, הדירה שבה התגוררו האם ובעלה, אמורה היתה להתחלק באופן שווה בין השניים. לטענתה, העברת הדירה על שם ילדיו של הבעל נעשתה בניגוד לחזקת השיתוף ובניגוד גמור לצוואתה של האם ועל כן יש להעביר אליה מחצית מהזכויות בדירה.
מנגד, טענו הנתבעים, באמצעות עו"ד רוני עזרא, כי לבני הזוג היו 2 דירות, האחת ברחובות והשנייה בנתניה וכי על-פי הסכם בעל פה בין בני הזוג, הוחלט שהדירה ברחובות תועבר על שם בתה של המנוחה ואילו הדירה בנתניה תועבר אל ילדיו של הבעל.
הבת התובעת לא הכחישה כי הדירה ברחובות הועברה אליה בעוד אימה בחיים, אך טענה כי היא עצמה רכשה דירה זו וההסכם עליו דובר כלל לא תקף, שכן לא היה זה הסכם כתוב, ואילו על-פי הצוואה ובהתאם לחזקת השיתוף, היא זכאית למחצית הדירה בנתניה.
השופטת חנה קיציס לא קיבלה את טענותיה וציינה בפסק הדין, כי עצם העובדה שהמנוחה ציינה בצוואתה את המילה "מקרקעין", אינה מצביעה על התייחסות ספציפית לדירה וכי מכיוון שהמנוחה לא ראתה לנכון לציין במפורש את זכויותיה בדירה בנתניה, הרי שניתן ללמוד מכך שלא היו לה טענות לזכויותיה בדירה זו וזאת על אף חזקת השיתוף, שכביכול מצביעה על שותפות שווה בין בני הזוג בדירה.
"למנוחה היתה האפשרות לעמוד על זכויותיה, לטעון לשיתוף בנכסים והיא בחרה שלא לממש זכות זו. שתיקתה של המנוחה וויתורה על האפשרות לטעון לזכויות בדירה שוללת את זכותה של התובעת להעלות טענה זו בשם המנוחה", כתבה קיציס בהכרעתה.
