ספר חדש, בשיתוף מכון ון-ליר בירושלים והוצאת הקיבוץ המאוחד, עורך דיון במנגנוני ההשתקה וההכחשה בחברה הישראלית. לכאורה הטענה על שתיקה היא פרדוקסלית. אנו חיים בעידן של מלל ציבורי בלתי פוסק, שבו עומדות לרשות האזרחים בימות תקשורת רבות, שמעליהן יוכלו להגיב ולהשמיע את קולם: טלוויזיה, רדיו, עיתונות ואינטרנט. הנגישות למידע הפכה למובנת מאליה: ארכיונים ישנים נפתחים לציבור, התביעה לשקיפות מידע נענית יותר ויותר ולווייני הטלוויזיה והאינטרנט מציעים לנו מאות ערוצי מידע ותקשורת. מדוע, איפוא, יש עדיין כל כך הרבה שתיקה והשתקה?
