באופן מוזר, כמעט תמוה, כל ילד מכיר את מרקו פולו. איך זכה סוחר צעיר מוונציה, שנסע למזרח אסיה לפני כמעט 800 שנים, לכך ש-37 חברות נסיעות ממלזיה ועד מסצ'וסטס נושאות את שמו, מכונית של פולקסווגן קרויה על שם משפחתו, מערכת תיקי נסיעה ומזוודות של מפעל גרמני הפכה בזכותו למותג עולמי, חברה אנגלית מייצרת מקלות הליכה שנקראים "מרקו פולו" ואפילו הגשש החיוור הקדישו לו שיר?
מרקו פולו נחשב עכשיו לגיבור תרבות. מין סמל של נוסע מרחיק לכת, שחווה את חוויית המזרח עד תומה וחזר לספר על כך בהרחבה. ספרו, אותו כתב כאשר ישב בכלא בגנואה בעזרת סופר צללים בשם רוסטיצ'לו, נמכר עדיין בעשרות אלפי עותקים בכל שנה. מחקרים על מסעותיו, סיפוריו ותפישת עולמו ממשיכים להתפרסם בכל שנה באוניברסיטאות ברחבי העולם.
באי קורצ'ולה ששייך לקרואטיה, בלב הים האדריאטי, פגשנו פעם את בני הזוג דה פולו. המפגש היה מרתק. ולדימיר דה פולו אומר שהוא צאצא ישיר של מרקו פולו. אשתו, אדית, מתרגמת את דבריו מקרואטית ומאשרת אותם בביטחון מלא. על המרפסת הצופה אל הים של מלון קורצ'ולה מתאר הזוג דה פולו את מהלך האירועים ב700- השנים האחרונות. מסמכים היסטוריים המאשרים את המשכה של השושלת קשה למצוא, אבל בארכיונים של ונציה יש כמה תעודות המעידות על כך שמשפחתו של הסוחר הוונציאני הגיעה מחבל דלמטיה, דרום קרואטיה של היום, ואולי אפילו מן האי קורצ'ולה, בו מתגורר הזוג דה פולו.
ולדימיר דה פולו, אדם מכובד וחביב מאוד, העובד כשופט מחוזי בקרואטיה, הוא נשיא "מרכז מרקו פולו" באי קורצ'ולה. אדית עובדת בבנק המקומי. שניהם נולדו בקורצ'ולה ומלבד לתקופת לימודים קצרה לא עזבו מעולם את האי. המטרה המוצהרת של המרכז היא להוכיח שפולו, שנסע במאה ה13- לסין, נולד בקורצ'ולה. מלבד הכבוד, הם אומרים בפירוש, מדובר בערך כלכלי עצום. "המון אנשים סקרנים לראות את האי שבו נולד הנוסע המפורסם ביותר בהיסטוריה".
קורצ'ולה הוא אי ירוק, שליו ויפה מאוד, לא גדול במיוחד, במרחק כשלוש שעות נסיעה מדוברובניק. ולדימיר ואדית דה פולו בטוחים שהמצב הכלכלי באי ישתפר פלאים כאשר העולם יכיר בחשיבות ההיסטורית של קורצ'ולה כעיר הולדתו של מרקו פולו. בביתם, מול חומת העיר העתיקה, הם מראים אוסף לא קטן של שרידים ארכיאולוגיים, רובם נמשו מן הים, תמונות וצילומי תעודות מוונציה העשויים לעזור ולאשש את הטענה בדבר הקשר המשפחתי. עיקר גאוותם על שני חיזוקים - סרט טלוויזיה תיעודי, שעשתה רשת הבי.בי.סי, על הקשר בין פולו לקורצ'ולה והתיקון שהוכנס לאחרונה באנציקלופדיה בריטניקה היוקרתית. לאחר משא ומתן ממושך עם המרכז שלהם, כתוב שם כך: "מרקו פולו נולד ב1254- בוונציה או באי קורצ'ולה". קריאת השורה הדו-משמעית הזו, בפעם המי יודע כמה, מעלה ניצוץ של גאווה בעיני בני הזוג.
בלב הרובע העתיק, מרחק עשר דקות הליכה מבית משפחת דה פולו, ניצב בית כמעט חרב, עליו תלוי שלט קטן, כתוב ביד "ביתו של מרקו פולו". הבית נמצא בבעלות משפחה שאינה מתגוררת באי, אבל הם משיגים מפתח ומטפסים איתנו אל המגדל הקטן שמזדקר ממנו. בשעת השקיעה נראים גגות הרעפים האדומים של העיר כמשטח אחיד המשתרע עד לקו המים. פעמוני הכנסייה הסמוכה מצלצלים וולדימיר דה פולו מתאר את החזון - איך יקום כאן מוזיאון שיהווה מרכז תיעוד ומחקר עולמי לחוקרי מרקו פולו שיגיעו מכל קצווי תבל. כמה חוקרי מרקו פולו יש בעולם אנחנו תוהים וולדימיר מחייך ביטחון ועונה "אלפים".
בכל שנה ב4- בספטמבר נערך בנמל ומול החוף של קורצ'ולה שיחזור של קרב ימי היסטורי בין הצי של גנואה לצי של ונציה. הקרב המקורי נערך ב1298- אבל בשנים האחרונות נוצרה מסורת במסגרתה משחזרים אותו בעזרת עשרות ספינות חדשות וישנות. חשיבותו ההיסטורית של הקרב אמנם נמוגה, אבל האירוע שזכור כאן היטב הוא שבקרב זה נפל מרקו פולו, ששב זמן מה קודם לכן מסין, בשבי הצי של גנואה. כאשר ישב בכלא בגנואה פגש את הסופר רוסטיצ'לו שכתב את קורותיו בחצרו של הקובלאי חאן והפך אותו לנוסע הנודע בהיסטוריה.
ההיסטוריון ג'ון לארנר, שפרסם לפני כחמש שנים את אחד הספרים הטובים ביותר על מרקו פולו (Marco Polo and the Discovery of the World), טוען שייחודו של הנוסע האיטלקי לא טמון בעצם המסע, נוסעים וסוחרים אירופיים אחרים עשו כנראה כמוהו ואולי מסעירים ממנו, אלא בעצם העובדה שתיעד את מסעו בספר. כך, מסביר לארנר, מאפשר לנו ספרו של פולו לצייר תמונה בהירה וטובה של העולם במאה ה-13. בעזרת תיאורו של פולו אפשר להבין איך נסעו, איך חיו, איך סחרו ומה הדגישו לפני כמעט 800 שנים.
ייחוד ספרו של פולו טמון גם בכך שהאיר בפני קוראיו את מקומה של אירופה בתמונת עולם רחבה יותר. פרספקטיבה כזו, שכיום מובנת בעינינו כמעט מאליה, לא היתה קיימת כלל במאה ה-13.
לפתע, לאחר ש'קראו את ספרו של פולו, הבינו בוונציה, בגנואה ובמקומות רבים אחרים באירופה שיש מעצמות אדירות גם מחוץ ליבשת, שיש שליטים חזקים, עשירים, עם ארמונות פאר גם במרחק עצום, שיש תרבות מפוארת, עשירה ומעוררת קנאה גם במקומות רחוקים מאוד מלב אירופה.
כאשר היה פולו בן 16 שבו אביו ניקולו ודודו מאפאו ממסע ארוך במזרח. הם שבו כדי למלא אח בקשתו של קובלאי חאן, השליט באימפריה האדירה של אותם ימים, שביקש מהם להביא לממלכתו 100 נוצרים בעלי ידע במקצועות שונים. לאחר ששהו בוונציה כמעט שנתיים, מחכים בקוצר רוח למינויו של אפיפיור חדש, התייאשו והחליטו לצאת למסע נוסף אל המזרח. מרקו הצעיר נלווה אליהם. כאשר חנו בעכו בצפון ישראל השיגה אותם השמועה שמכר שלהם, תיאובאלדו מפיאצ'נזה מונה לאפיפיור גרגורי העשירי. הם קיבלו ממנו מכתב לקובלאי חאן, ושני שליחים, נציגי הוותיקן, צורפו למסעם. זמן קצר לאחר שחודש המסע נטשו אותם השליחים ושבו לביתם. שלושת בני משפחת פולו המשיכו בדרכם. הם הגיעו לארזורום, כיום במזרח תורכיה, ומשם המשיכו לתאבריז, כיום בצפון איראן. לאחר מכן הגיעו להורמוז, על גדת המפרץ הפרסי, אבל החליטו להימנע ממסע ימי והמשיכו בדרכי יבשה קשות לכיוון תחומה של אפגניסטן הנוכחית. במהלך המסע ביקר מרקו הצעיר במחוזות בחבל הינדו כוש ואולי אפילו בקשמיר, אחר כך המשיכו לכיוון הרי פמיר, נעו על נתיבה המרכזי של דרך המשי לכיוון סין עד שהגיעו לשאנגדו, ששימשה אז כבירת הקיץ בחצרו של קובלאי חאן. בשנת 1275, עם הגיעם לחצרו של החאן, היה מרקו הצעיר כבר בן 21. הוא הגיש לשליט הגדול את כלי השמן הקדוש שהביאו מירושלים ואת מכתבו של האפיפיור ורכש מיד, כך טוענים ההיסטוריונים, את אמונו וחיבתו של החאן. במשך 17 שנים חיו בני משפחת פולו בחצרותיו השונות של החאן, נודדים עם הפמליה, סמוכים על שולחנו וממלאים אחר בקשותיו והוראותיו.
קשה מאוד לקבוע על סמך ספרו של מרקו פולו מה בדיוק עשו בני משפחתו בחצר המלוכה במשך תקופה כה ארוכה. ניקולה ומאפאו הועסקו כנראה בעיקר בתפקידים טכניים ובאחד הפרקים בספר מסופר על כלי נשק שבנו עבור צבאו של החאן. מרקו, לעומת זאת, הועסק בדיווח לשליט על אירועים ומקומות ברחבי הממלכה. הוא הרבה לנסוע, לספוג רשמים והתמחה כנראה במסירתם ובדיווחם לשליט הכל יכול. הצטיינותו של מרקו בתחומים אלה קנתה לו את חיבתו של השליט. במהלך תקופה זו רכש מרקו פולו את המוניטין שלו כנוסע הגדול של ימי הביניים. הוא התבונן כאיש ונציה בעולם זר לחלוטין, ספג ממנו ושב לוונציה כדי לספר על כך.
פולו היה בן 17 כאשר עזב את ונציה. הוא שב אליה בגיל 41. אירופה נראתה לו, קל לשער, מוזרה מאוד. הוא בילה את מיטב שנותיו בחצרו של קובלאי חאן, השליט המונגולי של סין, האימפריה העשירה והמתוחכמת ביותר בעולם באותה תקופה. במהלך השנים האלה יצר פולו יחסי קרבה חמים מאוד עם המונגולים. עובדה זו עשויה להסביר כמה תהיות שעלו עם שובו, כמו למשל, איך יתכן שלא למד לדבר סינית, או איך יתכן שלא הזכיר בספרו מנהגים סיניים מסורתיים כשתיית תה או קשירת רגלי נשים.
לארנר (עמ' 85) מסביר מיהו בעצם מרקו פולו? "הוא אינו הרפתקן, סוחר או מיסיונר נוצרי. בעצם הוא עובד מדינה מונגולי זוטר למדי, שמהלך שנותיו במזרח שימש כצופה או תלמיד של הטופוגרפיה והגיאוגרפיה האנושית של אסיה, של מנהגיה ושל הפולקלור שלה ומעל לכל של סמכות החצר של החאן הגדול מנקודת מבט מונגולית. המרכיב המעניין ביותר בספרו של פולו הוא העובדה שבעצם אינו בו שום הלם תרבותי".
עיון בכתביו של פולו ובתיאוריו מבהיר עד כמה לארנר צודק ומצביע על נקודה מרכזית. פולו מתאר באופן שווה נפש ונינוח את המפגשים המוזרים במקומות הנידחים ביותר: "נעזוב עתה את אניו ונמשיך לפרובינציה אחרת, מרחק שמונה ימי מסע לכיוון מזרח, ששמה טולומאן. האנשים טובים, דוברי שפה משלהם, ונתינים של החאן הגדול. הם בני גזע יפה מאוד, לא בהירים כי אם חומים, ולוחמים טובים. יש שם מספר גדול של ערים והמון כפרים שפזורים בהרים גבוהים. הם נוהגים לשרוף את גופות המתים. את העצמות שאינן נשרפות טומנים בארון קטן, נושאים אותן למרומי ההרים ומניחים במערות, שאדם או בעל חיים אינם יכולים לגעת בהם. הארץ עשירה בזהב."
זו דוגמא אחת מבין מאות לכתיבתו השיטתית, מסודרת, נאמנה, יסודית ומשעממת להפליא של הפקיד מרקו פולו. נביא כל יומני המסע המשמימים שנכתבו מאז על פני כדור הארץ. האיש שהיה במקומות המרתקים ביותר והשכיל לתארם, תיחעד את מסעו ביסודיות ותיאר את חוויותיו באופן שעשוי להפיל תרדמה גם על קורא רענן.
ספרו של מרקו פולו לא ראה אור בעברית. ב1984-, לעומת זאת, יצא לאור בספרית הפועלים ספר נפלא שפורסם כבר תריסר שנים קודם לכן בטורינו, איטליה. "הערים הסמויות מעין" מאת איטאלו קאלווינו, הוא כל מה שרצינו שייתן לנו ספרו של מרקו פולו ואינו מופיע בו. קאלווינו מתאר, בסדרה ארוכה של טקסטים קצרים, את הרשמים שמספר פולו הצעיר לקובלאי חאן כאשר הוא שב ממסעותיו ברחבי האימפריה: "במרכזה של פדורה, מטרופולין העשויה כולה אבן אפורה, ניצב ארמון מתכת שכדור בדולח בכל אחד מחדריו. אם מביטים לתוך כל כדור וכדור, רואים בכל אחד מהם עיר כחולה שהיא דגם של פדורה אחרת: אלה הן הצורות שהעיר יכולה היתה לעטות אלמלא, מסיבה זו או אחרת, לבשה את הצורה שבה אנו רואים אותה כיום. בכל תקופה ותקופה היה מישהו שהתבונן בפדורה כפי שהייתה ודמיין לו איזו דרך לעשותה עיר אידיאלית, אולם בשעה שהוא בנה את הדגם הזעיר שלו, כבר לא היתה פדורה אותה עיר עצמה, ומה שעד אתמול היה איזה עתיד אפשרי שלה, שוב לא היה עכשיו אלא צעצוע הנתון בתוך כדור בדולח."
מעטים יחסית מכירים את קאלווינו. כולם שמעו על מרקו פולו. רבים מאיתנו רוצים לצאת כמוהו לסייר באימפריה פלאית ורחוקה רק כדי לשוב ולדווח "שלום אדוני המלך, שלום בני היקרים, איפה הייתם ומה עשיתם?"
הטכניקה השתכללה ב-800 השנים האחרונות ואפשר אפילו לעשות את זה קצת יותר מעניין. קאלווינו מגדיר זאת כמובן טוב מכולם. הקובלאי חאן שהוא בודה פונה אל מרקו פולו ואומר לו כך: "הערים שלך אינן קיימות. אולי אף לא היו בנמצא מעולם. ודאי כי שוב לא תהיינה קיימות לעולם. מדוע אתה משתעשע באגדות מנחמות? יודע אני היטב שממלכתי מרקיבה כמו גוויה שקועה בביצה...
"פולו ידע כיצד להתאים עצמו למצב רוחו הקודר של השליט. 'אכן הממלכה חולה היא, ומה שגרוע יותר הוא שהממלכה משתדלת להסתגל לרעות שבהן היא נגועה. וזוהי מטרת סיורי: תוך שאני בודק את עקבות האושר שעדיין ניתן להבחין בהם פה ושם, אני נמצא מודד את מיעוטו. אם רצונך לדעת מה גדולה האפילה שסביבך, עליך לחדד את ראייתך בתצפית אל עבר האורות המבליחים במרחק.'"
להשיג: ברשת סטימצקי, בבית "מסע אחר" ובחנויות הספרים הנבחרות. מחיר הספר 79 ש"ח.
