|   15:07:40
דלג
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
אפל ווטש: מהפכת הטכנולוגיה על פרק כף ידך
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל

בעיני ילדה בת שתים-עשרה

היומן נכתב ב-1943, בזמן אמת, על-ידי ינינה השלס (יאנקה, כפי שכונתה בילדותה), ילדה בת 12 שאיבדה את כל משפחתה היא כתבה אותו, כשזכרונותיה עדיין טריים, מייד אחרי שהוברחה ממחנה הריכוז, במסגרת מבצע הצלה מתוכנן ומאורגן של "המועצה לעזרה ליהודים"
12/01/2016  |   ציפי לוין   |   ספרים   |   תגובות

"בעיני ילדה בת שתים-עשרה", הוא יומן מצמרר שראה אור לראשונה ב-1946 בפולנית והיה לאחד המסמכים הייחודיים שפורסמו לאחר השואה. רק עכשיו, 70 שנה אחרי, רואה היומן אור לראשונה בעברית.

היומן נכתב ב-1943, בזמן אמת, על-ידי ינינה השלס (יאנקה, כפי שכונתה בילדותה), ילדה בת 12 שאיבדה את כל משפחתה. היא כתבה אותו, כשזכרונותיה עדיין טריים, מייד אחרי שהוברחה ממחנה הריכוז, במסגרת מבצע הצלה מתוכנן ומאורגן של "המועצה לעזרה ליהודים".

ינינה השתייכה לקבוצת אנשי הרוח במחנה יאנובסקי, שנדבקו בחיידק הספרותי - ילדה אחת קטנה בתוך חבורת מבוגרים. מדי ערב, לאור האש שבערה בבור המוות לא הרחק, נהגה לדקלם שירים שכתבה, בפני הנשים בצריף שישנה בו. כך הגיע שמה למשורר והסופר, מיכאל בורביץ', שעמד בראש הפעילות התרבותית במחנה. לאחר שהצליח לברוח מהמחנה, בעזרת ידידיו, דאג להציל גם את ינינה.

שלושה שבועות לאחר בריחתה מהמחנה, קיבלה ינינה מחברת אפורה ועפרון, כדי לעודדה לכתוב את זיכרונותיה. יומנה המורכב משלוש מחברות (132 עמודים) כתוב בכתב יד גדול וברור, בכנות ילדותית, באופן בלתי אמצעי, ובכישרון שאינו מוטל בספק, עם זכרון נאמן של המאורעות, ונתמך בתאריכים מדויקים ובשמות. מעבר לחשיבותו ההיסטורית, זהו גם סיפור אישי מכמיר לב, שיש בו טעימה של האימה והייאוש של ילדה במחנה ריכוז.

ינינה שרדה. מציליה העבירו אותה ממקום מסתור אחד למשנהו, כשהם משנים כל פעם את זהותה, ואילו היומן יצא אל דרכו המחתרתית, השונה מזו של הכותבת שלו, ובמזל שרד את המלחמה. כתב היד נשמר בארכיונו הפרטי של מיכאל בורביץ', וב-1985 הוא מסר אותו לארכיון של "בית לוחמי הגטאות", בישראל.

היומן שזכה לגרסאות בימתיות והוכנס לתוכנית לימודים של סמינרים באוניברסיטת פריז, תורגם לשפות שונות, ביניהן, קטלנית, ספרדית, גרמנית, אוקראינית, רוסית ועומד לראות אור גם בצרפתית. קטעים מתוכו תורגמו גם לצ'כית ואנגלית. היומן מלווה בהקדמות של עורכי המהדורות בשפות השונות, בכרוניקה קצרה של האירועים המתוארים, באחרית דבר מאת המחברת, וכן בשירים שכתבה במחנה הריכוז - שירים שבמובן מסוים הביאו להצלתה.

"יומנה של ינינה, מעבר לחשיבותו ההיסטורית כמסמך תיעודי שנכתב בזמן אמת, הוא שיר הלל לניצחון רוח האדם, החזקה מכל כוחות האופל. ינינה נחשפה בילדותה לאכזריות בלתי נתפסת ממש ואיבדה את כל יקיריה, אך שני דברים לא הצליחה המלחמה לקחת ממנה: את האמונה באדם ואת התקווה... כמעט בלתי נתפס איך אישה שעברה בילדותה את הנורא מכל, הצליחה לא רק לשקם את הריסות חייה באופן מעורר הערצה בתחום האישי והמקצועי גם יחד, אלא לחזור ולומר כי ה"חיים יפים". איזה שיעור זה לכולנו". (מיכל קירזנר-אפלבוים, עורכת המהדורה העברית).

"אנחנו מוסרים את היומן, מואר מבחוץ באופן צנוע, ומאמינים שיהיה לא רק מסמך היסטורי ואחד מכתבי האישום נגד הפשעים ההיטלראיים, אלא גם חומר לפסיכולוגים ומחנכים". (מאריה הוכברג-מריאנסקה, עורכת היומן בהוצאה הפולנית הראשונה, קרקוב 1946).

"לספר הזה יש עניין רב משום שנכתב ב-1943 כאשר המחברת הייתה בת 12, ופורסם לראשונה ב-1946... יש בו טעימה של האימה והייאוש של ילדה במחנה ריכוז... הוא חייב להיקרא בבתי-ספר, במכללות ובאוניברסיטאות, משום שזיכרון העבר עשוי לשמש חיסון נגד התפרצות הפשיזם, שנאת האסלם, שנאת זרים ועניים, ונגד עליית הימין הקיצוני באירופה".

Sal-lus Herrero, El Punt Avui (Cultura), Barcelona, 01/05/2013

ינינה השלס-אלטמן, בשנות ה-80 לחייה, ילידת העיר לבוב בפולין, עלתה לארץ ב-1950, אחרי סיום בחינות הבגרות שלה, בעקבות מכתב ששלחה לה מירושלים אחות אביה. היא זכתה לראות את דודתה פעם אחת בלבד. מייד לאחר-מכן היא נפטרה. ינינה היא ד"ר לכימיה וסופרת. במהלך הקריירה המקצועית שלה (לאורך 40 שנה), עבדה בטכניון בחיפה, במכון ויצמן ובאוניברסיטת מינכן. לוחמת ותיקה למען זכויות האדם, שוויון ושלום. לקחי המלחמה בדבר קדושת החיים והמאבק בכל עוולה, פגיעה או ניצול, מנחים אותה לאורך כל חייה.

"העיר לבוב שלי היום אינה במקום גאוגרפי מוגדר", היא אומרת, "היא בכל מקום שמערערים בו את יציבות חייהם של בני אדם ומאלצים אותם לעזוב את הכפרים והערים שנולדו בהם. לבוב שלי נמצאת בכל מקום שבני אדם מאבדים בו את יקיריהם בתנאים אכזריים".

ב-10 השנים לאחר יציאתה לפנסיה, התעמקה בשאלה שהעסיקה אותה שנים רבות: כיצד קרה שבגרמניה, שמדעניה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, היו בין הטובים בעולם, צמח משטר נאצי, אכזרי, שהשתלט על אירופה כולה. בנוסף לכך, ריתקו אותה אותם אנשים בתוך גרמניה עצמה שהעזו להפגין התנגדות למשטר. בעקבות אותן 10 שנים, ראה אור בעברית ספרה "הוורד הלבן" - סטודנטים ואינטלקטואלים לפני ואחרי עלייתו של היטלר לשלטון. בנוסף לספר זה, פרסמה עוד ארבעה ספרים, שניים מתוכם בשם בדוי - צביה איתן (בעקבות שמות בניה: צבי ואיתן). הרומן הראשון פרי עטה "הם עוד חיים" (1969) זיכה אותה בפרס אקו"ם. כיום מתגוררת בחיפה, עם בעלה קלמן אלטמן, פרופ' לפיסיקה. לזוג שני בנים.

אבא חוזר הביתה {1}

זה היה רגע נפלא. מישהו ניסה להעיר אותי בנשיקות. הדפתי אותו מעליי. "אני רוצה לישון, סבא", לחשתי. אבל האיש לא חדל. התפלאתי. הרי לא הייתי רגילה לפינוקים וסבא לא נהג לנשק. אני משפשפת עיניים ורואה שהאיש הרכון מעליי הוא לא סבא. אני מתרגזת. אבא יכול להופיע רק בחלום, הוא הרי רחוק, בסיביר.

האיש מחבק אותי וממשיך לנשק. אני רואה איש זקן ומלוכלך, עוטה סחבות. אני מאמצת את המבט ומבחינה בתווי פניו היקרות, שפעמים רבות בכיתי מרוב געגועים אליהן. אימא ניצבת חיוורת ונכלמת, מתבוננת בנו. כולנו מתקשים להאמין. טאטוש (אבא) לא מאמין שהוא כאן, ליד אשתו ובתו, בחדר מרוהט שרצפתו מבריקה.

הלילה הראשון עבר עלינו בשתיקה.

מאז שהוציאו אותנו מהדירה שלנו ועברנו לגור אצל סבא וסבתא, אני חייבת לקום כל בוקר בשעה חמש. בית הספר הפולני שאני לומדת בו, רחוק. עד שאני קולעת את צמותיי, השעה כבר חמש וחצי, ולא נותר לי זמן לארוחת הבוקר. אנחנו חוצים על קצות האצבעות את החדר שסבא וסבתא ישנים בו, כדי לא להעיר אותם.

אני יוצאת יחד עם אימא, היא לעבודה בבית החולים ואני לבית הספר, ואבא מלווה אותנו עד לחשמלית ונפרד מאתנו בנשיקה. העבודה של אימא והלימודים שלי מתחילים בשבע בבוקר. בשעה 12 אני יוצאת מבית הספר והולכת לאם לבית החולים. שם אני מכינה שיעורים ואוכלת ארוחת צהריים. אחר כך אני נוסעת לתיאטרון לבית הספר לבלט, ובשש חוזרת הביתה. אני תמיד מוצאת את אבא שוכב על הספה, בחדר אפוף עשן סיגריות. אני מכבה את האור ונשכבת לצדו. אימא חוזרת בעשר מפני שאחרי העבודה היא חייבת להשתתף בקורס על תולדות המפלגה. שלושתנו אוכלים יחד את ארוחת הערב ואז נשכבים במיטה, אני באמצע. זו השעה הנפלאה ביותר ביממה. אחר כך אני עוברת לספה. אבא עדיין שר לי לפני השינה.

בית הסוהר החליש מאוד את העצבים שלו, הוא לא יכול לישון בלילות. הוא עובר מהמיטה של אם לספה שלי ומעשן סיגריות ללא הפסק. הוא לא מצליח למצוא עבודה. הוא נסע לטרוסקבייץ, אבל חזר כעבור יומיים.

בימי ראשון אימא עושה ניקיון יסודי בחדר. באותו זמן אני ואבא יוצאים מהבית. אנחנו הולכים לקונדיטוריה זאלבסקי לאכול גלידה, או משוטטים בעיר. מכרים לא רוצים להתקרב אלינו, הם חוששים כי אבא ישב בבית הסוהר. הם תמיד מעמידים פנים שלא ראו אותנו. אפילו בת דודה של אבא, זאת שהבטיחה לו שתדאג לנו בהיעדרו, התעלמה מאתנו כשראתה אותנו לראשונה ברחוב.

לאבא היו שלושה ידידים: רוטפלד, יולס וברטיגר. לפני המלחמה ד"ר קורצרוק נהג לפנות לאבא עם מאמרים כלשהם 2. עכשיו הוא ממלא-מקום של דקאן בית הספר לרפואה, ואבא התכוון לפנות אליו בקשר לעבודה.

אבל באופן בלתי צפוי, המלחמה פרצה.

הערות

1. ארבעת העמודים הראשונים של מַחברת היומן לא נכללו בהוצאה הראשונה בפולנית, בגרמנית, באוקראינית, ברוסית ובקטלאנית.

2. אבא היה העורך הראשי של העיתון היהודי בשפה הפולנית חווילה. הוא היה מעורב בחיי הקהילה וחבר מועצת העיר מטעמה. הוא עזר מספר פעמים לד"ר קורצרוק. בתקופה הסובייטית קיבל קורצרוק משרה של ממלא-מקום הדיקן בבית הספר לרפואה והיה נכון לעזור לאבא.

בעיני ילדה בת שתים-עשרה, מאת: ינינה השלס, עורכת: מיכל קירזנר-אפלבוים, הוצאת פרדס, 151 עמודים, 59 שקלים
תאריך:  12/01/2016   |   עודכן:  12/01/2016
ציפי לוין
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
אני שמח לומר דברים באירוע השקה לספרו של המשורר אהרון זכאי "אל חופים אחרים" (הוצאת צור אות, 2015). אהרון זכאי הוא משורר חשוב שפועל בצנעה, ומאז ראשית דרכו, הכיר הממסד הספרותי בחשיבותו. הוא מצניע לכת, וביאליק הגדיר אנשים כמוהו:
11/01/2016  |  בלפור חקק  |   ספרים
יוסף כהן אלרן הוציא לאור ספר שירים חדש, וזו בשורה. אלרן מוכר יותר ככותב פרוזה, אך בכל ספר שירים שהוא כותב, אנו חשים שקשה לו לוותר על הפייטן שבו. ספר השירים החדש מבורך בשירים עדיני רגש, תהיות על החיים, שירי אהבה עזים ונועזים, ניסיון להבין את מהות השירה.
07/01/2016  |  הרצל חקק  |   ספרים
"עוד מעט תתחיל הפגישה אצל גלי, ואני עוד רוצה לקפוץ לאבא לביקור קל, אני אומר לעצמי ומיד עוזב את הבית. אחרי כמה מאות מטרים של רכיבה אני מבחין שהפעם לא ניהלתי עם הנץ שיחת בוקר קצרה, מוזר. רק לפני כמה שבתות נשמנו יחד אוויר הרים, ולאחרונה אני מניח ליחסינו. הייתכן? זהו הרי חברי האמיתי היחיד והמיוחד... ואולי כבר לא?! ראשי נתמך בקסדה ההדוקה, מחשבותיי אינן מתפזרות, ומבריקה בי מסקנה. אם מערכת היחסים בינינו מידלדלת, ואינני חש בחוסר, אזי יש יחסים חדשים בחיי הממלאים אותי. מה שלא יהיה... אבא אינו אופציה. שם עדיין לא הצלחתי להבין אם יש מערכת ומהם היחסים". (ע"מ 122)
24/12/2015  |  מירב בורשטיין  |   ספרים
הספר בודהה ואהבה חוקר את כל היבטי האהבה והזוגיות מנקודת מבט בודהיסטית ומלמד כיצד שילוב גישה בודהיסטית יכולה לעזור להרגיע את תודעתנו, לשבור הרגלים רעים במערכות יחסים שונות, להשתמש במערכות היחסים שלנו כמנוף לצמיחה אישית ועזרה לכל מי שסביבנו.
17/12/2015  |  אופיר אבסלנדר  |   ספרים
נמשיך לשוט בהנאה על גלי הסיפורת המרתקת של נוח הררי שמוסיף ומגדיר לנו: "קיימת רמה שלישית של מציאות, הרמה "הבין סובייקטיבית". דברים בין סובייקטיביים הם דברים שקיומם מותנה בתקשורת בין הרבה אנשים. רוב הדברים החשובים בהיסטוריה הם בין סובייקטיביים". במילים אחרות: הרעיונות החברתיים, האמונות הדתיות, האידאולוגיות והפראנויות האנושיות, שהניעו את חברות הסאפיינסים, להתחרות להלחם, לטרוף, לשעבד, לשלוט, ולהשמיד אלה את אלה, הם בחזקת "היסטוריה" ואין להם קשר לאבולוציה (גם לא לזו שהתפתחה מברירה מלאכותית מואצת?...). הם מנותקים מהגדרת הביולוגיה. מאחר שמקורם של אלה בתודעה חברתית מדומיינת במציאות בין סובייקטיבית, ואין בהם חוקיות התפתחותית הדרגתית, הם מתהפכים ומשתנים על גבול הבלתי צפוי.
14/12/2015  |  גד גזית  |   ספרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
עידן יוסף
עידן יוסף
כ-900 אלף כרטיסי רב-קו עם יתרות בשווי עשרות מיליוני שקלים יופקעו מהציבור ויגיעו לאוצר המדינה    משרד התחבורה טוען שהמצב הנוכחי מקשה עליו טכנולוגית, אך בפועל "תורם" את כספי הנוסעים ל...
יוסף אורן
יוסף אורן
אני בטוח ששופטי הפרס בחרו את הספרון "החזאית" כספר הטוב ביותר מאלה שהוגשו לעיונם בשנת 2022, אך גם הטוב מכולם באותה שנה לא היה כנראה מספיק טוב כדי להיבחר כראוי לפרס ברנר
דן מרגלית
דן מרגלית
ביבי הוא הסוכן המדיני היעיל ביותר של אירן אף שאינו עושה זאת במודע ובמתכוון חלילה    הוא הסוכן הפוליטי של טראמפ נגד המפלגה הדמוקרטית במודע
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il