News1 גאים להציג
מבקרים ייחודיים (Unique Visitors):
אתר - 683,336  סלולר - 1,626,305
   |   15:07:40
דלג
בלוגרים / בעלי טורים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
איתמר לוין
איתמר לוין  |  
8 בדצמבר 1941: רוזוולט מבקש מהקונגרס להכריז מלחמה על יפן, יום למחרת ההתקפה על פרל הרבור
עו"ד צבי שוב
עו"ד צבי שוב
ההשלכות הצפויות בעקבות החלטת ועדת הערר בתל אביב ולפיה היטל ההשבחה בפרויקטים של התחדשות עירונית תוטל על בעלי הדירות - שיוכלו לגלגל אותה על היזם
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
ברחבי הרשת / פרסומת
מועדון+ / תגיות
אישים | פירמות | מגשרים
מוסדות | אתרים | מושגים
רועי בלכר [צילום: תמר מצפי, גלובס]
עורך דין
רועי בלכר, (נולד: 1970) עורך דין ישראלי. שותף מייסד במשרד עורכי הדין KRB.
גורי אלפי [צילום: רונן אקרמן]
קומיקאי, שחקן
גורי אלפי (נולד: 18 בספטמבר 1976), ישראל. קומיקאי, שחקן, זמר, במאי ויוצר טלוויזיה ישראלי.
מגי אזרזר [צילום: איציק בירן, יח"צ]
שחקנית
מגי אזרזר (נולדה: 10 בספטמבר 1986), שחקנית ישראלית. שמה המלא: מרגלית אזרזר סבג.
לכל הערכים במועדון+
ארבע אבנים מושלמות
ארבע אבנים מושלמות [צילום: יח"צ]

הספר, שנכתב בידי מריון בלומנטל והסופרת לילה פרל, מביא את סיפורם של מריון ובני משפחתה המצליחים לשמור על קשר אוהב ואמיץ ועל צלם אנוש בתנאים בלתי אפשריים במחנות וסטרבורק וברגן-בלזן

▪  ▪  ▪
מחנה ברגן-בלזן בגרמניה היה תחנה אחת בנתיב הייסורים של הילדה מריון בלומנטל ומשפחתה מהעיר הקטנה והשלווה הוֹיָה בגרמניה. הספר 'ארבע אבנים מושלמות', שנכתב בידי מריון בלומנטל עם הסופרת לילה פרל, מביא את סיפורם של מריון ובני משפחתה המצליחים לשמור על קשר אוהב ואמיץ ועל צלם אנוש בתנאים בלתי אפשריים. באותם ימים האמינה מריון שאם תצליח למצוא ארבע אבנים זהות תישאר משפחתה שלמה ותשרוד את אימי המלחמה. במשך שש שנים וחצי שרדו בני המשפחה את הבריחה להולנד, השילוח למחנה וֶסטֶרבּוֹרְק והגירוש לברגן-בלזן.

ב-15 באפריל 1945 שחרר הצבא הבריטי את מחנה ברגן-בלזן. משפחת בלומנטל לא הייתה בין האסירים המשוחררים כי שישה ימים לפני השחרור הובלו ארבעתם אל רציף הטעינה של המחנה והועלו על קרונות בקר של רכבת שנסעה מזרחה. ב"מזרח" שכן מחנה ההשמדה אושוויץ שהכל חרדו מפניו. הרכבת, שזכתה לכינוי "רכבת המוות" (בשל מספרם הגדול של האסירים שמתו בה ממחלת הטיפוס), נסעה במשך שבועיים לאורכה ולרוחבה של גרמניה הנאצית. בסופו של דבר שחררו חיילים סובייטים את האסירים החלשים והחולים שירדו מהרכבת, אך לא יכלו להציע להם עזרה רבה. באביב של ימי השחרור הכריעה מגפת הטיפוס האיומה את אבי המשפחה, ואף-על-פי-כן, הצליחה המשפחה לשקם את חייה מתוך עוז רוח ותעצומות נפש.

ממרום גילה מספרת מריון בלומנטל-לזן בספר זה על האירועים שעיצבו את ילדותה. היא מספרת על ארבע השנים ששהתה עם משפחתה במחנה וֶסטֶרבּוֹרק, על האימה שחוו בהגיעם לברגן-בלזן, בהיותה בת 9, על הימים הארוכים של חיים מאחורי גדרות תיל, ולבסוף על שנות נעוריה באירופה המנסה להתאושש מפצעי המלחמה ואחר כך בארצות-הברית.

אמה של מריון, רות בלומנטל-מייברג, (שהלכה לעולמה בגיל 105) ואחיה אלברט בלומנטל תרמו לסיפור פרטים ומסמכים רבי-ערך. העוצמה הפנימית והרוח החזקה של בני המשפחה הזאת מאפשרות לכל אחד מאתנו להיות עד לימי החושך והרוע שעתידים להיחרת לעד בזיכרון האנושי.

עשרים שנה חלפו מאז ראה אור הספר באנגלית. מאז תורגם לגרמנית, הולנדית ויפנית, ועתה אף לעברית והגיע ליותר ממיליון קוראים. מאז פרסומו, הרצתה מריון בפני צעירים ומבוגרים כאחד ב-38 מדינות בארצות-הברית, בגרמניה, בבריטניה ובישראל. הרצאות אלו הפכו למשימת חייה.

סיפורה, שהוא סיפור של הישרדות, המשכיות ותקווה, הונצח גם בקולנוע ובמוזיקה. ג'ון צ'ואה (John Chua), פרופסור לספרות אנגלית בלונדון, יצר את הסרט "ניצחונה של מריון", המתאר את קורותיה בשואה ואת המשימה שנטלה על עצמה, להעביר את סיפורה לדור הצעיר. סרט התעודה של שירות השידור הציבורי (PBS), שודר לפני כעשר שנים. ג'ון הולט (John Holt) מפיטסבורג כתב על חייה יצירה מוזיקלית ושיר ששמו "ארבע אבנים קטנות". השיר הזה מושמע בתום כל הרצאה שלה.

מריון בלומנטל-לזן, ילידת 1935, הגיעה לארה"ב בגיל 13. בגיל 18, נישאה בניו-יורק לנתנאל. ב-1955 נולד בנם הראשון דיוויד וַלטר. בתם סוזן נולדה ב-1957, ובנם השלישי מייקל נולד ב-1960. ילדיה ובני זוגם הקימו משפחות, מייקל ומשפחתו חיים בישראל שנים רבות וכל שלושת ילדיו שרתו בצה"ל. נכון לזמן כתיבת שורות אלו יש למריון תשעה נכדים ושתי נינות.

היא סיימה את לימודיה כסייעת רפואית ועבדה אצל אותו רופא עד פרישתו בגיל 92. התנדבה רבות בארגונים שונים ומרצה בנושא השואה כבר משנת 1997.

פרק מתוך 'ארבע אבנים מושלמות'

זמן רב לפני שהסתנן השחר פנימה מבעד לחלונותיו של צריף העץ זעה מריון בזרועות אמה. זה שבועות מספר, מאז הגיעה עם משפחתה למחנה הריכוז ברגן-בלזן שבצפון-מערב גרמניה,1 שהיא נוהגת לישון כך, עטופה בחום גופה של האם. הצריף שיָשנו בו היה מיועד למאה נשים אך עתה נדחסו בו שש מאות אסירות ששכבו על דרגשים בשלוש קומות לכל אורכו של הצריף. מסביבה שמעה מריון צלילים מעומעמים שהשמיעו הנשים האחרות וילדיהן, וכשהתעוררה התחדדו הקולות והפכו להתנשפויות ואנחות, לשיעולים עמוקים ולזעקות קצרות, חודרות. באוויר עמדה צחנה מתמדת — צחנת הגוף שלא נרחץ, צחנת מחלה ומוות.

כמעט מדי בוקר היו בין האסירות כאלה שלא יכלו לקום עוד ממזרני הקש הדקים. כאשר באו השומרים לאסוף את הנשים ואת הילדים למסדר, הם היו עוצרים לרגע ומתבוננים בדמויות הדוממות. הנשים שמתו בלילה הושלכו אחר כך מדרגשיהן אל אלונקות גסות, וגופותיהן נלקחו לשרפה או לקבורה בקבר אחים. עד מהרה הגיעו אסירות חדשות שתפסו את מקומן בצריף.

מאמא2 דחקה במריון במרפקה: "קומי, ליבְּלינג [מותק]. הגיע הזמן". ברגע שמאימא הסירה ממנה את זרועותיה, אף-על-פי שכחשו כאן עד מאוד, נעלמה החמימות, וצינת החדר שלא היה מחומם חדרה לגופה של מריון בת התשע. קור ורעב — בשבועות הראשונים לשהותה בברגן-בלזן לא ידעה מריון מה קשה יותר אך עד מהרה החלה להיעלם התחושה הכוססת מבטנה. קיבתה הסתגלה למנה היומית של פרוסת לחם שחור וספל מרק לפת דליל ונפחה התכווץ. אבל הצינה הצורבת של החורף הגרמני הארוך נמשכה עוד ועוד.

באחד מימיה הראשונים במחנה ראתה מריון קרון הולך ומתקרב וחשבה שהוא מלא בעצי הסקה. אולי יעצור מול הצריף וכמה בולי עץ יוכנסו לתנור הריק, שהיה אמור לחמם את החדר כולו, ויביאו כמה שעות של חמימות נפלאה? אך לא. טעות מרה הייתה בידה. הקרון חלף על פניה, וכאשר הביטה בו מקרוב נוכחה שלא מטען של עצי הסקה הוא נושא, כי אם מטען של גוויות עירומות וכחושות של אסירים מתים.

כמו בכל בוקר חורפי, לא נדרש להן זמן רב להתלבש באפרוריות השחר. מריון ישנה כשהיא עטופה בכל הבגדים שברשותה, והיה עליה רק להשחיל את זרועותיה אל שרוולי המעיל הבלוי ששימש לה כסות נוספת מתחת לשמיכה המגושמת והדקה שסיפק המחנה. עד מהרה החלו להישמע צעקותיהם של הקאפּוֹ3 העוברים מצריף לצריף:

"למסדר! למסדר! רָאוּס, יוּדֶן [החוצה, יהודים]!"

מריון ומאימא חייבות למצוא עכשיו מקום להתפנות לפני שימהרו אל הכיכר הרבועה והגדולה שבה ניצב מגדל השמירה ובו שומרים חמושים, הכיכר שבה התקיים המסדר היומי — האַפֶּל. לא תמיד הספיקו להגיע אל השירותים המשותפים, מרחק של בלוק שלם מהצריף, שירותים שהאסלות שלהם לא היו אלא ספסל עץ ארוך אחד שנקבע מעל שוחה ובו חורים. לא היו שם מים להדחת הפסולת, לא נייר טואלט, ולא היה כמובן שמץ של פרטיות. בחלק מן הבקרים נאלצו מריון, מאימא והאסירות האחרות להשתמש בכל כלי שהיה ברשותן כדי להתפנות — אפילו בספלים או בקעריות שבהם קיבלו את מנות המזון היומיות. טרם יציאתן מהצריף נדרשו האסירות לוודא שהחדר נקי, הרצפה מטואטאת והמיטות מסודרות. כל אסירה עמדה מול דרגשה לביקורת, ואם השמיכות לא היו מסודרות דיין מעל מזרני הקש השקועים, הן נענשו. כל הפרה, ולו הקלה ביותר, הייתה עלולה לגרום לאבדן מנת הלחם היומית.

מסדרים נערכו פעמיים ביום — בשש בבוקר, ועם שובם של האסירים ממשימות העבודה שלהם. המסדרים נערכו בחורף ובקיץ, בקרח ובשלג, בגשם ובבוץ, ואם נעדר מישהו מחמת מחלה, מוות או ניסיון בריחה, נצטוו כל האסירים לעמוד דום בחמישיות שעות ארוכות ולפעמים אפילו ימים שלמים ללא מזון או מים או אפשרות להתפנות. היו אסירים שניסו להימלט, אבל רק מעטים מאוד הצליחו, כי כל חלקי המחנה היו מוקפים בגדר תיל גבוהה ומחושמלת, ולשם הרתעה נתלו עליה תמונות של גולגלות מתים. אסירים שניסו לטפס על הגדר התחשמלו למוות, ומי שניסה להימלט בזמן העבודה מחוץ לאזורים המסומנים לא הצליח בדרך כלל לחמוק מעיניהם הפקוחות של השומרים החמושים, מכלבי המשטרה חדי החוטם או מאלומות הזרקורים שהאירו את המקום בלילה.

כבכל בוקר, קיוותה מריון גם היום שהמסדר ברחבה יעבור מהר ככל האפשר. אחרי המסדר אולי יישארו להן כמה דקות להתראות עם פאפא4 ועם אחיה בן האחת-עשרה אלברט, הכלואים בצריף נפרד באזור הגברים.

בוֶוסטֶרבּוֹרק, המחנה בהולנד שבו נכלאה המשפחה קודם לכן, שוכנו ארבעת בני המשפחה יחד במבנה שהיה אכן עלוב ודל אבל פרטי. בברגן-בלזן, לעומת זאת, לא נהנו האסירים מפרטיות, ואף-על-פי-כן נאמר להם שעליהם לראות את עצמם "בני מזל" על שהובאו אליו, למחנה שכונה שטֶרנלָגֶר, "מחנה הכוכבים".5 כאן הותר לאסירות ולאסירים להיפגש לזמן קצר במשך היום, והם גם הורשו ללבוש את הבגדים שהביאו עמם ולא את מדי האסירים המפוספסים. אבל את הטלאי הצהוב, שהיה למעשה מגן דוד בעל שש פינות ובמרכזו נכתבה בשחור המילה Jude (יהודי, בגרמנית), הם נדרשו כמובן לענוד גבוה על חזם בצד שמאל, כפי שכבר נדרשו לעשות מזה שנים.

היום, אולי בגלל הקור העז, החלו שומרי הצריפים לדווח במהירות על מספר הנוכחים. שני אסירים נעדרו מן הרשימה אבל הם כבר נמצאו — באישון לילה הם "רצו אל הגדרות", כך נהגו הקאפו לתאר את מעשי ההתאבדות של אסירים שהשליכו את עצמם על הגדר המחושמלת — ובתוך פחות משעה הושלם מניין האסירים. מריון ומאימא כבר הבחינו באלברט ובפאפא מעבר לאדמת הכיכר הקפואה, והמשפחה כולה התאחדה לרגע בחיבוק חפוז וחסר מילים כי הזמן דחק תמיד.

פאפא החל מיד לדחוף לידי מאימא את תלושי המזון שהצליח לקבל בתמורה לסיגריות. בשבועות שחלפו מאז הגיעה המשפחה לברגן-בלזן קיבלו אסירי השטֶרנלָגֶר סיגריות במנות קטנות מדי כמה ימים. פאפא, שלא נהג לעשן, הזדרז להמיר את הסיגריות שלו במצרכי מזון כמו חתיכת לחם קטנה, לפת או אפילו תפוח אדמה. ומאמא, אחרי שביררה שפאפא שמר מספיק תלושים לעצמו ולאלברט, הטמינה את התלושים בשבילה ובשביל מריון. גם אלברט נשא אתו בדרך כלל אוצר קטן וחשאי. הוא נהג ללקט בזהירות את הטבק מתוך בדלי סיגריות שלא עושנו עד תומם והמיר אותו בתלושי מזון נוספים.

הבוקר הביאה גם מריון אוצר קטן משלה אבל לא היה זה דבר מאכל. היא מיששה את כיס מעילה ווידאה ששלוש האבנים עדיין שם, ואז הוציאה אותן בזהירות מכיסה והראתה אותן לאלברט כשהן פרושות על כף ידה. אלברט, שדומה כי גבה ורזה מדי יום, הסתכל בכף ידה של מריון. "כן, אני רואה", אמר בחיוך קודר, "הנה זה שוב".

"הנה זה שוב", חיקתה אותו מריון, וזיק של אור התלקח בעיניה העמוקות. "תסתכל טוב. יש לי כאן שלוש אבנים, כולן בדיוק אותו הדבר. היום אמצא את הרביעית. אתה בטח חושב שאני טיפשה".

"לא, לא", הרגיע אותה אלברט. תמיד היה הילד המנחם, המגונן, ומריון הייתה הילדה הנוטה להתפרצויות רגשניות.

"ארבע אבנים מושלמות", אמרה מריון בגאווה, ועיניה עוקבות אחר הבל פיה המתאבך באוויר הקפוא. "אחת לכל אחד מאתנו. עוד תראה, אני אראה לך את הרביעית מחר".

אלברט הניח יד על כתפה. "כן, אני בטוח".

מריון הבזיקה אליו מבט, ספק אוהב ספק קצר רוח. כל האחים הגדולים הם אותו הדבר. שוב ושוב אמר לה אלברט שלא יכול להיות דבר כזה — שתי אבנים זהות בדיוק. אבנים הן כמו פתיתי שלג וכל אחת מהן שונה. אבל מריון התעלמה מהטיעון המדעי הזה. בראשה התקבע רעיון אחד, והיה חשוב לה להיצמד אליו — אם תצליח למצוא ארבע אבנים, כולן כמעט זהות בגודלן ובצורתן, פירוש הדבר שמשפחתה תישאר שלמה, ומאימא ופאפא והיא ואלברט ישרדו את ברגן-בלזן. ארבעתם ישרדו אולי אפילו את ניסיונם של הנאצים להשמיד כל אחד ואחד מיהודי אירופה.

שוב ושוב ליקטה מריון אבנים כאלה, בקבוצות של ארבע, ואם מצאה רק שתיים או שלוש ולא ארבע מתאימות, הייתה נתפסת לחרדה. בילוי זמן מטופש? אמונה תפלה? אולי. אבל קבוצות האבנים היו הקמיעות הקטנים שלה, והן העניקו לה תחושה של תכלית. החיפוש אחר קבוצה שלמה עזר לה למלא את רצף הימים הריקים. כל יום בברגן-בלזן דמה לקודמו, ולא היה לה מה לעשות מלבד להתייצב למסדרים ולדאוג מתי תחזור מאימא עם חוליית העבודה שלה. בוֶוסטֶרבּוֹרק, שם חיו בארבע השנים האחרונות, לימדו כמה מאסירי המחנה שיעורים לא רשמיים, אבל כאן לא היו לימודים ואף לא עבודה לילדה בת תשע. למריון היה רק המשחק שהמציאה, והוא עזר לה להחזיק את המשפחה ביחד. הוא גם עזר לה ליצור קשר בין עבר שזכרה רק במעורפל לבין עתיד שלא יכלה לציירו בדמיונה.

איך נלכדה משפחתה של מריון במלכודת הנאצית? מדוע נכשלו תוכניות הבריחה המדוקדקות שתכנן פאפא? מתי בעצם התחילו כל הצרות? מריון הייתה צעירה מכדי לזכור את ראשיתו של הסיפור, אבל מאימא זכרה. היא ידעה הכל, והיא סיפרה זאת למריון כששכבו והתלחשו בלילה על הדרגש שלהן. סיפור המשפחה, כפי שסיפרה אותו מאמא, נשמע כמו אגדה שנעשתה כל הזמן מפחידה יותר ויותר. סופה טרם נכתב אבל תחילתה הייתה מאושרת למדי. "את בטח לא זוכרת", הייתה מאימא נאנחת ומהדקת.

הערות

1. המחנה הוקם כמה עשרות קילומטרים צפונית להנובר, קרוב לעיירה ברגן (Bergen), והיה מורכב מכמה מחנות מִשנה.
2. כינוי חיבה לאמא.
3. Kapo. באיטלקית: ראש, משגיח על אסירים העובדים במחנה רכוז. היו שהתנדבו לתפקיד, את האחרים מינו הנאצים. הם שיתפו פעולה, מרצון או שלא מרצון, עם חיילי הס"ס שניהלו את המחנה, ונהנו מזכויות מיוחדות.
4. כינוי חיבה לאבא.
5. מחנה הכוכבים (Sternlager) היה מחנה המשנה הגדול ביותר בברגן-בלזן ורוב העצירים בו היו מהולנד. בין ינואר לספטמבר 1944 הגיעו 3,670 יהודים למחנה זה מוֶוסטֶרבּוֹרק. עצירי מחנה הכוכבים הוגדרו כיהודים המיועדים להחלפה (Austauschjuden). הם הורשו ללבוש את בגדיהם אך חויבו לשאת את הטלאי הצהוב (מגן-דוד, מכאן השם מחנה הכוכבים).

ארבע אבנים מושלמות - סיפורה של משפחה יהודית מגרמניה במחנות וסטרבורק וברגן-בלזן; מאת: לילה פרל ומריון בלומנטל לזן; הוצאת יד ושם; 104 עמודים; 91 ש"ח
תאריך:  24/04/2016   |   עודכן:  24/04/2016
ציפי לוין
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
ארבע אבנים מושלמות
הודעות  [ 0 ] מוצגות  [ 0 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
פורום: שואה וגבורה כתוב הודעה
+
שבת שלום
8/05/20 13:05
+
מאמר מהביוב
8/05/20 07:58
+
צחי הירש
20/04/20 19:25
 
איחולי יאיר לשמאל
21/04/20 07:36
 
רן ב
21/04/20 17:36
+
נאור......
28/02/20 08:05
+
נאור.......
30/01/20 04:17
+
כוכי
29/01/20 14:25
תגובות בפייסבוק
התפתחויות נוספות   /  שואה וגבורה
לאחר חודשים של עיכובים ואחרי לחצים רבים מצד יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, יקבלו כ-11 אלף ניצולי שואה קשיי יום, את הקצבאות המגיעות להם ושאותן הפסיקו לקבל לפני קרוב לשנה, עקב סכסוך משפטי בין שתי חברות המחזיקות בכספים שאמורים לממן את תשלום הקצבאות, עד יום רביעי הקרוב (20.4.16). תשלום הקצבאות לניצולים מתאפשר לאחר שבישיבה האחרונה של ועדת הכספים בנושא, נעתרה מנהלת הרשות לרווחת ניצולי השואה, הגב' עפרה רוס, לקריאת גפני והציעה שהרשות תשלם את הקצבאות עד לסיום ההליכים המשפטיים בין החברות.
17/04/2016  |  מירב ארד  |   חדשות
למן הימים הראשונים השתתפו יהודי יוגוסלוויה במלחמה הקשה והאכזרית נגד הכובש הנאצי ועוזריו המקומיים. הם התגייסו לשורות הפרטיזנים ורבים מהם הגיעו לתפקידים צבאיים ופוליטיים בכירים, רשמו פרקים מפוארים של גבורה אישית ושל הקרבה בלחימה למען עצמאות ארצם ונודעו בתור גיבורי מלחמה לאומיים. כ-15% אחוזים מכלל אוכלוסיית יהודי יוגוסלוויה הבוגרים השתתפו בלחימה, השיעור הגבוה ביותר של היהודים שהשתתפו במלחמה נגד גרמניה הנאצית.
14/04/2016  |  ציפי לוין  |   ספרים
"ששר הרווחה עושה שימוש ציני בניצולי השואה לצורך עשיית רווח פוליטי וכותרות בתקשורת. הרשות תמשיך לטפל בניצולי השואה בחרדת קודש ותקצה עבורם את כל המשאבים הדרושים תוך שיתוף פעולה ומידע עם כל הגורמים הרלוונטיים. אנו מציעים לשר כץ לחפש כותרות במקומות אחרים" - תגובת הרשות לזכויות ניצולי השואה שבמשרד האוצר, לטענות שהעלה (יום ה', 14.4.16) שר הרווחה, חיים כץ במסיבת עיתונאים לפיהן למעלה מ-400 מיליון שקלים לא הועברו לניצולים בשל חסמים ביורוקרטיים ומחסור במידע.
14/04/2016  |  מירב ארד  |   חדשות
ביקורו של כריסטיאן שטראכה - יו"ר המפלגה הניאו נאצית באוסטריה ויורשו של הניאו נאצי היידר, בישראל, הוא עוד סימן דרך לאינטגרציה הלא כל כך סימפאטית בין הליכוד למפלגות הניאו נאציות והפשיסטיות בעולם. עד לפני שנים לא רבות גינו בליכוד, באופן תקיף ונמרץ, כל השוואה בין הימין הישראלי לימין העולמי. הליכודניקים טענו אז כי הימין הישראלי נוקט בעמדותיו הרדיקליות משום "מחויבותו לביטחון ישראל" ולא משום גזענותו נגד הערבים. בשאט נפש דחו ראשי הליכוד, בעבר הרחוק וגם הלא רחוק, את טענות השמאל כי הימין הישראלי הוא חלק מהפשיזצייה של הימין העולמי, ובמיוחד זה האירופי. אבל בשנים האחרונות התמונה השתנתה וביקורו של הניאו נאצי האוסטרי היא ההוכחה שהימין הישראלי, ובמיוחד מפלגת הליכוד, הם חלק בלתי נפרד מהימין הפשיסטי והניאו נאצי העולמי.
13/04/2016  |  אליהו קאופמן  |   מאמרים
העיתונאי והסופר האמריקני אריק לארסן, מי שחיבר את הספר "השטן בעיר הלבנה", כתב ספר מרתק וחשוב הנקרא כספר מתח, הגם שמדובר בספר היסטורי בעל פן הן דיפלומטי והן פיקנטי-רכילותי. גן חיות הטרף איננו גן החיות בטירגארטן, אלא כמובן הנאצים עצמם.
12/04/2016  |  יוסי ברנע  |   כתבות
רשימות נוספות   /   שואה וגבורה  /  מי ומי  
בגלל החג: יוקדמו התגמולים לניצולים  /  מירב ארד
יוגבל שכר הטירחה שניתן לגבות מניצולים  /  מירב ארד
עתירה נגד מכרז המסעות לפולין  /  יצחק דנון
גזענות  /  מחלקה ראשונה
חייבים לדבר על המסעות  /  אומי לייסנר
באירופה זה לא היה עובר  /  איתמר לוין
סיפורים חמים(72 שעות)
עידן יוסף
טיבי חושף: "זה מה שגנץ הציע לי"
עידן יוסף
בימינה לא ממהרים לחתום לנתניהו
היום לפני
[צילום: איתמר לוין]
המחנה האחרון [1945]
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
חופשה בצפון בהנחה אחרי הגבלות הקורונה: מתי יהיה אפשרי?
כתיבת המומחים
מגשי פירות
יום הולדת
כהן צבי 9/5
היומן-מרדכי עיריה 9/5
פריימן מיכל 9/5
פלפל דרורה 10/5
אזרן פרוספר 10/5
קושמרו דני 10/5
שחורי אליעזר 11/5
חברי מערכת News1 (דוא''ל)
   ארד מירבעיתונאית
   גדות יפעתעיתונאית
   דנון יצחקעיתונאי
   וולף איציקעיתונאי
   יוסף עידןעורך חדשות
   יצחק יואבמו"ל ועורך ראשי
   יצחק-אוגנוב גליתעיתונאית
   לוין איתמרעורך משפטי
   מגנזי שרוןעיתונאית
   פישביין איילתעיתונאית
   רויכמן ינוןעיתונאי
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il