ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי

זה קרה לפתע, כרוח סערה. הספר "ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי" יצא, למעשה, כבר לפני שנתיים, אך כנראה שלא כל כך קרוב לאוזניי, או במקרה הזה לעיניי. זה התחיל מבחור שקרא את הספר במילואים (מה שגרם לי אפילו לקנא בו. לי אף פעם אין הזדמנות כזאת נדירה לקרוא ספרים באין מפריע), והמליץ לי על הספר בחום. לפתע, כזרם פורץ, נשאלתי מכל עבר- "קראת כבר את 'ההרפתקאות המדהימיות של קוואליר וקליי'"? או יותר נכון, נשאלתי על דרך השלילה- "איך לא קראת את 'ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי'"? פסעתי לחנות הספרים הקרובה, ורכשתי את הספר, מלווה ברגשות אשם כבדים, על שפשעתי ולא עשיתי זאת לפני כן. מאותו הרגע, לא מש הספר מידיי.

תקציר העלילה, שניים ציניים עם כינור גדול:

העלילה, הפרושה על פני 711 עמודים בתרגום העברי (לא כולל את דבר המחבר בסוף הספר), מתארת באופן המרתק ביותר את המפגש המפרה בין ג'וזף קוואליר, נער קוסם הבורח מפראג, סגור בארונו של הגולם מפראג, מאימת הנאצים, לבין בן דודו סמי קליימן, אוהד הקומיקס, החי בניו-יורק. ג'וזף מגיע לניו-יורק, והופך שם לג'ו, אך געגועיו ודאגתו למשפחה שנשארה כטרף לנאצים - לא מרפים.

יחד עם סמי, הם הוגים את הקומיקס המבריק "האסקפיסט". האסקפיסט הוא אמן הבריחה הבלתי מעורער. הוא אינו בלתי פגיע, ההיפך הוא הנכון, אך ידו תמיד על העליונה. האסקפיסט הוא בן כלאיים של הודיני, אמן הקסמים ואחיזת העיניים, היכול להמלט מכל מקום בכל זמן, ובין סופרמן, הכמעט כל יכול. במקביל, מנסה גו' קוואליר בכל מרצו להציל את משפחתו שנשארה באירופה, תוך שמיעת הידיעות על מצבם של היהודים תחת השלטון הנאצי. מאמציו עולים בתוהו, והדבר מובילו לתסכול עמוק, אך אל דאגה, סיפור אהבה משתרבב אל הסיפור ומקל על תחושה זו, סיפור בשם רוזה לוקסמבורג.

שייבון בישל דייסה:

אחת השאלות שהעסיקו אותי בזמן קריאת הספר היא כיצד שילב שייבון בין כל פרטי העלילה (הרבים עד מאד) ויצר את הדייסה העשירה הזו? זה מתחיל מאהבה להודיני וטעימה מתלאותיהם של יהודי פראג . עוד משחיל שייבון בעלילה את הדפסתו של הקומיקס בארה"ב של תחילת מלה"ע ה-2 והאנשים שעומדים מאחורי תעשיה זו. שייבון אינו מתחמק מן המימד הרגשי העמוק של הדמויות.

הוא מתעסק בהתבגרות (בסך הכל מדובר בנערים צעירים), שאלות על מין ומיניות והרגשות סביב האהבה. תוך קריאה ההתעסקות סביב נושאים רבים אלה אינה מורגשת כל ועיקר, שייבון פשוט שילב את הפרטים בעלילה עד לקבלת המרקם החלק. התחושה שניתנה לי מן הספר היא שמדובר בסבא ג'פטו שבהחלט שיצר את הפינוקיו הפרטי שלו, שהתאהב בדמויות הראשיות שלו, כל אחת והאהבתו המיוחדת אליה.

מאחורי הקלעים:

אם נדמה מתוך תקציר העלילה כי הספר הנו בעל נימה מדוכדכת, אין הדבר כך כלל ועיקר. הספר מלווה בהומור בלתי נלאה מתחילתו ועד סופו. הספר הקריא הנפלא הזה, זכה בפרס פוליצר, ולא בכדי. השאלה ששאלתי את עצמי מייד עם תום הספר היא, כמובן, מתי יתורגמו ספרים נוספים פרי עטו של הסופר, משום שאין ספק שאני הצטרפתי למועדון המעריצים של שייבון ("וונדר בויז" הנו ספר נוסף של המחבר שתורגם לעברית בהוצאת בבל).

בסופו של הספר ממש מסתתרת חידה: האם תמצאו את הטעות הצורמת שנעשתה ע"י המתרגם? ועוד ממש בעמוד האחרון של הספר? הספר יצא בהוצאת עם עובד, 2003, ומיועד לכל הגילאים.