שלמות הקבלה והמסורה

פרק ראשון - תורה שבכתב ותורה שבעל-פה

משה רבינו ע"ה קיבל בנבואה באספקלריא המאירה, את כל התורה כולה - שבכתב ושבעל-פה - מהקב"ה בהר סיני. כפי שכותב הרמב"ן בהקדמתו לפירוש התורה:

"היה נכון שיכתוב בתחלת ספר בראשית 'וידבר אלוהים אל משה את כל הדברים האלה לאמר'. אבל היה הענין להכתב סתם מפני שלא כתב משה רבינו התורה כמדבר בעד עצמו כנביאים שמזכירים עצמם, כמו שנאמר ביחזקאל תמיד 'ויהי דבר ה' אלי בן אדם'. וכמו שנאמר בירמיה 'ויהי דבר ה' אלי לאמר'. אבל משה רבינו כתב תולדות כל הדורות הראשונים ויחוס עצמו ותולדותיו ומקריו כשלישי המדבר. ולכן יאמר 'וידבר אלוהים אל משה ויאמר אליו' כמדבר בעד שנים אחרים, ומפני שהענין כן, לא נזכר 'משה' בתורה עד שנולד, ונזכר כאילו אחר מספר עליו [...] והטעם לכתיבת התורה בלשון זה, מפני שקדמה לבריאת העולם, אין צריך לומר ללידתו של משה רבינו כמו שבא לנו בקבלה שהייתה כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה. הנה משה כסופר המעתיק מספר קדמון וכותב, ולכן כתב סתם, אבל זה אמת וברור הוא שכל התורה מתחילת ספר בראשית עד 'לעיני כל ישראל' נאמרה מפיו של הקדוש ברוך הוא לאזניו של משה, כענין שאמר להלן (ירמיה ל"ו) 'מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב' ".

הגמרא במסכת גיטין (ס:) אומרת:
"דרש רבי יהודה בר נחמני מתורגמניה דרבי שמעון בן לקיש כתיב 'כתוב לך את הדברים האלה' וכתיב 'כי ע"פ הדברים האלה', הא כיצד, דברים שבכתב אי-אתה רשאי לאומרן על פה, דברים שבעל פה אי-אתה רשאי לאומרן בכתב, דבי רבי ישמעאל תנא 'אלה' אלה אתה כותב, ואי אתה כותב הלכות. א"ר יוחנן: לא כרת הקדוש ברוך הוא ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה, שנאמר: 'כי על-פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל' ".

אנחנו למדים מהגמרא שיש ל'מסורה' של התורה אשר נמסרה מהקב"ה למשה רבינו על הר סיני שני היבטים: האחד, התורה הכתובה, שתיקרא להלן "תורה שבכתב". והשני, החוקים שבעל פה אשר משה רבינו קיבל ישירות מהקב"ה על הר סיני, מה שיקרא להלן - "תורה שבעל-פה". לחלק מהתורה דין "תורה שבכתב" ולחלק דין "תורה שבעל-פה", ומה שדינו תורה שבכתב אי-אפשר לאומרו ע"פ, ומה שדינו תורה שבעל-פה אי-אפשר לאמרו בכתב.

בגמרא במסכת ברכות (ה.) כתוב:
"ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב 'ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם', לוחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה גמרא; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני".

תורה, זו תורה שבכתב, ומצוה זה פירושה. וציוונו לעשות התורה על-פי המצוה. ומצוה זו היא הנקראת תורה שבעל-פה, והגמרא היא סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה .

כפי שכותב הרמב"ם בהקדמה ליד החזקה:
"כל המצות שניתנו לו למשה בסיני בפירושן ניתנו. שנאמר 'ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה'. תורה זו תורה שבכתב. והמצוה זו פירושה. וצונו לעשות התורה על-פי המצוה. ומצוה זו היא הנקראת תורה שבעל פה. כל התורה כתבה משה רבינו קודם שימות בכתב ידו. ונתן ספר לכל שבט ושבט וספר אחד נתנהו בארון לעד. שנאמר 'לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו' וגו'. והמצוה שהיא פירוש התורה לא כתבה אלא צוה בה לזקנים וליהושע ולשאר כל ישראל. שנאמר 'את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות' וגו'. ומפני זה נקראת תורה שבעל פה. אף על-פי שלא נכתבה תורה שבעל פה למדה משה רבינו כולה בבית דינו לשבעים זקנים. ואלעזר ופנחס ויהושע שלשתן קבלו ממשה. וליהושע שהוא תלמידו של משה רבינו מסר תורה שבעל פה וצוהו עליה. וכן יהושע כל ימי חייו למד על פה. וזקנים רבים קבלו מיהושע".

כל מה שבכלל תורה שבכתב ושבעל-פה ניתן למשה רבינו ע"ה בסיני, יחדיו ניתנה למשה מערכת מאוחדת, תורה אחת מן השמיים.

התורה הקדושה הינה מערכת אחת, תורה אחת, אלא שיש חילוק באופני המסירה של חלקי התורה, חלוקה זו הינה האופן המושלם בו ניתן למסור את התורה האלוקית, והיא המבטיחה את שלימות מסירתה מדור לדור ואת היכולת של בני ישראל ללמדה ולקיים את מצוותיה.