הפוך לדף הבית
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
ספרים
ראשי  /   חברה ומשפחה  ערוץ כללי  ספרים  תרבות 
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
 
 
 
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת
מועדון +
כסף רופאים שמאים יועצים אדריכלים
שופטים עורכי דין עיתונאים רואי חשבון
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
התרבות הארגונית של הפינגטון
29/09/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
זכויות ליום הדין
29/09/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
נשיאים ורוח ומים אין
29/09/2017   |   אריאל י' לוין
 
 
 
משחק בבוץ
29/09/2017   |   יפעת גדות
 
 
 
שגוע במחלוקת
29/09/2017   |   אסתר שניאורסון גרי
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
רגשות מסעירים בלשון מדויקת
אורה עשהאל

על הספר "פיסות אישה" מאת אורה עשהאל, הוצאת "גוונים", 2008, 156 עמודים

▪  ▪  ▪
עשהאל ידועה כמשוררת וכפעילה בנושאים תרבותיים, וכאשר הגיע אליי ספר הסיפורים הקצרים שלה, היה מסקרן לגלות איזו פרוזה היא כותבת. די מהר מגלים שאותה טלטלה וסערה נפשית מאכלסות גם את הסיפורים וכמובן הכתיבה חושנית מאוד. כאשר צוללים למעמקי העלילות, מגלים מציאות לא קלה, מציאות סבוכה ואפילו מכושפת.

ככותבת פרוזה אורה עשהאל בחרה לכתוב בלשון חסכונית מאוד, נקייה ממליצות, ובמרבית הסיפורים מדובר בכתיבה וידויית של גיבורות ספרותיות המדברות בלשון דיבור פשוט, זורמת, עדכנית. ההרגשה היא, שאורה עשהאל רוצה להגיע אל לב הדברים, לב ההתרחשות, שקוף ככל האפשר.

סיפוריה של אורה חושפים נשמות של נשים, כמסירים מעליהן קליפות קליפות. סיפור אחר סיפור, אני שואל את עצמי: האם הנשים של אורה מנסות לכבוש משהו חדש או שהן בורחות מן המציאות הקיימת?

ובסוף כל סיפור אני נשאר עם אותה תשובה: הנשים האלה חסרות מנוחה, אי השקט הזה משנה אותן לבלי הכר ואין להן כוונה להישאר לרגע באותו מקום, באותו מצב.

"האישה מחוף סידנא עלי" יוצאת כביכול לטיול בוקר שגרתי על חוף הים, אך בסיפורים של אורה, כל מציאות שגרתית צופנת הפתעות, מהפכים רגשיים. משהו במציאות משתנה, והשינויים בחוץ משפיעים על הנפש פנימה: "אותו בוקר סתיו, כבר נעלם לובן חבצלות החוף, אך כתמי תזכורות בהירים נותרו פה ושם. הים היה כחול ושלו, עד שלא ניתן היה כמעט להבחין בין מים לשמים" (עמוד 70).

גם כאשר אורה מתארת מציאות שקטה לכאורה, היא טומנת זרעים של פורענות מתקרבת.

מוטיב הכתמים מופיע בכמה סיפורים, כרמזים לסערה מתקרבת, כאות למערבולת נפשית. אפשר לראות זאת בסיפור "סימנים אדומים" הנותנים משמעות מכושפת "לכתמים שהופיעו כך לפתע" ( עמוד 9).
הכתם בסיפור "קקאו חם" מתאר טראומה של התמודדות מיוחדת עם המציאות, רצון לחבר בין מציאות פנימית לחיצונית. הכתם מסעיר ויוצר זעזוע: "הכעס שלהם היה גדול פי מיליון מהכתם הקטן שהם אפילו לא ניסו להסיר" ( עמוד 99).

השינויים הקטנים בחוץ מרמזים על סערה קרבה, הן במציאות והן בנפש. זה יכול להתבטא גם בשינויים של צבע או אור: "מפיצים אורות אדומים וירוקים...התאורה החשמלית המיוחדת נפסקה והתחדשה בפרקי זמן קבועים מראש ובאותו לילה השתלבה עם הברקים" (עמוד 62). לעתים אלה קולות שמשתנים ומכינים לקראת תמורה אפשרית : "שומעת בלילה נהימות בתוך הרוח, גם יללות. יש קולות מפחידים וצורות מוזרות בגינה" (עמוד 66). וכך: "משק כנפיהן וקולות הגרו-גרו שלהן נשמעו מוזרים" (עמוד 63).

קולות, צבעים, אורות, שינויים בתאורה או בתפאורה - והחיים מקבלים לפתע כיוון אחר, והתמורה הפתאומית כמו חושפת תובנה מאוחרת, זווית אחרת: "הבלונים התפוצצו אחד אחד ומחלקם יצא האוויר, עד שנותרה בידה פיסה ממורטטת ומקומטת, חסרת שימוש. כאשר החשיך ידעה שלא נותר עוד דבר מביקורה של סבתא שלה, עדינה. טרם הבינה את משמעותו של הזיכרון" ( עמוד 95).

לכאורה מדובר ביחסי אנוש, ברקמה עדינה של רגשות וקשרים בין אנשים, אבל אצל אורה עשהאל כל שינוי קל בחוץ, כל רעד של בלון או פיצוץ שלו, הוא איבר בגוף ההוויה, הכל מחובר והכל מגיע לקראת מטמורפוזה. ולעתים התחושה היא שקשרים קטנים ומפגשים קטנים בין אנשים גורמים לשינוי קוסמי. האווירה המכושפת נבנית לעתים גם על-ידי פריטי כישוף מוכרים, כמו המטאטא, בסיפור "רוכבת על מטאטא" - והמוטיב הידוע לובש שם צורות חדשות.

המציאות שאורה מתארת כמו חיה בתוך סיוט מתמיד, והנפש ערוכה כל הזמן לקראת רוח פרצים, לקראת רוח בלהות, לקראת כישוף קרב. הגיבורים של אורה אינם מסתפקים רק בבחינה של הזר שממול, אלא גם בבדיקה של הטבע מסביב, של קולות, של רחשים, של הקורה בתוך עולם החי והציפורים מעל. אצטט קטע להמחיש זאת: "חגי נכנס, ראה אותה טרודה בהכנות וזימר: "במרחשת היא רוחשת, אליה אי אפשר לגשת". הוא כרך סביבה את זרועותיו. "מוזר", אמר, "בדרך כלל העורבים והיונים לא מתחברים אלו עם אלו. בואי הציצי לכיוון השובך והסתכלי בעורב על ענף הברוש שלידו. כבר יותר מחמש דקות אני רואה אותו ליד היונה האפורה הזאת, המרחק בינם כל הזמן קטן, מקוריהם פונים זה לזה. היא אינה בורחת והוא לא מאיים עליה. משונה, את לא חושבת?" ( עמוד 91).

ככל שאתה מעמיק בתיאור משחק המלים הזה - רוחשת- מרחשת - ובתיאור המבט של הזוג האנושי על זוג הציפורים, אתה מתחיל לקלוט את המטמורפוזה המתחוללת בנפשות פנימה, וצופה לקראת הסערה הבאה הצפונה בעלילה. והכל כתוב בצורה פשוטה, חדה, חסכונית, כדי לתאר רגשות עמוקים במלים מדויקות.

אורה מתארת מערכות יחסים זוגיות כמתארת אפיזודות מקריות המצטרפות זו לזו, אך מעבר להתרחשות יש גוונים שמשתנים, גלים סוערים. בסיפור "תחתונים ירוקים", הופכת הלבשה תחתונה, סט של תחתונים וחזייה בצבע ירוק, למשל על שלמות ומורכבות בחיים, באהבה, בקשר שבין אם לבתה, בנאמנות שבין צעיר לצעירה. מי שחשב, שאהבות וקשרים מתוארים בעלילות גדולות, מגלה שאפשר לחשוף מערכות יחסים עמוקות דרך אביזרים פעוטים. האם קנתה לבת סט של תחתונים וחזייה ירוקים בברלין, ואובדן התחתונים הופך לאבן בוחן ביחסי הצעיר והצעירה, וכך גם ביחסי הצעירה עם אמה. דרך התחתונים מתגלה עולם שלם של רגשות ומשאלות :"חבל ששאלתי את אימא על התחתונים האלה, היא כבר תדע הכל, כמו תמיד, אפילו אם לא אגיד לה ואפילו שהיא לא אצלי ממש שתולה בראש. אבל האמהות הן כאלה והיא בטח, עם הפנטזיות שלה, והפעם זה אפילו נכון" (עמוד 36).

הדרך שבה התחתונים עוברים מחדרו של הצעיר לחדרה של האקסית שלו, מערכת החשדות והמחשבות, כל זה יוצר עולם שלם סביב קשר של שלמות בין חזייה לתחתונים. מתברר שאפשר לבנות עולם שלם סביב פריטים פעוטים, והאמת מתגלה דווקא בדברים הקטנים.
בסיפורים של אורה, אנו עדים לעלילות שחושפות פיסות של נפש האישה, ואין פלא, שהספר נקרא "פיסות אישה". בסיפור "טיול לים השחור" דוקטור מירי ברגר כמו נאלצת להשלים שבמשפחתה היא רק אשתו של הגבר השולט בבית. הסיפורים של אורה מהווים אמצעי לתיאור סערות המפרקות אט אט את המרחב הנשלט על-ידי גברים, ויש תחושה חזקה שהיא שואבת השראה בכתיבה מיונה וולך, מדליה רביקוביץ ומן הכתיבה של אורלי קסטל בלום.

הדמויות בסיפוריה תזזיתיות, כל הזמן בתנועה, ולעתים קרובות הן הולכות לאיבוד במציאות אחרת, או הוזות מציאות אחרת ( כך, למשל הסיפור "טיול לים השחור" בו מופיע הסיוט של איבוד הדרך בעיר האחת, והמציאות האקזוטית החושנית בסיפור "קרני הירח בג'איפור" ועוד).

גם בסיפורים המתארים קשרים בין הורים לילדיהם, דמות האם החורגת, האב ובתו כבסיפור "קקאו חם" - כולם חיים בתנועה מתמדת, ברצון לצאת מן המציאות הקפואה - כמין דרך לגלות את האמת בדבר יחסיהם האמיתיים. הדמויות הנשיות אינן שוקטות על שמריהן, והן מתמודדות ללא הרף עם מצבים של חוסר ודאות, ולעתים יש תחושה של ערבוב מציאות ודמיון, מציאות והזיה - ויש מצבים שבהם אורה מתארת הזיה שהפכה למציאות.

ספר הסיפורת הראשון של אורה עשהאל מכיל קובץ סיפורים שניתן לגלות בהם סימנים של "ספרות נשים" וסממנים של ספרות "פוסטמודרניסטית" שיש בה הפתעה לטובה: כתיבה שרוצה לחשוף שכבות, לטלטל את הדמויות - ובעיקר לתת לנו תמונה של שינויים הקורים בעולם, דרך הפרטים הקטנים ביותר.

תאריך:  24/06/2008   |   עודכן:  29/06/2008
הרצל חקק

מועדון הבלוגרים עוקבים: 9לקבלת רשימות הרצל ובלפור חקק לדוא"ל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
רגשות מסעירים בלשון מדויקת
הודעות  [ 21 ] מוצגות  [ 21 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
1
אביגיל זילברשטיין
24/06/08 13:48
 
שגיא קופל
7/07/08 19:46
2
נביל נסראלדין
24/06/08 17:41
 
אורה עשהאל
25/06/08 01:25
3
אסתר ז. ויתקון
25/06/08 03:20
 
אורה עשהאל
25/06/08 08:55
4
יעל שטויר
25/06/08 06:04
5
משה גנן
25/06/08 08:45
6
חני אשד
25/06/08 09:19
7
יעל ערן
25/06/08 17:28
8
פוך
25/06/08 22:44
9
פוך
25/06/08 23:08
10
אדלינה
29/06/08 17:57
 
אורה עשהאל
29/06/08 23:03
11
נילי אמיר-סגל
29/06/08 18:59
 
אורה עשהאל
29/06/08 23:10
 
אורה עשהאל
30/06/08 15:48
 
נילי אמיר-סגל
1/07/08 00:14
12
שרה שטרסברג-דיין
30/06/08 22:51
13
נילי אמיר-סגל
1/07/08 00:27
 
אורה עשהאל
1/07/08 08:39

תגובות בפייסבוק

ברחבי הרשת

רשימות קודמות
"שירז עפה עם לונלון הבלון" הינה הרפתקה לילית קסומה, המיועדת לילדים בגילאי שנתיים עד שש. באמצע הלילה בלון אדום בשם לונלון מושך את שירז דרך החלון, ושניהם עפים בשמיים ומבקרים בעלי חיים אהובים.
23/06/2008  |  אלי אליהו  |  ספרים
הוצאת מודן, 250 עמ` - רומן הסטורי.
21/06/2008  |  סיגלית בן ישראל  |  ספרים
הוצאת אגס 2008, 288 עמ'.
13/06/2008  |  סיגלית בן ישראל  |  ספרים
איך זה שרק אני לא אהבתי את הספר הזה?
10/06/2008  |  סיגלית בן ישראל  |  ספרים
הוצאת זמורה ביתן 2008, 447 עמ'.
07/06/2008  |  סיגלית בן ישראל  |  ספרים

פורומים
חברה ומשפחה
ספרים
ערוץ כללי
תרבות
כתבות מקודמות
אמריקן קומפורט
אל תתפשרו על כורסאות טלוויזיה
אלכס לוי
לאודר: פתרון "שתי מדינות" - בהישג יד
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
אקסלנס ייעוץ משכנתאות
בי פטנט פתרונות מיוחדים
קלאב הוטל
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |  חדשות |  סדרות |  ספורט