הפוך לדף הבית
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
ספרים
ראשי  /   היסטוריה  מדיני/פוליטי  ספרות  ספרים 
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת
מועדון +
כסף רופאים שמאים יועצים אדריכלים
שופטים עורכי דין עיתונאים רואי חשבון
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
העיוותים של כלכלת החינם
01/09/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
היזם שהגיע משוק ההון
01/09/2017   |   אלעזר לוין
 
 
 
המונד צריך לייצר זיקוקים
01/09/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
טקסס כבר קמה מהוריקן
01/09/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
הוא מ-פ-ח-ד מהתקשורת
01/09/2017   |   עמי דור-און
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
החלטות גורליות בעבר ובהווה
דמיון בהחלטות אז והיום

בספר היסטורי חדש נחשפת מערכת קבלת ההכרעות שהביאו למרחץ הדמים הגדול בהיסטוריה הספר מעורר מחשבה שאנו נמצאים בתקופה דומה לזו שקדמה למלחמת העולם השנייה

>
>
>
>
▪  ▪  ▪
ספרו של ההיסטוריון הבריטי איאן קרשו, "הכרעות גורליות", שהופיע בימים אלה בתרגום עברי ("עם עובד" ספרית אופקים), הוא יצירת מופת של מחקר היסטורי.

קרשו, שזיכה אותנו לפני זמן לא רב בביוגרפיה הטובה ביותר על היטלר, מתייחס בספר זה לתקופה קצרה אך הרת גורל - 1941-1940. בתמציתיות מדהימה ובידע מעמיק הוא בוחן שורה של החלטות גורליות שקיבלו מנהיגי העולם בתקופה זו - החלטות שהובילו למרחץ הדמים הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית, לניצחון בעלות הברית ולרצח שליש העם היהודי.

אלה ההחלטות

קרשו מניח שהקורא בקיא בעובדות הקשורות בתקופה חשובה זו והוא מתמקד בתהליך קבלת ההחלטות שהובילו את העולם לאן שהובילו.

  • החלטת צ'רצ'יל להמשיך במלחמה ב-1940 למרות שבריטניה הייתה חשופה לגמרי - ללא צבא וללא ציוד.
  • החלטת היטלר לתקוף את ברית המועצות, ומאוחר יותר להכריז מלחמה על ארצות הברית.
  • החלטת מוסוליני לתקוף ביוון, שתרמה בעקיפין למפלה הגרמנית בברית המועצות.
  • החלטת היפנים לתקוף את האמריקנים בפרל הארבור ולהכריז בכך מלחמה על ארצות הברית.
  • ההססנות האמריקנית נוכח אירופה המתבוססת בדמה עד שנדחפה להתערב במלחמה.
  • ההחלטה של היטלר לרצח יהודי אירופה.

היטלר [צילום: AP]

"לתת הזדמנות להיטלר"

עיון בעיתוני אותה תקופה ומחקרים שנכתבו עליה מלמדים כי בצד ההמונים חסרי המידע שצידדו בשלום בכל מחיר ("פייסנות" קראו לזה אז) היו המדינאים. אלה, מתוך חישובים ציניים ומרושעים, הגיעו גם להחלטות הרות גורל, שביסודן אווילות פשוטה.

אופייני לאווירת אותם ימים היה מכתב קטן שהופיע ב"טיימס" הלונדוני ב-21 במרס, 1939, פחות משישה חודשים לפני פרוץ המלחמה. במכתב אומר הכותב כי יש לתת להיטלר כל הזדמנות "לעלות על דרכים קונסטרוקטיביות".

בעיתון הנפוץ "דיילי אקספרס" נכתב: "היכן היא פראג? אם מטורפי הביטחון הקיבוצי (דהיינו: התובעים לפעול נגד היטלר) ישיגו את מבוקשם אתם עלולים למצוא עצמכם פתאום בחפירה טרי".

"מאמינים בכנות היטלר"

וה"אובזרוור" המהוגן כתב: "הנילחם במאמץ שווא לקיים מצב עניינים שאסור היה כי ייווצר על-ידי חוזה ורסאי?" ואנשי הרוח החרו-החזיקו אחרי ההמון הנבער והתקשורת. ההיסטוריון הנודע ארנולד טוינבי (שהתפרסם בתיאוריה שלו על שקיעת תרבויות והיה ידוע כאנטישמי מובהק) הכריז כי הוא מאמין ב"כנות רצונו של היטלר בשלום באירופה".

חוקרים לא מעטים עמדו על כך שבצד הציניות, הכסילות והעיוורון שררה גם אווירה של חוסר רצון לדעת את האמת. הרי הכל היה כתוב ב"מיין קאמפ" של היטלר, אך לא רק ההמונים לא הכירו את הספר, גם המדינאים שקבעו את המדיניות הבריטית לא הטריחו עצמם לקרוא אותו. כאשר חזר צ'מברליין ממינכן ובידו ההסכם המפורסם של "שלום בימינו" הוא התקבל על-ידי המון בריטי שלפי עדויות היה משולהב עד כדי היסטריה.

רק בקיץ 1939, כמה חודשים לפני פרוץ המלחמה, השתנתה האווירה בבריטניה. במשאל גאלופ אמרו 76% כי על בריטניה לקיים את ערבותה לצאת למלחמה בגרמניה אם זו תתקוף את פולין. ועל כך כתב צ'רצ'יל בשער ספרו: "איך באיוולתם, בקלות דעתם ובטוב מזגם הניחו העמים דוברי האנגלית לרשעים לחדש את חימושם".

שואה נוספת? [צילום: AP]

ומה היום?

על הדימיון בין המתחולל היום לבין ערב מלחמת העולם השנייה, כתב דניס פראגר, סופר והוגה דעות יהודי אמריקני ב-JEWISH WORLD REVIEW במאמר הנושא את הכותרת "האם נמצאים היהודים שוב ב-1938?"

כותב פרגר בין היתר: "זו התקופה המפחידה ביותר ליהודים מאז השואה... מנקודת המבט היהודית מתחלק העולם לשלוש קבוצות: אלה השונאים יהודים ורוצים במותם; אלה המתעלמים מן השינאה ואף עוזרים לשונאים; האמריקנים.

"הקבוצה הראשונה כוללת בעיקר מוסלמים וחברות ערביות. השינאה הערבית לישראל כבר איננה בעלת אופי פוליטי. הספרות הערבית, האירנית ויתר הספרויות המוסלמיות הן אנטישמיות כמו שהייתה הספרות הנאצית. ה"מיין קאמפ" של היטלר הוא רב-מכר במזרח התיכון. מופיעה שם ספרות המתארת בדרך קבע כיצד היהודים הורגים ילדים לא-יהודים כדי להשתמש בדמם להכנת מזונות לחגים. היהודים מסולקים כמעט מכל מדינות ערב. רצח יהודים, כולל ילדים, נהפך ליום חג בכל המזרח התיכון המוסלמי. ולא רק ישראלים. תזכרו את דניאל פרל" [העיתונאי היהודי שנחטף באפגניסטן ונרצח בידי חוטפיו - ז.ג.].

המוסלמים באירופה

"הגורם המאיים על יהודים באירופה הוא המספר הגדל והולך של מהגרים מוסלמים המתגוררים באירופה. יש כ-35 מיליון מוסלמים באירופה ורבים מהם רדיקלים ולכן אנטישמים.

"כמעט מדי יום מותקפים יהודים או בתי כנסת באירופה. והאירופים תומכים למעשה באלה המבקשים לחולל שואה חדשה - בגלל החשש שלהם עצמם מן המוסלמים, בגלל האנטישמיות שלהם, בגלל השמאלנים שלהם, בגלל התלות שלהם בנפט הערבי ומפני שאמריקה תומכת בישראל. הציוויליזציה האירופית הנרקבת מאז מלחמת העולם הראשונה, מגיעה עכשיו לנקודת השפל שלה".

אפשר לסמוך על אמריקה?

בהמשך כתב פרגר: "חלף רק דור אחד מאז נרצחו כמעט כל יהודי אירופה. עכשיו נתונים שרידי השואה, המתרכזים במדינה שגודלה כגודל ניו ג'רסי, באיומי השמדה. אף שרוב היהודים החיים היום לא חיו בשנת 1938 חשים היום כי אותן תופעות שהיו אז של פיוס הרשע חוזרות על עצמן. כמו ב-1938 מתחלק היום העולם בין אומות המוכנות לרצוח יהודים ואומות שמוכנות לתת לזה לקרות. ממש לא ייאמן".

פרגר כתב את דבריו לפני שנבחר אובמה לנשיא. ואז כתב: "הסיבה לתמיכת אמריקה ביהודים ובישראל איננה 'ההשפעה היהודית ציונית'. תמיכת ארצות הברית נובעת מן הערכים האמריקניים ומהזדהותם עם היהודים ועם ישראל... התנ"ך ממלא תפקיד מרכזי בזהות האמריקנית לא פחות מאשר הברית החדשה...".

האם דברים אלה נכונים גם אחרי שאובמה נבחר לנשיא? בסוף השבוע שעבר פרסם אובמה הודעה מצולמת בה הוא פונה למנהיגי ולאזרחי אירן כאחד, ומציע להם לבנות מערכת יחסים חדשה עם ארה"ב. לכאורה - שום דבר. באוזני זו נשמעת הצפירה הראשונה של הרכבת המובילה לשואה חדשה.

גירסה אנגלית (שונה במקצת, למאמר זה): [קישור]

ראה גם: לאיים במכת מנע גרעינית כדי למנוע שואה (כולל ביבליוגרפיה ישראל והאטום): [קישור]

גירסה אנגלית למאמר זה: [קישור]

כיצד רואים האירנים את ישראל: [קישור]

צ'רצ'יל [צילום: AP]

ספר אקטואלי

אם תפקידו של ההיסטוריון הוא להסביר לנו מה קרה ולמה, הרי שזהו ספר מן המעלה הראשונה. קרשו מנתח בדקדקנות את המבנה החברתי ומערכות השלטון של כל אחת מן המדינות בהן הוא עוסק ומתאר את תהליך קבלת ההחלטות. בוחן את החלופות שעמדו בפני מנהיגיהן ומסביר מדוע כאילו, באיזה צו גורל, היו המנהיגים מועדים להחליט כפי שהחליטו.

לגבינו, זהו ספר אקטואלי, שאיננו נוגע רק לעבר אלא להווה בו אנו חיים ולסכנות המאיימות על קיומנו. לענייננו חשובים שלושה נושאים הנידונים בספר: החלטת בריטניה להמשיך במלחמה, ההססנות האמריקנית להצטרף למלחמה וההחלטה של היטלר להשמדת יהודי אירופה במנגנון תעשייתי.

ההחלטה של צ'רצ'יל

קרשו פותח את ספרו בציטוט מדברי צ'רצ'יל שכותב כי "השאלה... האם עלינו להמשיך להילחם לא מצאה את מקומה על סדר יומו של קבינט המלחמה. התשובה הייתה מובנת וברורה...".

קרשו קובע מיד שהצהרה זו של צ'רצ'יל חסרת כל בסיס במציאות. בפועל היה רוב בצמרת השלטון הבריטי שראה בהמשך המלחמה התאבדות. צ'רצ'יל עמל קשות בכוחו הרטורי לשכנע את חבריו. הוא ניצח והתקבלה החלטה רבת סיכונים להמשיך במלחמה.

על-מנת להבין כיצד הגיעה האימפריה הבריטית לסף קריסה בתוך כמה חודשים יש לבחון מה קרה בשנים שקדמו לכך.

הנשיא רוזבלט

עקבות מלחמת העולם הראשונה

אף שחלפו כעשר שנים מאז תום מלחמת העולם הראשונה, בריטניה ליקקה עדיין את פצעי אותה מלחמה. לא היה בית בבריטניה שלא היה בו בן או אח או אב שנספה.

קרשו מגלה, שבניגוד למה שחשבנו, התפוררות האימפריה הבריטית החלה כבר אז ולא רק אחרי מלחמת העולם השנייה. בריטניה נשארה חייבת לארצות הברית למעלה ממאה מיליארד לירות שטרלינג, כלכלתה הייתה הרוסה והיא החליטה שלא לבזבז כסף על חימוש. קריאותיו של צ'רצ'יל במהלך שנות השלושים, שקרא להתחמשות נוכח הסכנה הגוברת מצד היטלר נפלה על אוזניים אטומות.

הבדלנות האמריקנית

המצב במעצמה דוברת האנגלית מעבר לים לא היה טוב יותר. דעת הקהל האמריקנית הייתה בעד בדלנות מוחלטת. האמריקנים רצו לחיות טוב ובשקט, ולא היה איכפת להם שאירופה תעלה בלהבות, כל עוד האש אינה מגיעה לגבולותיהם. הנשיא רוזבלט נחשב עד כה על-ידי היסטוריונים כבעל ראייה אסטרטגית רחבה לגבי מקומה של ארצות הברית בעולם. אך קרשו חושף כי למעשה היה הססן בלתי נדלה, שבשבת רוח של השפעות מכל הכיוונים וחרד בעיקר מפני דעת הקהל והקונגרס. עיקר הצלחתו היה בהתכתשות הפוליטית עם הקונגרס שהתבצר מאחורי שורה של חוקים שקידשו את הבדלנות האמריקנית. רק הקונגרס רשאי להכריז מלחמה.

אסור למכור נשק למדינות הנמצאות במצב מלחמה אלא במזומן (דבר שהיה בחזקת פסק דין מוות לבריטניה). וכשרוזבלט מצא חור בתחיקה על-ידי העברת ציוד לבריטניה ואחר כך לרוסיה במסגרת "החכר והשאל" נאסר עליו ללוות את אוניות האספקה באוניות מלחמה אמריקניות.

כשפרץ המשבר בצ'כוסלובקיה, בספטמבר 1938, מיהר רוזבלט לפרסם גילוי דעת בו אמר כי אין בשום פנים לראות באמריקה צד לגוש אנטי גרמני. בשיחה סודית עם השגריר הבריטי הוא הבהיר כי גם אם בריטניה תצטרף למלחמה לא תתערב ארצות הברית, אלא אם תהיה פלישה גרמנית לבריטניה. כשדעת הקהל האמריקנית הזדעזעה בעקבות ליל הבדולח הוא נמנע מלהיענות לבקשה לאפשר לפליטים יהודים מאירופה מקלט בארצות הברית.

ושגריר ארצות הברית בבריטניה, ג'וזף קנדי (אביו של מי שעתיד להיות הנשיא ג'ון קנדי) היה מחסידי מדיניות הפיוס. קנדי, שהיה פרו נאצי מוצהר, אמר לשגריר הגרמני בלונדון כי הוא "מבין בהחלט את המדיניות הגרמנית כלפי היהודים". וכשפרצה המלחמה אמר קנדי כי יש לו מושג קלוש על מה ולמה פרצה.

רוזבלט המשיך בהיסוסיו ובסיוע כמעט סמלי לבריטניה עד שההתקפה היפנית על פרל הארבור והחלטת היטלר להכריז מלחמה על ארצות הברית איפשרה לו להפעיל את כל מכונת המלחמה האמריקנית.

תאריך:  22/03/2009   |   עודכן:  22/03/2009
זאב גלילי

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
החלטות גורליות בעבר ובהווה
הודעות  [ 2 ] מוצגות  [ 2 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
1
בן הארץ
22/03/09 16:56
2
מד' ליונה עיוורת
24/03/09 12:44

תגובות בפייסבוק

ברחבי הרשת

רשימות קודמות
זה היה מושלם.
14/03/2009  |  עו"ד עדי לויט  |  ספרים
להפתעתי הדלת נענתה לי בקלות. כאילו לא עברו חמש שנים מאז הפעם האחרונה שאחזתי בידית. כאילו הוא לא עזב מעולם. שני סיבובים והיא נפתחה ללא טיפת התנגדות, בלי שום צליל חריקה. ברק נשאר מאחור, עמד על גרם המדרגות ושאל משם אם הכול בסדר. כהרגלו, הוא עשה את זה בצעקה ("זה לא שאני צועק, זה האוזניים שלך שרגישות לקול שלי"). הוא בא איתי - כשם שהתלווה אלי תמיד - כדי לוודא שאני בסדר. ככלות הכול הוא הרגיש אחראי, כמי שדחף אותי לכל הסיפור הזה ("פלורי זה לא עסק. חמש שנים אנחנו משלמים את החשבונות של הבית, ואת יודעת כמה אנחנו צריכים את הכסף. שתקתי שנה, שתקתי שנתיים, שתקתי ארבע, כי ידעתי שאת צריכה זמן להבין שהוא איננו, לסיים להתאבל עליו, אבל כבר עברו חמש שנים ונדמה לי שהגיעה השעה").
14/03/2009  |  עו"ד יובל אלבשן  |  ספרים
אין דבר
14/03/2009  |  בני דון-יחייא  |  ספרים
על הכותרת
13/03/2009  |  שושנה ויג  |  ספרים
"אחור וקדם צרתני" נכתב על-ידי הסופרת והרבנית יהודית עזרד (52) במשך למעלה מעשור, והוא מביא בתוכו תיעוד אותנטי ומקורי של מפגשים שלוו על ידה. את עשרים השנה האחרונות מקדישה עזרד ליישום שיטה ייחודית של "טיהור אנרגטי" ומפגש עם "האני האמיתי" באמצעות הכרת גלגולים קודמים של אנשים; תיעוד סיפורם של האנשים המובאים בספר מגוון והם פרושים על כל פני החברה הישראלית.
10/03/2009  |  יחסי ציבור  |  ספרים

פורומים
היסטוריה
מדיני/פוליטי
ספרות
ספרים
כתבות מקודמות
עמינח
הגיע הזמן להחליף מזרן
עופר מ' כהן
חיסכון לכל ילד: צעד אחרי צעד
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
אקסלנס ייעוץ משכנתאות
בי פטנט פתרונות מיוחדים
קלאב הוטל
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |  חדשות |  סדרות |  ספורט