נשים מנהיגות - לא מה שחשבת

מלכת אנגליה אֶליזַבֶּת ה-1:

שנות מלכותה ("התקופה האליזבתנית") במאה ה-16 היו שנים של שגשוג ושל פריחה תרבותית, ובהן החלה עליית אנגליה לדרגה של מעצמה ימית לאחר שהביסה את ספרד.

אליזבת לא נישאה (מכאן כינויה "המלכה הבתולה"), ולאחר מותה ירש אותה קרובה ג'יימס ה-6 מלך סקוטלנד.

סירימבו בַנדַרַנַייקֶה:

פוליטיקאית סרי-לנקית שכיהנה שלוש פעמים כראש ממשלת סרי-לנקה. היא תפסה לאחר רצח בעלה את מקומו בראש "מפלגת החירות", והייתה ב-1960 לאישה הראשונה בעולם שנבחרה לראש ממשלה. המשיכה במדיניות הלאומנית-סוציאליסטית של בעלה, ויזמה ב-1972 את הסבת שמה של ציילון לסְרי-לַנְקָה.

אינדירה גַנדי:

ראש ממשלת הודו בשנים 1977-1966 ו-1984-1980. הייתה בתו של נֶהרוּ. כיהנה כשרה בממשלת בַּהַדוּר שַסְטְרי וירשה ב-1966 את מקומו כמנהיגת מפלגת הקונגרס וכראש ממשלת הודו. בנושאי פנים נקטה מדיניות בעלת סממנים סוציאליסטיים, ובנושאי חוץ הייתה מדיניותה נייטרלית ואנטי-אמריקנית. ב-1971 היא הורתה לצבא הודו לסייע למורדים במזרח בנגל, והבטיחה בנצחונה על פקיסטן את הקמת בַּנגלַדֶש. אף כי שלטונה היה סמכותני ומושחת קיבלה גנדי ב-1977 את תבוסתה למפלגת גַ'נַאטָה בהנהגת מוֹרַרג'י דֶסַאי, וחזרה לשלטון לאחר שהובילה את מפלגתה לניצחון בבחירות 1980. ביוני 1984 היא שלחה כוחות צבא לדכא בדלנים סיקים שהתבצרו ב"מקדש הזהב" בעיר אַמריצַר, ונרצחה בעקבות כך בידי סיקים משומרי ראשה.

זַ'אן ד'אַרק:

לוחמת חופש צרפתייה והגיבורה הלאומית של צרפת. מכוּנה הבתולה מאוֹרלֶאַן. נולדה למשפחת איכרים בימי תבוסת צרפת במלחמת מאה השנים. באה ב-1429 אל חצר יורש העצר שַרל ה-7 ושכנעה אחדים מעוזריו כי קולות האֵל הורו לה לגרש את האנגלים. השתתפה במאי 1429 בשחרור אורלאן מהמצור שהטילו עליה האנגלים, והובילה כעבור חודשיים את שַרל לטקס הכתרתו למלך. במאי 1430 נשבתה ז'אן ד'ארק בידי חייליו של פיליפ "הטוב" דוכס בורגונדי, והוסגרה לאנגלים תמורת תשלום. היא נשפטה בבית דין כנסייתי בראשות הבישוף פּייר קוֹשוֹן, הורשעה בלחץ אנגליה בכפירה והועלתה על המוקד ברוּאַן. אם כי חייה ומותה לא עוררו לאלתר תנועה של התקוממות לאומית, נהוג לראות בהופעתה נקודת מפנה במלחמת מאה השנים. בשנת 1465, בלחצו של שַרל ה-7, טיהרה הכנסייה את ז'אן ד'ארק מכל אשמה, וב-1920 היא הכריזה עליה כעל קדושה.

יֶקַטֶרינָה ה-2 "הגדולה":

קיסרית רוסיה שמלכה בשנים 1796-1762. הייתה בת נסיכים גרמנייה והוכתרה לקיסרית לאחר הדחת בעלה בהפיכה שיקטרינה עצמה תמכה בה. בראשית שלטונה ניסתה יקטרינה לבצע רפורמות חברתיות ומינהליות ברוח ההשכלה והאַבּסוֹלוּטיזם הנאור, אבל הרפורמות נתקלו בהתנגדות האצולה, ומאז 1768 לבש שלטונה אופי שמרני ואח"כ ריאקציוני. עם זאת, בימיה בוצעו גם תיקונים חשובים אחדים שזירזו את התפתחות האינטליגנציה הרוסית בסוף שנות מלכותה, ובהם ייסוד האקדמיה הרוסית ושיגור צעירים ללימודים באירופה. תחת שלטון יקטרינה השתתפה רוסיה בחלוקת פולין, כבשה מידי העות'מנים את החוף הצפוני של הים השחור, חיסלה את שרידי האוטונומיה של הקוזאקים באוקראינה (1775) והחלה לפעול במזרח התיכון. בעקבות חלוקת פולין הפכה רוסיה באחת ממדינה שלא ישבו בה יהודים למרכז היהודי הגדול בעולם, ובימי יקטרינה הונחו היסודות למדיניות היהודית שאיפיינה את רוסיה הצארית. בין השאר הוגבלו השטחים שבהם הותר ליהודים לגור, ובכך הונחו היסודות ל"תחום המושב" היהודי.

גולדה מֵאיר:

ראש ממשלת ישראל בשנים 1974-1969. נולדה באוקראינה והיגרה ב-1906 עם משפחתה לארה"ב. באה ב-1921 לארץ ישראל והייתה פעילה בשנים הבאות בתנועת העבודה. עם קום המדינה הייתה הצירה הראשונה של ישראל בברה"מ, ומאז 1949 הייתה חברת כנסת ושׂרה ברוב ממשלות מפא"י. לאחר מות אשכול נבחרה למלא את מקומו, והייתה ראש ממשלת ישראל בתקופת מלחמת ההתשה ומלחמת יום כיפור באוקטובר 1973. למרות מחדלי מלחמת יום כיפור הצליחה גולדה מאיר להוביל את מפלגת העבודה לניצחון בבחירות בדצמבר 1973 (51 מנדטים), אבל נכנעה כעבור חודשים ספורים למחאה הציבורית שפרצה בעקבות מחדלי המלחמה ופרסום דוח אגרנט, והתפטרה באפריל 1974 מראשות הממשלה.

מַרִיָה תֶרֶזָה:

ארכידוכסית אוסטריה ומלכת בוהמיה והונגריה. מלכה בשנים 1780-1740. בתו ויורשתו של הקיסר קרל ה-6. התנגדות קַרל אַלבּרֶכט נסיך בווריה ופרידריך ה-2 מלך פרוסיה להורשת נחלות בית הבסבורג לאשה הביאה לפרוץ מלחמת הירושה האוסטרית, שנמשכה עד 1748 ובה לחמה אוסטריה (בתמיכת בריטניה) נגד פרוסיה ובווריה (בתמיכת צרפת וספרד). במהלך המלחמה איבדה מריה את שלֶזיָה לפרידריך ה-2, אבל שמרה על רוב נחלותיה והביאה ב-1745 לבחירת בעלה פרַנץ דוכס לוֹרֶן לקיסר פרנץ ה-1. בהשפעת יועצה וֶנצֶל אַנטוֹן פוֹן קַאוּניץ, ומתוך שאיפה להחזיר לאוסטריה את שלזיה, היא המירה את הברית עם בריטניה בברית עם צרפת, ולחמה לצידה במלחמת שבע השנים נגד פרוסיה. הכשלון במלחמה הביא אותה להכיר ב-1763 באובדן שלזיה, ובשנים הבאות היא נקטה מדיניות של שלום, אם כי השתתפה בהשפעת בנה יוזף (ה-2) ויועצה קַאוּניץ בחלוקה הראשונה של פולין וקיבלה בה את גליציה (1772).

צֶה שי:

שליטת סין (1908-1835). שמה מופיע גם בצורה צוּ שי. שלטה בסין מאז 1861, אִם כעוצרת ואִם כ"קיסרית האֵם האלמנה".

הייתה אשתו של הקיסר שיֶין פֶנג, ונעשתה לאחר מותו עוצרת בשם בנם הקטין טוֹנג-גְ'ה. הביאה לאחר מות בנה ב-1874 להכתרת אחיינה הקטין גוּאַנג-שוּ לקיסר, ונהנתה מהשפעה רבה גם לאחר שהגיע לבגרות. תחת שלטונה נמנעה סין מרפורמות של ממש, ונמשך הכרסום של המעצמות הזרות בריבונותה. שיאן של המפלות שנחלה סין היה התבוסה במלחמה ביפאן (1895-1894), שכתוצאה ממנה נאלצה להכיר בעצמאות קוריאה ובסיפוח טַייוַואן ליפאן. בשנת 1898 החל הקיסר גואנג-שו לפעול למען תיקונים יסודיים ("מאה הימים של הרפורמה"), שנעשו בהשפעת המלומד קַנג יוּ-וֵיי ועמדו בסתירה להשקפת עולמה השמרנית של הקיסרית. בתגובה ביצעה צה שי הפיכת חצר בעזרת המצביא רוֹנג-לוּ, עשתה את הקיסר לאסיר בארמון וביטלה את צווי הרפורמה. בשנת 1900 עודדה צה שי את "מרד" אגודת אגרופי הצדק וההרמוניה ("הבּוֹקסֶרים"), בניסיון להשתמש באגודה הלאומנית נגד המעצמות הזרות, וכתוצאה מכך כבשו צבאות המעצמות את בייג'ינג וכפו על סין הסכם שלום משפיל. בעקבות התבוסה הכירו הקיסרית ושריה בצורך בתיקונים יסודיים, ובהם ביטול הבחינות המסורתיות למשרות הממשלתיות והנהגת תיקונים במינהל ובצבא, אלא שבעת ההיא כבר לא היה בכוחן של הרפורמות להציל את שושלת המנצ'ו.

קלֵיאוֹפַּטרָה ה-7:

מלכת מצרים שהתפרסמה בעיקר בפרשות האהבה שניהלה עם קיסר ועם אנטוניוס.

הייתה בתו של תַלמַי ה-12 ונעשתה במות אביה למלכת מצרים עם אחיה ובעלה תַלמַי ה-13. הודחה ב-48 בידי אחיה וגורשה ממצרים, אבל הוחזרה לשלטון בידי יוליוס קיסר ונעשתה אהובתו ואֵם בנו תלמי ה-15 קֵיסר (קֵיסַריוֹן). הלכה אחרי קיסר לרומא, וחזרה לארצה לאחר שנרצח. פגשה ב-41 בטַרסוֹס את אנטוניוס, ובעקבות כך הייתה לאהובתו. הובסה בשנת 31 עם אנטוניוס בקרב אַקטיוּם, והתאבדה לאחר שנשבתה בידי אוֹקטַוויאנוּס. במותה בא הקץ לשלטון בית תלמי, ומצרים סופחה לאימפריה הרומית. יש הרואים באירוע זה, של הכללת הממלכה ההלניסטית האחרונה בקיסרות הרומית, את סיום התקופה ההלניסטית.

מרגרט תאצֶ'ר:

האישה הראשונה שכיהנה כראש ממשלת בריטניה ומכוּנה "אשת הברזל". הנהיגה מדיניות כלכלית-חברתית ניאו-ליברלית (תאצ'ריזם), שהושפעה מהתיאוריות של מילטון פרידמן ואשר חיזקה את הכלכלה במחיר פגיעה בשכבות החלשות. בין השאר צמצמה את שירותי הרווחה, הפריטה מפעלים גדולים ונאבקה באיגודים המקצועיים. במדיניות החוץ תמכה במדיניות רייגן, וניהלה ב-1982 בהצלחה את מלחמת פוֹקלֶנד נגד ארגנטינה. בתקופת כהונתה השלישית החלה יוקרתה לרדת, מחמת האבטלה הגדולה ונסיונה להטיל מס גולגולת רגרסיבי, והיא נאלצה להתפטר בנובמבר 1990.