הפוך לדף הבית
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
ספרים
ראשי  /   היסטוריה  ספרות  ספרים  תרבות 
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת
מועדון +
כסף רופאים שמאים יועצים אדריכלים
שופטים עורכי דין עיתונאים רואי חשבון
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
מפגן מרשים
31/08/2017   |   יפעת גדות
 
 
 
שומר פשוט ניהלה מו"מ
31/08/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
הנהון הסגיר הורים רוצחים
31/08/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
פחמימות - הרוצח האמיתי
31/08/2017   |   יפעת גדות
 
 
 
מפה ומשם בשולי החדשות
31/08/2017   |   מתי דוד
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
הרצל - קריאה חדשה
ניפוץ מיתוסים על הרצל

הרצל - קריאה חדשה

ספר חדש לרגל יום הרצל, המבטל את כל העיוותים לגבי חוזה המדינה היהודית

>
▪  ▪  ▪
אי-הבנה וסילופים המכתימים את דמותו של הרצל מאה שנה לאחר מותו, מהווים הסימנים הבולטים של משבר הזהות הפוקד היום את החברה ישראלית. עמוס אילן, אחד הביוגרפים הראשונים הישראלים של המנהיג הציוני, קבע ללא הגזמה כבר ב-1977 "שבישראל של היום, הרצל מציין לא יותר משם של רחוב".

להרבה אנשים, הציונות כבר לא רלוונטית: היא מיצתה את עצמה, היא כבר מתה. יש המבכים על כך ויש מי ששמחים. במאמרו "הרצל, שערוך מחודש" מסכם ההיסטוריון הקנדי ז'ק קורנברג: "הרצל הוא אנכרוניזם".

כאשר בחוץ-לארץ מדינת ישראל הפכה לנקודת ייחוס שלא ניתן לעקוף אותה בכל הגות על הזהות היהודית, יש בארץ לא מעט שרואים בהרצל נושא הדגל של מדינה הנטולה מכל סממן יהודי.

אחרים כמו טום שגב לא היססו להפוך אותו למטיף הראשון של הקוסמופוליטיזם והפוסט ציונות.

ואולם, בדיקה קפדנית ולא בררנית של כתבי הרצל – ובמיוחד של היומן שלו - לא משאירה מקום לספק לגבי כוונותיו האמיתיות.

כבר בעודו בחיים, הרצל היה מודע לכך שתוכניתו ורעיונותיו סולפו לא רק על-ידי מתנגדיו אלא אפילו על-ידי תומכיו. כך, קצת קודם הקונגרס הראשון בבזל (1897) הוא כותב: "התרגלתי שמעוותים אותי עד כדי כך שאני ממש מופתע כשפעם ועוד במקרה, דברי לא מסולפים".

בשנת 1934, כעשר שנים לפני הכרזת המדינה, ברל קצנלסון, אחד מהוגי דעות מהנכבדים של מפלגת הפועלים, כותב גם כן כמין נבואה ש"במציאות של היום אנו נתקלים לא פעם בסילוף דמותו של הרצל, סילוף בזדון או בחוסר ידיעה".

לרגל המאה הראשונה לפטירת המנהיג הציוני, הספר הזה תוצאה של שמונה שנות מחקר, מנסה להוריד ממנו מסכות שונות המעוותות אותו ולהחזיר לו את מימדו היהודי והאוניברסלי. הוא לא פונה בהכרח למומחים אלא לכל מי שמתעניין בהיסטוריה של מדינת ישראל בכלל, וההיבטים השונים של הזהות היהודית בפרט.

מתוך הספר: מדינה יהודית או מדינת היהודים?

מנאום הפתיחה של הקונגרס הציוני הראשון בבאזל עולה בבירור כי הרצל שואף לחולל בהיסטוריה של העם היהודי לא שינוי, מוטציה, אלא המשכיות ששורשיה נטועים בעבר. אחרי שהכריז: "אנו, אם אפשר לומר, שָבנו הביתה", הוא מוסיף מיד: "מקבלים אותנו בבית הישן בסבר פנים יפות, באשר גלוי וידוע כי רחוקה מאיתנו כל כוונת זדון של חילול הקודש". באופן מוזר ובלתי מובן, הצהרת הכוונות הזאת של הרצל לא מנעה במהלך השנים ניסיונות להוכיח שבמהותו, המיזם ההרצלייני נוגע למדינה חפה מכל ייחודיות יהודית. אפילו הכותרת של ספר התוכנית של הרצל, מדינת היהודים, Der Judenstaat, מגלָה, לפי טענות אלה, את כוונות מחברו. נכון שהפירוש המדויק של המילה Judenstaat הוא "מדינת היהודים" ולא "מדינה יהודית". בישראל במיוחד ניסו אישים מן העולם הפוליטי והאקדמי לתת על בסיס ההבחנה הלשונית הזאת פרשנות אותנטית כביכול לכוונותיו של הרצל. שולמית אלוני, שרת החינוך לשעבר, הכריזה לפני שנים אחדות: "אני לא מקבלת את רעיון המדינה היהודית. היא 'מדינת היהודים' אם אנחנו מדייקים. הרצל כתב את הספר מדינת היהודים". ועמוס עוז מחרה מחזיק אחריה: "ספרו של הרצל נקרא מדינת היהודים ולא 'המדינה היהודית': מדינה אינה יכולה להיות יהודית, כשם שכיסא או אוטובוס אינם יכולים להיות יהודיים".

ראינו לעיל מה חשב הרצל על משמיצי ה-Judenstaat, אלה שלא הכירו את הספר אלא רק את כותרתו! למעלה ממאה שנה אחר כך, כשקוראים את חוות דעתם של הפרשנים ה"נאמנים" האלה של מדינת היהודים, נדמה שההערה של הרצל בעניין ספרו לא איבדה ולו קורטוב מטעמה. יחד עם זאת, קריאה מהירה, ובמיוחד סלקטיבית, של יצירת הרצל יכולה ליצור אי-הבנות מסוימות, ולפעמים היא מעלה איזו עמימות באוצר המילים הנוגע לגישתו של הרצל, הן כלפי העם היהודי והן כלפי טבעה של הציונות. הכותרת Judenstaat היא המחשה מובהקת לערפול הזה.

בספרו מדינה יהודית: המאבק על נפשה של מדינת ישראל, חשף יורם חזוני את האידיאולוגיות-מלכתחילה המסתתרות מאחורי תרגומה של כותרת הספר. בעברית, וכבר מאז התרגום הראשון, שראה אור ב-1896, המילה Judenstaat מתורגמת בעקביות כ"מדינת היהודים". באנגלית ובצרפתית מופיעים התרגומים The Jewish State ו- L'État juif(כלומר, "המדינה היהודית"). אלה המילים המשמשות בדרך כלל גם בעיתונות האנגלוסקסית והפרנקופונית כשמדובר במדינת ישראל דהיום.

בשונה מן האנגלית ומן הצרפתית, בגרמנית יש למילה Judenstaat צלצול פחות מסורבל מאשר למקבילה Jüdische Staat. יחד עם זאת, ההבדל בין שני הביטויים אינו מתמצה בהבחנה סגנונית דקה. היו חוקרים, המשפטן קלוד קליין למשל, שדימו לראות בנוסח שבחר הרצל ביטוי לאידיאולוגיה: "האם המיזם שלו נוגע למדינה יהודית, כלומר, מדינה שניכרת בתרבות יהודית, בערכים מיוחדים [...] או למדינת היהודים, שבה היהודים הם רוב, והם מקימים מדינה כמו האחרים"? בעיני קליין, שתירגם את הספר לצרפתית, אין מקום לספק בין מדינת היהודים לבין המדינה היהודית. ברור לו שהרצל היה בוודאי בוחר באפשרות הראשונה: המדינה שעליה חלם משוללת כל ייחודיות יהודית, ואת הרבנים יהיה צריך לתחום בבתי הכנסת שלהם. אין אפוא פלא שתרגומו של קליין ל-Judenstaat, שראה אור בפריז ב-1990, לא נקרא המדינה היהודית, L'Etat juif כבכל המהדורות הצרפתיות שהתפרסמו עד אז, אלא מדינת היהודים L'Etat des juifs. באופן דומה מעיר גם ז'ינייבסקי בהקדמתו לאלטנוילנד שפירוש המילה Judenstaat בגרמנית אינו המדינה היהודית, כמו בגִרסה הצרפתית, אלא מדינת היהודים, והוא מציין כי "ההבדל, כפי שנראה, הוא בעל חשיבות". הוא סבור שההבדל הזה מוצא את ביטויו המלא באלטנוילנד, כי המדינה שהרצל מתאר שם כמעט אינה יהודית. בעיני ז'ינייבסקי זו הוכחה לכך שאת ה-Judenstaat יש להבין כפשוטו, במשמעותו המילולית, כלומר – כמדינת היהודים ולא כמדינה יהודית.

אלא שהרצל, שבילה ארבע שנים בצרפת, שלט יפה בגוונים הדקים של הצרפתית, כפי שעולה בבירור מיומנו, כמו ממכתביו. ומסתבר שהוא עצמו אישר את כותרת התרגום הצרפתי הראשון של Der Judenstaat :L'État juif ולא L'État des Juifs (המדינה היהודית ולא מדינת היהודים), כמו בגרמנית. וכך גם בתרגום האנגלי הראשון, A Jewish State ולא The Jews' State. המהדורה היידית הראשונה הופיעה גם היא בחייו של הרצל, ונקראה די יידישע מדינה, כלומר – המדינה היהודית, שוב. אין שום ספק שגם במקרה זה, הרצל בוודאי היה מסוגל להבחין בין שני הנסחים, והוא אישר את כותרת המהדורה היידית הראשונה. ספק אם קליין קרא את הנאום שנשא הרצל ב-7 בנובמבר 1896, רק חודשים אחדים אחרי הופעתו של ה-Judenstaat, נאום שבו פנה אל האגודה הכללית של יהודי אוסטריה והכריז בהומור: "אחדים מכם בוודאי שמעו שאני רוצה לייסד את המדינה היהודית, והם באו לכאן בשביל לראות את האדם המוזר והמצחיק שיש בדעתו להתחיל מפעל שבכל אופן הוא כל כך בלתי רגיל, ולפחות לא היה כמותו במשך זמן רב". נשים לב שבנאומו זה, הרצל אינו אומר Judenstaat אלא Jüdischen Staat, והא ראיה שהמילים "יהודי" (כתואר-השם) ו"יהודים" (כשם-עצם) משמשים במינוח ההרצלייני כחלופות שקולות לחלוטין. שלושה חודשים קודם לכן, בנאום שכבר נזכר לעיל, הנאום שנשא בפני מועדון המכבים, הרצל מדבר בלא שום הבחנה על Judenstaatsidee ועל de Jüdische Staats gedanke (רעיון מדינת היהודים והמחשבה על מדינה יהודית) וכן על Jüdische Vaterland (מולדת יהודית).

מדינת היהודים הופיע בעברית ב-1896, והמתרגם, מיכאל ברקוביץ, שביקש להישאר נאמן לגמרי לטקסט המקורי, קרא לו בשם זה, שהוא תרגום מילולי של הכותרת הגרמנית. נדמה שברקוביץ גילה נאמנות מוגזמת, ללשון הטקסט ולא לרוחו, והגיע עד כדי התנגדות לתיקונים שדרש המחבר עצמו! אכן, הרצל דחה את רעיון השימוש בעברית כשפתה הלאומית של המדינה העתידית, בטענה ש"מי מאיתנו יודע עברית במידה שמספקת כדי לבקש בשפה זו כרטיס-רכבת?", אך בתוך זמן קצר עמד על טעותו וביקש מברקוביץ להשמיט את הקטע העוסק בסוגייה זו. אלא שהאחרון סירב, פשוט כך, והסתפק בהוספת הערה, שבה נאמר כי המחבר (הרצל) שינה בינתיים את דעתו. וכך קרה שהכותרת מדינת היהודים, אינה מותירה מקום לפרשנויות אידיאולוגיות, מה גם שברקוביץ עצמו השתמש בתרגום שלו בַּצירוף "מדינה יהודית". זאת ועוד: בהכרזת העצמאות של מדינת ישראל המונח "מדינה יהודית" מופיע לא פחות מחמש פעמים כצירוף נרדף ל"מדינת ישראל", ואילו הצירוף "מדינת היהודים" אינו מופיע במגילה אפילו פעם אחת.

אבל הציבור הלא-יהודי לא טעה במניעים העמוקים של הרצל ובמשמעות שנכון לייחס לקונגרס הציוני הראשון. אין זה מקרה שבמכתב הארוך שמפנה הארכי-דוכס מבאדן לאחיינו, קיסר גרמניה, ב-28 ביולי 1898, ערב יציאתו של האחרון לפלסטינה ולפני הקונגרס הציוני השני, חולק הארכי-דוכס עם הקיסר את רשמי פגישתו הראשונה עם הרצל ומדבר איתו על "התנועה המעניינת הזאת... ועל המלאכה השקדנית שנעשית לקראת הקמתה של מדינה יהודית (israelitische)". כך שמנקודת ראותו, מדינת היהודים שהרצל שלח לו עוסק בהחלט ב"מדינה יהודית". שבוע אחרי הקונגרס הציוני של באזל חלק אמיל ברז'רא (Berjerat), עיתונאי של יומון פריזאי מאותם ימים, את הגיגיו עם קוראיו בעיתון Le Journal: "מי שהגה את רעיון הקנייה מחדש של ירושלים במטרה להקים בה מחדש, למען דת-משה המעשית, את מקדש שלמה, הוא יהודי מן הסוג שאני מעריך – עמיתנו הד"ר הרצל, איש הנויה פראייה פרסה. ובכן, בנייתו מחדש של מקדש המקדשים היא אחת מאמונות הדת הזאת, ואם איני טועה, חלק מנבואותיה, כמוה כנטילה מחדש של ירושלים לנצח נצחים. שוב איני שולט היטב בכתבי הקודש... אבל נדמה לי שנאמר שם באיזה מקום שעַם האלוהים יחזור לעיר הקודש שלו ויתיישב בה לתמיד. ומכיוון שהנבואה הזאת נכתבה בעברית, יהיה זה הגיוני, אם לא למעלה מזה, שהיהודים יְיַחסו את התועלת הזאת לעצמם. ומכאן נובע הקונגרס הציוני של באזל". הגיגיו של ברז'רא כוּונו באותה תקופה אל היהודים האדוקים, שהוכו עיוורון כדי כך, שלא זיהו עד כמה הציונות של הרצל תואמת את משמעות ההיסטוריה היהודית. מה היה ברז'רא אומר היום על אנשי האקדמיה והרבנים האורתודוקסים שאמנם חיים בתוך החלום הזה שהתגשם, אך מתכחשים למשמעות שהרצל עצמו נתן לחזונו? השיקולים הלשוניים שמעלים אחדים והפירוש השגוי והמתמשך לַמשפט על הרבנים שיש להחזיק כביכול בתוך בתי הכנסת נראים מגמתיים בהחלט, ונדמה שנועדו להצדיק את התפיסה של מדינה שתהיה "ככל המדינות האחרות", "כמעט לא יהודית". והרי ההיפך הוא הנכון: רעיון המדינה הקוסמופוליטית עומד בסתירה לדרישת הזהות היהודית העוברת כחוט השני בכל כתבי הרצל. דוד וולפסון, יורשו של הרצל בראשות ההסתדרות הציונית, ראה עצמו כמגן על רעיונו של קודמו ועל כבודו. שום דבר לא הכעיס אותו יותר מאשר "הניסיונות לעשות שימוש בהרצל כדי להרוס את הרצל!"

תאריך:  04/05/2009   |   עודכן:  05/05/2009
ד"ר יצחק וייס

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


ברחבי הרשת

רשימות קודמות
בגיל שלוש וחצי נמלט יעקב שגיא עם שרידי משפחתו מאימת הנאצים שפלשו לזמברוב, עיר הולדתו שבמזרח פולין - בדרך נס שרד ביער קור אימים ורעב שלא ניתן לתאר, עד סוף המלחמה.
21/04/2009  |  לילך רז  |  ספרים
"שנאה" הוא קובץ סיפורים המתאר מעשים שבוצעו באחת התקופות האפלות ביותר של האנושות, בשנים 1945-1941, במחוזותיה המזרחיים של פולין, ה-Kresy. סטניסלב סרוקובסקי, סופר, מחזאי, משורר ומתרגם פולני, היה עד למאורעות המתוארים על ידו וחווה אותם אישית בהיותו ילד. הספר תורגם בידי שמואל רוטברד.
21/04/2009  |  זהר נוי  |  ספרים
פתגם ידוע אומר שההיסטוריה נכתבת בידי המנצחים. במקרה של מרד גטו ורשה, ניתן לומר שהיא נכתבה בידי השורדים. מרד גטו ורשה הוא אחד האירועים המתוארים ביותר בתולדות השואה, אך למרות זאת, הסיפור במלואו טרם סופר. ראשית, המרד מעולם לא תואר ברמה של חיי היום-יום ואפילו השעה והדקה, דרך עיניהם של משתתפים ועדים רבים, מורדים ולא מורדים, יהודים פולנים וגרמנים.
20/04/2009  |  איתמר לוין  |  ספרים
ספר חדש וייחודי מקרב את ילדי הגיל הרך אל עולם בעלי החיים ומסייע להם, תוך כדי היכרות מחורזת, שינון של אותיות האלף-בית. אותיות בגן חיות הוא ספר עליז, נעים, פדגוגי ומושך, שחיברה סוניה בראנדט, מחנכת שניסיונה הרב בחינוך הביא אותה להוציא לאור את הספר המקסים.
16/04/2009  |  זוהר נוי  |  ספרים
חלק מהאנשים שמצליחים להבריא ממחלת הסרטן מדווחים על כך שהמחלה היא אחד הדברים הטובים שקרו להם בימי חייהם – הכרזה שמעוררת תמיהה אצל הבריאים, אולם יש מאחוריה הרבה מן האמת.
16/04/2009  |  אופיר אבסלנדר  |  ספרים

פורומים
היסטוריה
ספרות
ספרים
תרבות
כתבות מקודמות
עופר מ' כהן
חיסכון לכל ילד: צעד אחרי צעד
AIG
טיפים חשובים לפני שרוכשים דירה
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
אקסלנס ייעוץ משכנתאות
בי פטנט פתרונות מיוחדים
קלאב הוטל
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |  חדשות |  סדרות |  ספורט