|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
42.2 קילומטרים של מסלולים ארוכים על ריצה ואהבה
|
ספר ביכורים ליוסי ריבלין, חובב ריצה מובהק, רץ מרתון, המכיל 21 סיפורים, ועוד 21 מסלולי ריצה אהובים, ועוד שני סיפורונים קטנים. סך הכל - 42.2, בדיוק כמו מספר הקילומטרים שרצים בריצת מרתון
|
|
42.2 ק"מ - סיפורים קצרים ומסלולים ארוכים על ריצה ואהבה
|
|
|
|
|
דווקא מתוך הקילומטרים הארוכים והאתגריים ביותר נולדו סיפורים. סיפורים קטנים, אנושיים. לא בטוח שמלמדים את זה בקורס מאמני ריצה בווינגייט, אבל ברור שהמערכת הכימית במוחי מתוכנתת לשחרר אנדורפינים סיפוריים רק בריצות ארוכות. עם שחיקת הנעליים בשבילים הארוכים נולדו כושר ההמצאה וחדוות היצירה. הקרקע הקשה והמאובקת שעליה רצתי הפכה לקרקע נהדרת ופורייה, כר נרחב לסיפורונים על העולם המלא הזה - ריצה.
מאז הבנתי כמה דברים: שהריצה גורמת למעין הצפה של רגשות, שבאים לידי ביטוי בעלילות סיפוריות; הבנתי גם שאם אתה רוצה לרוץ - רוץ, רוץ וכתוב את הסיפור שלך. זה מה שעשיתי. רצתי ואהבתי.
ספר ביכורים ליוסי ריבלין, חובב ריצה מובהק, רץ מרתון, המכיל 21 סיפורים, ועוד 21 מסלולי ריצה אהובים, ועוד שני סיפורונים קטנים. סך הכל - 42.2, בדיוק כמו מספר הקילומטרים שרצים בריצת מרתון. ספר מומלץ לכל רץ, רצה או חובבי סיפורים.
בין מסלולי הריצה המומלצים: פארק הירקון, נחל אלכסנדר, יער הקדושים, טיילת נהריה, טיילת אשדוד, יער המגינים, יער בן-שמן, טיילת תל אביב, מסלול ריצה בין היישוב חרשים לכפר כיסרא בגליל העליון, וכן שורת מסלולי ריצה בחו"ל: צאבטט-קרואטיה, טיילת נאפליון, ייון, אגם אנקוראג' אלסקה, סנטראל פארק בניו-יורק, הייד פארק בלונדון ועוד.
|
|
איך אתחיל לספר אודות ריצת המרתון הראשונה בחיי? אולי מהמראה היפה בעולם, שער הסיום הצבעוני, כשמאחורי יותר מ-42 קילומטרים של ריצה ללא הפסקה, ארבע שעות ששתי רגליי לא דרכו על המסלול ביחד אפילו פעם אחת. ושמא אתחיל מהכינוס שלפני ההזנקה, רגע של התרוממות רוח מרגשת, המזכירה רק מצב של שימוש באקסטזי? ואולי מהאמצע, כשאני רץ בשורה הראשונה של דבוקה ששמה לה למטרה לסיים את המרתון בארבע שעות בדיוק (5.40 דקות לקילומטר). מצב רוחי בשמים, שום שריר לא כואב, הגוף מתפקד כהלכה, ולמרות שמאחורי עשרה ק"מ, 15 או 20, אני עדיין רעב ומוכן לגמוע את הקילומטרים הנותרים. לפתע אני מגלה שעברתי את הדבוקה בעשרה או עשרים מטרים, ואני מורה לעצמי לחזור לקבוצה. ארבע זה ארבע. משמעת צריך פה.
ואולי אתחיל מהרגע שחציתי את קו הסיום, כשללא כל הכנה, הכרתי התערפלה, וגופי עבר ממוד של אופוריה למוד של כיבוי עצמי? אני שוכב באמבולנס מבולבל לחלוטין, אך בזווית העין אני מבחין שהאינפוזיה המחוברת לידי הימינית אינה מטפטפת. אחרי כמה דקות, עדיין במצב מטושטש, אני שולף את ידי השמאלית מתחת לשמיכה ומבקש - "חברו אותי לאינפוזיה גם ביד הזאת". החובש מתבלבל, עד היום לא נתקל בשכיב מרע המבקש אינפוזיה בשתי הידיים. אף על-פי כן, הוא מתעשת ונענה לי.
אני חש את החיים שבים אלי. קולה של רעייתי חודר להכרתי, קול רגוע ונעים, מנסה ליצור קשר. "הביאו לך את המדליה", היא אומרת.
"סיימתי?" אני שואל. "הגעתי לקו הסיום?"
"כן, סיימת. אתה לא זוכר? אפילו הכריזו את שמך ברמקול. המדליה שלך כאן".
אחרי דקה אני שואל שוב את השאלה המציקה, "תגידי, סיימתי?"
והיא חוזרת בשקט על דבריה. "כן, סיימת, בזמן לא רע בכלל".
לפתע שמעתי את הרופא מציע לפנות אותי לבית החולים פורייה. זה כבר היה יותר מדי. "אין צורך", אמרתי בקול יציב ולאט לאט קמתי מהמיטה, יצאתי מהאמבולנס ואט אט התרוממתי. הנוכחים הביטו עלי וכאיש אחד אמרו: "ואוו, עכשיו אנחנו מבינים למה החובש התקשה לסגור את דלתות האמבולנס כששכבת שם".
לא כך רציתי לסיים את המרתון הראשון בחיי. תכננתי ספרינט קל מתובל בחיוך תוך כדי נפנוף לכל עבר, אבל לגוף, מסתבר, היגיון משלו. צריך להקשיב לו.
חצי שעה לאחר מכן נכנסתי ללובי של המלון כדי להרגיע את חבריי הרצים שדאגו לי, להראות להם שהתאוששתי.
"עשינו את זה", קידמו את פני.
"עשית את זה ובגדול".
"היה שווה, לא?"
במקלחת הראשונה אחרי הייתי אדם חדש. רק מתחת לזרם המים השוצף התחלתי לקלוט: רצתי מרתון. רצתי 42.2 ק"מ.
|
|
| תאריך:
|
14/07/2009
|
|
|
עודכן:
|
15/07/2009
|
|
יוסי ריבלין
|
|
42.2 קילומטרים של מסלולים ארוכים על ריצה ואהבה
|
|
אליעז סגל, 46, משורר המפרסם בימים אלה את שיריו הראשונים בכריכה רכה בהוצאת גוונים, תל אביב. על כן כותרת ספר השירה היא "שירים ראשוניים". הספר "הקטן" מחזיק 64 עמודים והוא בעל חזות אפורה, צבע קודר ומעורר תחושה של צניעות ואי-רצון לבלוט. על כריכתו הקדמית איור משולש של מספרים, פרי רוחו של המחבר (ללא מענה לבלעדיות), מדגים עד למספר 30, את השערת גולדברך (הלא מוכחת) לפיה ניתן לייצג כל מספר הגדול מ-4 כסכום של שני מספרים ראשוניים. כשהסתכלתי על הציור המקורי לא הצלחתי להבחין במספרים, דמיינתי שאני רואה שם ציפורים במקום ספרות. ככל שהתעמקתי במבנה המשולש על כריכתו כך שקעתי בייאוש תהומי, מה לצורה גיאומטרית ולשירה. על דבר אחד לא יכולתי לחלוק כשהתחלתי לקרוא בספר בהתרגשות רבה. והרי אני מכריזה ברבים - הגודל לא קובע.
|
|
|
|
|
הספר חלום הטוהר מזמן התוודעות מקיפה לשניים מענקי המחשבה של המאה העשרים ומאפשר היכרות עם כמה מערכי היסוד, כמו הבדל, נוכחות, מקור, עִקבָה, אחרוּת, זיהום ואתיקה - שהדיון המתפתח סביבם מכונן את מה שניתן לכנות השיח הפוסט-מודרני.
|
|
|
|
|
ספר חדש הרים עוגן בנמל הספרות העברית, ספרה של רחל הרפז - "האניות עגנו במלטה". את רחל הכרנו מספרה הקודם, שכבש לו קהל קוראים, הספר - "ענדי לך שרשרת ברזל" - שיצא לאור אף הוא בהוצאת גוונים. בשני הרומנים שכתבה הרפז, יש תחושה של סיפור קסום - מסכת עלילתית המספרת את סיפור ארץ ישראל, המזמינה את הקורא לצאת עימה למסע במנהרת הזמן.
|
|
|
|
|
פרס יוסף ספיר לספרות יפה, מחולק מדי שנה לספר הטוב של השנה. המועמדים מתקבצים ממספרות בכל רחבי הארץ והמובילים שבהם בשנים האחרונות:
|
|
|
|
|
באמצעות סיפורו האישי מימי ילדותו מספר המחבר באופן כן את מה שהתרחש בגן הילדים ברוסיה. סיפור אמיתי על תחרות, יריבות, ניצחון, השלמה ופיוס.
|
|
|
|
|
