על ה"כחש" של בן הכט

בנרות ובלפידים חיפשתי את ספרו של בן הכט, "כחש" ולשמחתי נמצאה האבדה באקראי. שם, בספרייה הענקית השוכנת בבית הוריי, נח לו הספר בלוי ונטוש, מתחנן בפני למעט התעניינות כנה. נכנעתי. זאת מפני ש...

הספר הזה, שנדחק ומטואטא מתחת לשטיחים וקבלות הפנים, חייב לחזור למדפי הספרים ובמהירות.

ומי היה בן הכט, כותב הספר? ובכן, מדובר ביהודי מתבולל, תסריטאי הוליוודי, שעם פרוץ מלחמת העולם השנייה קם להצלת היהודים וגילה קהילה יהודית-אמריקנית רדומה ביותר, שלא לדבר על היישוב היהודי ששלט כאן בארץ.

תחילתו של "כחש" משעממת ביותר, כי שם מגלה בן הכט את פניו הפוליטיות, שלא מעניינות אותי במיוחד. כלומר, המדובר בתמיכה בדרכו של ז'בוטינסקי, בגין ועוד.

אולם, כשמוסרת הקליפה מתגלה לב יהודי חם של תסריטאי שמתעלה מעל כל האידיאולוגיות. והעיד עליו שמואל מרלין: השוני המהותי בין בן הכט לבין שאר המנהיגים בימי השואה, שבן הכט דאג לגורלו של היהודי כאדם: אנשים, נשים, יהודים חיים, על כאביהם, שמחותיהם ודחפיהם: בעוד שמנהיגי הסוכנות התעניינו בגורל היהודים כאידאה.

וזוהי נקודת המוצא של הספר החשוב הזה. היהודים ששהו מחוץ לאירופה היו עסוקים באידיאולגיות מטופשות, ניגוחים, וכחנות ורצון להקים מדינה על-אף המוות שחיכה ליושבים שם. הם סירבו לזרוק עבורם עצם, להקצות עבורם משאבים כלכליים, שלטענתם נועדו להיטיב עם היושבים כאן. הם שכחו ביודעין את המובלים לטבח.

הכט מביא דוגמה טראגית, בה הוא עצמו היה מעורב. הוא ניסח מודעה ענקית בעיתוני ניו- יורק:

למכירה

שבעים אלף יהודים
במחיר
חמישים דולר לראש
יצורי אנוש, באחריות

המדובר היה ביהודי רומניה ובממשלת רומניה שביקשה לאשר לשבעים אלף מיהודי טרסדייסטרה לצאת לארה"ב ולבריטניה במחיר חמישים דולר לראש. ומי התנגד? העשירים היהודים-האמריקנים. הם עצמם ובשרם.

הכט אף מאשים את ממשלות אנגליה וארה"ב שסייעו בגיל ובשמחה להשמדה, ומעולם לא הואשמו בכך ישירות. המדינה היחידה ששילמה את מחיר פשעיה היא גרמניה. וזהו חוסר צדק מסוים. הרי היטלר החביב פעל כפי שפעל מפני שידע שיקבל מהעולם גיבוי שקט. אז למה רק הגרמנים הם הרעים והנבזים? מי שיודע ושותק, מסגיר, מונע עזרה, מצפונו נקי?

ואל יקל הדבר בעיניכם. איש אחד מוציא ספר בוטה שמפורסם בכל העולם וקצת מועלם כאן. התוצאה הישירה הייתה כמובן חרם על סרטיו. לפחות באנגליה.

החלק השני של הספר עוסק במשפט קסטנר המפורסם, שאף הוא אינו נלמד באף תיכון. היה וטבע. מובאים פרוטקולים מזעזעים מן המשפט, שמוכיחים קבל עם ועדה את שיתוף הפעולה של קסטנר עם בכירי הנאצים תמורת תחושה מלוקקת של העצמה וכבוד.

קסטנר זכה להציל את בני משפחתו ומקורביו, וגזר גזר דין מוות על השאר בכך ששתק.

אני יודעת, יהודים יקרים, שתטענו שאין לנו הכלים לשפוט וכדומה. אולם כנכדה לגיורת שעברה את גיורה ב-39', נישאה לרב ובכך סיכנה את חייה ומאוחר יותר את חיי בתה, ולמרות כל זאת הגדילה לעשות ועשתה כל שאל ידה על על-מנת להציל יהודים, איני חושבת כמוכם. ואיתכם הסליחה.

וכתב גם שופט בית המשפט העליון, ד"ר משה זילברג: בדוני בערעור... הרהרתי לא פעם באזהרה הידועה של הלל - אשר היועץ המשפטי רמז עליה - והיא: 'אל תדון את חברך לפני שתגיע למקומו!'". אולם, וכאן מובאת הרצאה קטנה שבסופה קובע השופט: "נאמר, אבל אם בעל כרחך אתה דן אותו, חייב אתה לדון אותו לכף חובה, אם אך זו היא, לפי מיטב הכרתך, הערכה הנכונה של מעשיו, בקחתך בחשבון ריחוק המקום והזמן". ובכן הזמן מתרחק והולך, והכחש עדיין לא הוסר.

כחש גם נושא על נס גיבורים אלמונים שכן ניסו להציל יהודים, אך נבלמו, או כמעט נבלמו. ביניהם יימנו השליחים יואל ברנד ומשה קראוס, ציוני דתי שהציל מן התופת כארבעים אלף איש, הרב מיכאל ויסמנדל - שעשה כל שבידו לפעול למען האומללים, וסיכן את חייו לא פעם ולא פעמיים. מי שרוצה לקרוא יותר על הרב החשוב הזה, מוזמן לעיין בספרו "במייצר", אותו כתב הרב מתוך תסכוליו ובו מבואות מפות ועדויות מפורטות יותר, כולל מכתבים ששלח ובזיונות שספג.

הוצאות לאור הדפיסו מהדורה נוספת של "כחש". התרוממו מעל כל אידיאולגיה, עשו את המעשה החכם והנדרש, הרי המדובר בספר חשוב שכתוב בצורה מותחת ומעשירה, וכל כולו העלמה, הסתר וגילוי כואב.

גם כיום, כשאנו מפולגים, ימין ושמאל שונאים, וכל פעולה כרוכה במלחמת אחים, ביזוי והשפלת הזולת; בימים הללו, בהם אנו עדים לקריסת המחויבות ההדדית, התבצרות בהיכלי החומר עד כדי איבוד יכולת השמיעה; עליכם מוטלת המשימה החשובה לגלות את האמת, למרק את החטא. לטלטל את המסובב בכחש. הפחד להתחבר. היצר ששמו "אני", ששמו "כבוד", או השד יודע מה.

פולארד נמק בכלא ומאחר שבחר בימין, זנח אותו השמאל. אולי הימין היה נוהג באותה צורה אם היה בוחר בשמאל. כמה מטופש. התרוממו מעל אידיאות, הביטו באדם. ומעל הכל - אל תיכנעו להלשנה. כי אנשים אחים אנחנו. לימדו את לקח "השואה".