"אנשים טובים" - האומנם?

הרומן ההיסטורי שכתב ניר ברעם הוא ניסיון מעניין, בעיקר משום שהוא מתיימר לחדור לנפשם של אנשים שאין למחבר שום קשר ישיר להם ולתרבותם. זהו גם ניסיון יומרני של סופר החי בתקופה רגועה להבין, לתאר ולהסביר את נפשם של אנשים שנפל בגורלם לחיות ולפעול בתקופה דרמטית סוערת באופן קיצוני, כאשר מחשבתו של המספר מתיימרת להיות חופשית מנגיעות הזמן והמקום ולכן אולי גם אובייקטיבית? בולט עד קיצוניות ברומן הזה קו נוקשה של הימנעות מלהביע עמדה ובוודאי זהירות מכל שפיטה. לצורך זה, ארועים אכזריים מנוסחים כמין דיווח יבש בלתי מעורב, שלא לומר מנותק מכל רגש.

לטעמי, מדובר בהגזמה של יתר אובייקטיביות, שמקורה ביהדותו וישראליותו של הסופר, ולא מן הנמנע שגם שיקולי פזילה אל הקורא הפוטנציאלי הגרמני, הפולני ו/או הרוסי.

שם הרומן והחדירה לנפשם של אנשים אחרים מזמן אחר לחלוטין, זמן טראומתי ליהדות, על-ידי סופר צעיר ויהודי, מעוררים את המחשבה הידועה, שדפוסי ההתנהגות של בני אדם במצבי קיצון הם אוניברסליים, וייתכנו ויתפתחו בכל עם בנתוני פתיחה דומים. מאחר שלטעמי זאת תיאוריה גורפת מדי, שלא לומר נוגעת בפופוליזם, איני יכול להשתחרר מהתחושה שיש כאן שמץ פזילה לחנופה ואולי גם שיקול מסחרי.

בניגוד לחוסר העמדה הקיצוני בתיאורי הספר, כבר בשם שניתן לספר מוצהרת עמדה. מה הם בכלל אנשים טובים? האם אנשים משכילים תרבותיים, המונעים מאמביציות, שנכונים לשרת, שגמישותם המוסרית מאפשרת להם לרתום את עצמם כבהמות ביתר קלות, לעגלות שמונהגות על-ידי עגלונים שונים, עונים להגדרה "אנשים טובים"? גם אם הם הרוב?! אם כבר להביע עמדה בשם הרומן, הרי סתם "אנשים" או "העדר" נראה לי יותר.

גם בתמונת העטיפה, ציור פוליטי של גיאורג גרוס שנקרא "ליקוי חמה" יש משום הבעת עמדה, ושוב בניגוד לרוח הספר. ציור הסמלים הזה הושפע מגורמי, מארועי ומתוצרי מלחמת העולם הראשונה. כאשר דנים בהתנהגות "אנושית" במצבי קיצון טרופים של עמים ומדינות תוך רמיזה לחולשה האנושית הכללית, מה עניינו של רצף המאורעות ההיסטוריים לכאן?... תמונת קן נמלים או עדר כבשים או אפילו מספר מריונטות מתאים בעיניי יותר, כציור לעטיפה.

קיימת גם סתירה מובנית מסוימת, שאינה בהכרח פוגמת בספר אבל יש מקום להזכירה: הרומן מתאר עיסוק גרמני במודל מאפיין תכונות לאומה הפולנית, כחלק מתורת הגזע האופיינית לגרמנים של אז (ולתחושות גזעניות בכלל). הרעיון בכללו והמודל עצמו זוכים לספקנות וביקורת רבה וללעג מצד גרמנים משפיעים רבים כרעיון חסר ביסוס. האם הרעיון שהתנהגות "האנשים הטובים" במצבי קיצון היא אוניברסלית, אינה נגועה ב"מודליזם"?...

את המתרחש בגרמניה ו"טירופה" הנאצי ניתן להבין על-רקע תוצאות מלחמת העולם הראשונה ותהליכי איחוד הקיסרות שקדמו לה מחד-גיסא, ועל-רקע חרדת הנהגתה מהטירוף הבולשביקי שהתרחש בבריה"מ שכנתה מאידך-גיסא. הטוטליטריות הקומוניסטית הנחרצת, הדיכוי, התהפוכות החברתיות והבעיות הכלכליות העצומות התפרשו אצל הגרמנים הנאצים כאיום מיידי מצד חברה עצומה, ענייה, מתהפכת ומתעצמת בעלת אידיאולוגיה שאפתנית ומוצהרת. הפחד וההנחה שפולין התקועה ביניהן תיכבש במוקדם או במאוחר, "אילצה" את הגרמנים להקדים לעשות מעשה.

גרמניה הייתה שטופה על-ידי האידיאולוגיה הנציונל סוציאליסטית ובריה"מ אחוזה בטירוף הקומוניסטי. המחבר לא מסתפק בהבנת הנפש הגרמנית, הוא חותר לחדור גם לנפש הרוסית הקומוניסטית, שרותמת את עצמה מרצון או מחוסר ברירה לעגלה המטפסת.

"אנשים" בשתי אומות מוטרפות נרתמים אל עגלות המונהגות על-ידי עגלונים נחושים או רתומים בעצמם למושב למושכות ולשוט. לטעמי, המחבר מאריך ומרבה עד לזרא בתיאור ובהתפתלות בחיבוטי הנפש של גיבוריו. הרתומים הם מריונטות תלויות אל חוטי הארועים בעברם. העגלונים הם ציניים גמורים, שבחטאיהם רואים עצמם שחקנים חסרי ברירה במחזה החיים. או ערמומיים צבועים מנצלי הזדמנויות.

בולטים בחסרונם המוחלט האידיאליסטים האמיתיים! אותם "שבבים" רבים מאוד, נאצים או בולשביקים מאמינים, נגועים סוגדים לאמונה ברעיון ובצורך להגשימו בכל מחיר למען המטרה הסופית. בטיפוסים האלה ניר ברעם נשמר מלגעת וסיבותיו עימו...

מלבד כל אלה מצאתי את הספר ייחודי ומעניין, בעיקר למי שמכיר את התקופות המדוברות. נדמה לי שישנה מידת יהירות ברצון ובניסיון של יהודי ישראלי צעיר, להתיימר להבין ולספר לגרמנים, לפולנים ולרוסים על עצמם...