הפוך לדף הבית
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
ספרים
ראשי  /   דת ומסורת  היסטוריה  ספרים  פנאי  תרבות 
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת
מועדון +
כסף רופאים שמאים יועצים אדריכלים
שופטים עורכי דין עיתונאים רואי חשבון
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
יהודית ודמוקרטית
05/05/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
התוכנית ההזויה להוספת דירות להשכרה
04/05/2017   |   אלעזר לוין
 
 
 
החיסול הבא בטורקיה?
04/05/2017   |   יוני בן-מנחם
 
 
 
הגברים - בודדים
04/05/2017   |   יפעת גדות
 
 
 
נקמת הילד המגמגם - רוני סומק, אסופה
04/05/2017   |   דניאל פלורנטין
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
הסודות של מדבר יהודה
הגן הלאומי קומראן [צילום: דורון ניסים]


ספר חדש על התגלית הארכיאולוגית החשובה ביותר שנמצאה אי-פעם בארץ ישראל ומן החשובות ביותר שנמצאו אי-פעם בעולם "המגילות הגנוזות, קומראן והאיסיים", בהוצאת יד בן-צבי; מחבר מגן ברושי; 128 עמודים; מחיר לצרכן: 110 שקלים

>
מתוך הספר:
▪  ▪  ▪
לפני 60 שנים, באזור נדודיו של השבט הבדואי תעאמרה, התגלו במקרה בקבוצת מערות סמוך לצפון ים-המלח מגילות המוכרות לנו כיום כ"מגילות קומראן". ספר חדש בהוצאת יד בן-צבי מתאר בצורה מקיפה ומרתקת את תהליך הגילוי וההתחקות אחר המגילות באתר קומראן ואת התגליות עצמן. הספר מציג דיון מחודש ומקיף בנושא, דן לראשונה במכלול המגילות ועונה על שאלות כגון: אלו מגילות נשמרו בשלמותן? מי היו האיסיים? כיצד נכחדו מהעולם? במה היו שונים דיני הטהרה שלהם מה"יהדות הנורמטיבית"? ומדוע התייחסו לשנאה כאל עיקרון דתי?

הספר "המגילות הגנוזות, קומראן והאיסיים" עוסק בתגלית הארכיאולוגית החשובה ביותר שנמצאה אי-פעם בארץ ישראל ומן החשובות ביותר שנמצאו אי-פעם בעולם. הגילויים באתר קומראן ובסביבתו הקרובה יצרו תחום מחקר חדש, והשפיעו עמוקות על מחקרים במגוון תחומים. הספר מתאר את הממצא - הכולל כ-900 מגילות שהתגלו ב-11 מערותיה של הקומראן. חלק מהמגילות נמצאו במצב השתמרות טוב ואלפים רבים מספור של קטעים קטנים, שרידים בודדים (חידתיים לעתים קרובות) של מגילות. לשון רוב החיבורים היא עברית, מקצתם כתובים ארמית, ויש גם מעט קטעים זעירים ששפתם יוונית. תהליך הגילוי מראשיתו ועד ימינו נפרס על פני שנים ארוכות ולא חסר פרשיות מרתקות המזכירות לעתים רומן בלשי.

הספר המקיף האחרון בשפה העברית שנכתב על נושא זה התפרסם כבר לפני חמישים שנה, והוא ספרו של יגאל ידין. "אמנם זהו ספר מצוין שלא נס לחו, אבל אין כמעט מקצוע בעולם שאיננו דורש דיון מחודש לאחר שני דורות, מה גם שלעיני ידין היו מגילות אחדות בלבד, ובינתיים התפרסמו כ-900 מגילות וקטעיהן", אומר מחבר הספר, מגן ברושי, שהיה שנים רבות אוצר "היכל הספר". "חשוב וגם מעניין לציין כי המסקנות אליהן הגיעו החוקרים בעשור הראשון למחקר היו נכונות, אבל ביובל השנים שעברו מאז התעשרו ידיעותינו מאוד".

הערות

  • המחבר מבקש להודות לחבריו שקראו את כתב-היד והעירו כמה הערות מחכימות: ד"ר חנן אשל, מר ישעיהו ויינברג, פרופ' משה ויינפלד, פרופ' עדנה מרגלית, מר דן צלקה. יבואו כולם על הברכה. נוסח ראשון של מאמר זה נדפס באלפיים, כתב-עת רב-תחומי לעיון, הגות וספרות, 13 (תשנ"ז 1996), עמ' 134-117; ראו גם יום בקומראן, החיים בכת מדבר יהודה, קטלוג מוזאון ישראל (1997).

1. מ' ברושי, "הארכיאולוגיה של קומראן – עיון מחודש", מ' ברושי, ש' טלמון, שרה יפת ודניאל שוורץ (עורכים), מגילות מדבר יהודה, ארבעים שנות מחקר, ירושלים תשנ"ב, עמ' 53-51.
2. ע' פליישר, "לקדמוניות תפילות החובה בישראל", תרביץ, נט (תש"ן), עמ' 441-397. על תפילותיה של הכת בכלל ראו ניצן, תפילת קומראן; על ברכות השחר בפרט ראו: מ' ויינפלד, "הליטורגיה בקומראן", ברושי ואחרים (לעיל, הערה 1), עמ' 175-160.
3. ט' אילן, "שמות החשמונאים בימי בית שני", ארץ-ישראל, יט (תשמ"ז), עמ' 241-238.
4. ידין, מלחמת בני אור בבני חושך, עמ' 301-300.
5. G. Vermes and M.D. Goodman, The Essenes According to Classical Sources, Sheffield 1989, pp. 32-33.
6. ברושי, חקלאות.
7. מ' ברושי, "על מזונם של בני ארץ-ישראל בתקופה הרומית", קתדרה, 43 (תשמ"ז), עמ' 19-18.
8. על משרת המבקר ראו: י' ליכט, מגילת הסרכים, ירושלים תשכ"ה, עמ' 116-115; E. Eshel, "4Q477: The Rebukes by the Overseer", Journal of Jewish Studies, 45 (1994), pp. 110-122.
9. ברושי (לעיל, הערה 1), עמ' 62.
10. E. Eshel, "A Note on Joshua 15:61-62 and the Identification of the City of Salt", Israel Exploration Journal, 45 (1995), pp. 37-40.
11. י' צפריר, "מבצרי המדבר של יהודה בימי בית שני", קדמוניות, 31-30 (תשל"ה), עמ' 53-41 ובייחוד עמ' 42. מאז נכתב מאמר זה נעשו במכוור חפירות נרחבות. וראה: S. Bianchi and F. Faggela, "The Resumption of the Archaeological Investigations at Qalat el-Mashnaqa, 1992 Excavations, a Preliminary Report", Annual of the Department of Antiquities in Jordan, 37 (1993), pp. 407-414, ושם מראי מקום לספרות נוספת.
12. ד' פלוסר, "טבילת יוחנן וכת מדבר יהודה", יהדות ומקורות הנצרות, תל אביב 1979, עמ' 112-81.
13. על מונחים אלה ראו ליכט (לעיל, הערה 8), עמ' 110-109.
14. י' ידין, מגילת המקדש, א, עמ' 235-228.
15. על המקוואות והמקורות הספרותיים שבזכותם זוהו ראו: ר' רייך, "משנה, שקלים פ"ח מ"ב והממצא הארכיאולוגי", א' אופנהיימר ואחרים (עורכים), פרקים בתולדות ירושלים בימי בית שני, ספר זיכרון לאברהם שליט, ירושלים תשמ"א, עמ' 256-225.
16. מ' ברושי, על היין בארץ-ישראל הקדומה, תל אביב תשמ"ה, עמ' 32-30.
17. ראו ליכט (לעיל, הערה 8), עמ' 157-153.
18. ראו ברושי (לעיל, הערה 1), עמ' 60-59; וכן: R. Hachlilli, "Burial Practices at Qumran", Revue de Qumran, 16 (1993), pp. 247-264.
19. א' צ'ריקובר, היהודים במצרים בתקופה ההלניסטית-הרומית לאור הפפירולוגיה2, ירושלים תשכ"ג, עמ' 22, 161-160.
20. מ' ברושי, הארץ, 5 במרס 1993. יש להעדיף פירוש זה על הצעתה של אשל (לעיל, הערה 8), עמ' 116. לו היה זה תעתיק של המילה היוונית דרומי, היה צפוי הכתיב: נוטוס.
21. על סדרי קבלת חברים חדשים ראו ליכט (לעיל, הערה 8), עמ' 148-145.
22. הדברים מבוססים על קטע המגילה 4Q186, וממנה לקוחות הציטטות שלהלן, וראו י' ליכט, "שוקיים סימן לבחירה, תרביץ, לה (תשכ"ו), עמ' 26-18; I.M. Allegro, Discoveries in the Judaean Desert, 5, Oxford 1968, pp. 88-91. על השימוש במידע פיזיונומי בתקופות מאוחרות ביהדות ראו: ג' שלום, "הכרת פנים וסדרי שרטוטין", ??? אסף, ירושלים תשי"ב, עמ' 495-459; וראו גם: י' גרוינוולד, "קטעים חדשים מספרות הכרת פנים וסדרי-שרטוטין", תרביץ, מ (תשל"א), עמ' 319-301.
23. ראה ליכט (לעיל, הערה 8), עמ' 303-294.
24. N. Haas and Nathan, "Anthropoligical Surrey on the Human Skeletal Remains from Qumran", Revue de Qumran, 6 (1967-69), pp. 345-362.
25. מ' ויינפלד, "ברכת המזון בקומראן", תרביץ, סא (תנ"ב), עמ' 23-15.

יום בחייו של חנניה נותוס: סיפור

כשהתעורר חנניה נותוס עדיין שררה אפלה בחוץ. חנניה וחבריו למערה לא הוצרכו להחליף מלבושי לילה במלבושי יום מאחר שהיו אלה אותם מלבושים. הם נטלו את ידיהם ונחפזו לתפילת השחר.

על הרחבה שליד הבניין המרכזי עמדה חבורה של כמאה ועשרים אנשים, רובם דיירי מערות ומקצתם, זקנים ותשושים, מדיירי המבנה. הם עמדו ופניהם מזרחה, לבושים היו בגדים בלים וסנדלים מרופטים ומטולאים, בגדים לבנים שידעו ימים טובים יותר. בראש החבורה עמד אדם נשוא-פנים ובא בימים, הכוהן יוחנן. שאר הקהל היה של אנשים מבוגרים; ילדים ונערים לא נראו בו. וכה פתח הכוהן בתפילתו: "חי חי יודה לך נשמת כל בשר אתה נתתה. ברוך ה' עושה צדקות...".

לאחר התפילה פנה כל אחד למלאכת יומו. חנניה ירד אל החווה שליד שפת ים המלח לגדוד תמרים. אף על-פי שקרוב היה לשנתו הארבעים עדיין זריז היה ומסוגל לטפס אל ראשי הדקלים בלא מאמץ. מיומן היה במלאכת הגידוד, שעסק בה עוד בנעוריו במטע התמרים של אביו. בעוד כחודשיים, משתכלה עבודת הגידוד, יעלה חנניה לחרוש בבקעה שבמדבר יהודה להכשירה לזריעת שעורים. כשהיה פנוי מעבודת המטע והפלחה היה נותן יד לרועים, משתתף במלאכת השחיטה ועוזר לבורסקאים.

אותו יום הייתה רוחו רעה עליו. אתמול הוכיחו המבקר על הרבים וגם העלה על הכתב את התוכחה. ומעשה שהיה כך היה: ימים אחדים קודם לכן סר למטע עובר אורח. איסיי היה, מיושבי עינות-קנה, מרחק כחמש שעות הליכה מדרום לסככה. הוא סיפר לעובדי המטע מעשה נורא – כיצד ערף הורדוס אנטיפס את ראשו של יוחנן המטביל.

הרצח אירע במצודת מכוור שממזרח לים המלח, ממול לעינות-קנה. את השמועה הביאו ספנים שהוליכו חיטים ממואב ליהודה. שמו של יוחנן היה ידוע ליושבים בסככה. בצעירותו התנדב לעדה והיה בחזקת מועמד. אבל קרוב לשנתיים לאחר הצטרפותו, זמן קצר לפני שהיה אמור להתקבל כחבר גמור, חזר בו. היה זה מקרה נדיר של השתמטות ובעיני העדה נראה הדבר עלבון וחטא, שהרי יוחנן נשבע להישמע לחוקי הכת בעת שנתקבל למועמדות. מפעם לפעם היו שמועות מגיעות על מוצאותיו של מטיף זה – בעדה היו ידיעות מן העולם החיצון נדירות למדיי – על ההמונים הבאים לשמוע לדרשותיו ועל הטבילה שהתקין לכפרת עוונות, אבל בסככה עיינו אותו. שלשום בערב, בעת מושב הרבים, עמד חנניה על רגליו כמקובל ואמר: "יש אתי דבר לדבר לרבים". משנרמז כי הרשות נתונה, ביקש לשאול אם החברים סבורים כי מותו של אותו רשע, יוחנן, אכן אות הוא לסופם של אנשי עוול. דבריו הופסקו ברחש נרגז מפיהם של כל הנוכחים וניכר שהזכרת שמו של אותו רשע הייתה למורת רוחם. אתמול, למחרתו של מושב הרבים, ננזף על כי העכיר את רוח ה"יחד". דבר התוכחה גם נרשם בספר. אין פלא כי רוחו הייתה נסערת באותו יום.

לאחר כמה שעות ישבו עובדי המטע להפסקת מנוחה קצרה. אותה שעה נפנה חנניה לצרכיו בקצה מרוחק של נווה המדבר. הוא חפר ביתד שהיה נושא עמו תמיד גומה שעומקה רגל. בשעת הכריעה כיסה את פלג גופו התחתון במעילו, אשר ככל בני העדה לקח עמו לכל אשר הלך, ובימי החמה לצורך זה בלבד. לאחר עשיית צרכיו רחץ את עצמו במי תעלה שמשכה מים מן המעיינות אל המטע.

בשעה החמישית נסתיימה מלאכת הבוקר וחנניה וחבריו נתכנסו לסעודת הצהריים. טרם שבתם לאכול ירדו הכול לטבול במקוואות כשהם עירומים ורק אזור-חלוציים של פשתן למתניהם. בכבש המדרגות הרחב הפרידה מחיצה נמוכה, סמלית יותר מאשר שימושית, בין היורדים לטבול לבין העולים מן הרחצה. לאחר הטבילה לבשו הכול בגדי לבן נקיים והלכו לחדר הכינוסים בנמיכות רוח, כהולכים אל מקום קדוש.

יושבים היו במקומותיהם הקבועים, בשורות, סדורים לפי מעלתם. האופה חילק לכל אחד כיכר לחם והטבח נתן בידיהם קערת תבשיל. בגביעים שבידי המסובים נמזג יין. היין היה מזוג, דהיינו מהול במים. טרם תחילת הסעודה בירך כוהן את הקהל ורק לאחר הברכה בצעו הסועדים את הלחם ואכלו בדממה גמורה. בתום הסעודה שוב בירך הכוהן ברכת המזון: ...ואכלת ושבעתה וברכתה את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך". לאחר הסעודה, אחרי שפשטו את בגדיהם הנאים ולבשו שוב את בגדיהם הבלים, חזרו הכול לעבודתם. בדרכו למטע, מהלך כחצי שעה, ראה חנניה כמה מחבריו כורים קבר לישיש שנפטר באותו בוקר, שמעון איש בית שאן. היו שאמרו ששמעון זה שנותיו היו כמאה. אין ספק שהיה זקן מופלג. הוא סיפר פעם לחנניה כי בשנה שנשא אישה (לאחר שנים אחדות עזב את ביתו והצטרף לעדה בסככה) שטפו את הארץ הצבאות הפרתיים והוא זוכר יפה את סוסיהם היפים וההדורים.

חנניה נולד בפלוסיון שבסיני. שתוקי היה; אביו, שאיש לא זכר מיהו, מת טרם לידתו. גם אמו האלמנה נפטרה בהיותו ילד רך בשנים ומשפחה איסיית מרובת-ילדים אימצה אותו. אביו המאמץ, הורקנוס, היה אורג וחנניה עם שאר בני הבית היו מסייעים בידו. להורקנוס היה גם מטע תמרים קטן וחנניה אהב לעבוד בו. נעים היה לו לצאת ממחנק בית האריגה ואפלתו למטע נשוב רוחות הים. דבר היותו שתוקי ידוע היה לכול ובעטיו היה ללעג בפי פרחחי הרחוב ומכאן בא כינויו נותוס.

יום אחד, בהיותו כבן עשרים, הגיע לעירו זקן איסיי מירושלים. לבוש היה מלבושים לבנים מטולאים ואף על-פי כן בעל הדרת פנים היה. הוא בא כמעט ללא מטלטלים להוציא צרור קטן, צפחת מים, יתד ועוד דבר לא צפוי אצל ישיש נשוא פנים – חרב למותניו. הוא נודע ביכולתו לפתור חלומות וחנניה בא לבית המשפחה האיסיית שהתאכסן בה אותו זקן לבקש את עצתו. חלום משונה פקד אותו בעת האחרונה: רואה היה את עצמו עומד בראש דקל על שפת ים, והשמש העולה מופיעה מעבר לים. הדבר מוזר היה בעיניו, כי הרי בפלוסיון מעולם לא עלתה השמש על פני הים וגם לא שקעה, וחנניה לא ידע כי דבר זה אפשר שיהיה שונה במקומות אחרים. אבל הזקן ידע. הוא אמר לו כי פשר החלום הוא שחנניה עתיד להצטרף לעדה האיסיית אשר בסככה, כך נגזר עליו. הוא אף הסביר לו את אשר עליו לעשות, כיצד ללכת ומה עתיד לקרות אותו בשנים הקרובות. חנניה סיפר את הדבר להוריו המאמצים. האב הקדיש פנים בצער והאם הזילה דמעה, כי ידעה ששוב לא תראנו לעולם. למחרת יצא חנניה לדרך שארכה כשבועיים ימים. את חניותיו עשה בבתי איסיים ומפי מארחיו קיבל הוראות באשר לתחנתו הבאה.

כשהגיע לסככה הבין חנניה בעצמו את פתרון חלומו – כאן עלתה השמש מעל הים. בבואו למחוז חפצו קידם את פניו אדם כבן ארבעים, חמור סבר, ושאלו לרצונו וחנניה השיב: "להתנדב באתי". היה זה המבקר. הוא הושיבו על הקרקע וישב מולו במרחק גדול מן הרגיל לשני אנשים המדברים זה עם זה. לאחר שיחה ממושכת, שבה תהה המבקר על קנקנו, עלה חיוך קל על שפתיו והוא הודיעו כי נתקבל לעונת לימוד. באותו ערב הורשה חנניה להצטרף אל מושב הרבים ואז נשבע לשוב אל תורת משה בכל לב ובכל נפש ולהיבדל מכל אנשי העוול. לאחר כמה חודשים וכמה בדיקות נתקבל למועמדות. ראשית הובא לפני חבורה של שלושה שבחנה את גופו בקפידה, נזהרים שלא לגעת בו (שהרי המגע עם מי שאינו חבר יש בו כדי לטמא). הם התבוננו בעיון רב בכל פרט בגופו, שכן על-פי השקפתם ניתן לעמוד על טיבו של אדם לפי מראהו ולפי תאריך לידתו. היות שנמצא כי חנניה "שוקיו ארוכות ודקות ואצבעות רגליו דקות וארוכות" וכי נולד במזל שור, נמנו וגמרו כי עניו הוא וכי "רוח לו בבית האור שש, ושלוש בבית החושך". אבל הנבדק שבא אחריו, ש"שיניו היו מסוכסכות ואצבעות ידיו עבות ושוקיו עבות ומלאות שער... ואצבעות רגליו עבות וקצרות", נמצא כי הוא עשוי שמונה חלקים מבית החושך ורק אחד מבית האור.

לאחר שהתייצב לפני העדה כולה, "הרבים", ולאחר שמועמדותו נדונה "אם יקרב או אם ירחק", הוחלט לקבל את חנניה כמועמד. הוא הורשה לשמור את רכושו אבל נאסר עליו לגעת במזון העדה. לאחר שנה התייצב שוב לפני מושב הרבים והם הביעו את הסכמתם לקבלו לשנת המועמדות השנייה והאחרונה. בשנה הבאה מסר את רכושו לממונה מסירה ארעית, הורשה לגעת במזון המוצק אבל נאסר עליו לגעת ב"משקה הרבים". בתום השנה שב והתייצב לפני מושב הרבים וחברותו אושרה. מעתה היה חבר גמור, "תמים" וטהור לכל דבר. רכושו נמסר לחלוטין והוא השתתף בסעודות, בטבילות ובמושב הרבים. הוא גם נרשם ברשימת הדרגות, "בסרך תכונו בתוך אחיו, לתורה ולמשפט ולטוהרה".

זו לו כבר כמעט עשרים שנה שהוא חבר בעדה. מעולם לא יצא מתחומי המחנה ולא קרו אותו שום מאורעות ראויים לציון אלא פציעה חמורה שנפצע בראשו בשנתו השמינית כחבר גמור. הדבר אירע כשניסה להניס רועים אדומיים שפרצו לחווה. אבן שנזרקה ממקלע פגעה במצחו מעל לעין שמאל וריסקה את גולגולתו. פציעה זו ומכת אלה שחבטו בו בשכבו על הארץ בלא הכרה גרמו לו שייפול למשכב ימים רבים. הוא החלים לבסוף, אבל מאז היו כאבי ראש עזים פוקדים אותו ולפרקים היה מדמם מאפו, עד יום מותו.

עם העריב היום שבו חנניה וחבריו לסככה. שוב חזרו וטבלו, החליפו בגדיהם וישבו לסעודת הערבית, מחמת פטירתו של שמעון איש בית שאן נסתיימה הפעם הסעודה בברכת המזון של בית אבלים: "...כאיש אשר אמו תנחמנו כן ינחמם בירושלים, ושש לבם כחתן על כלה...".

את שליש הלילה הבא יעשה חנניה בלימוד תורה בציבור.

חנניה עתיד היה לחיות עוד יותר מעשרים וחמש שנים בעדה זו, העדה הנזירית הראשונה בעולם המערבי, שבה "ישמעו הקטן לגדול... ויחד יואכלו ויחד יברכו ויחד ייוועצו".


פרשנות

חנניה נותוס – בקטע שנשתמר ממגילת התוכחות נזכרים שמות כמה חברים בכת קומראן אשר חטאו, אחד מהם היה חנניה נותוס. וחבריו למערה – מרבית אנשי הכת ששכנו בקומראן דרו במערות מלאכותיות שנכרו בחוור הרך. שש מערות מדרום לאתר נחשפו בשנות החמישים ועוד שתיים נתגלו בחורף 1995/6.1 נטלו את ידיהם – דין נטילת ידיים של שחרית ידוע לנו כדין רבני, היינו פרושי, אבל מותר לשער כי אף אנשי הכת נהגו כך. תפילת השחר – "לפני עלות השמש אינם מוציאים מפיהם דברי חול אלא מתפללים אל השמש... כאילו הם מחלים את פניו לעלות" (מלחמות היהודים ב, ח, ה). חובת תפילה בציבור לא הייתה נוהגת בכלל ישראל בימי הבית השני, כנראה כדי שלא לפגוע במעמדו של בית המקדש. אולם האיסיים, שזלזלו בבית המקדש שבימיהם, לא היו מתפללים אלא במניין (סרך היד X, 14).2 בגדים בלים – "הם אינם לובשים בגדים ולא סנדלים חדשים בטרם נקרעו הישנים או בלו מרוב זמן" (מלחמת היהודים, שם, ד). בגדים לבנים – מלחמת היהודים, שם, ג. וכך גם פילון, על חיי ההתבוננות, 66. הכוהן יוחנן – מחקר שמות העלה כי באוצר השמות של כלל אוכלוסיית הגברים היהודים בתקופה שבין 330 לפסה"נ ל-200 לסה"נ השם יוחנן הוא החמישי בשכיחותו והשם חנניה השביעי.3 ילדים ונערים לא נראו בו – רק אדם בן עשרים זכאי היה "לעבור על הפקודים" (סרך העדה I, 9), דהיינו להימנות עם העדה. ורק "בן חמש ועשרים שנה יבוא להתייצב ביסודות עדת הקודש לעבוד את עבודת העדה" (שם, 12. עם השלמות). למחנה העדה אין ילדים ונשים רשאים להיכנס: "וכל נער זעטוט (כך!) ואשה לא יבואו למחנותם בצאתם מירושלים" (מגילת בני אור VII, 4). ייתכן שהאיסור על נוכחות נערים רכים ונשים נבע מחשש הפיתוי המיני.4 חי חי... – נוסח התפילה דומה לזה נשתמר במגילת תהלים, XIX. החווה שליד שפת ים המלח – נווה המדבר עין פשח'ה, או בשמו העברי החדש עינות צוקים, שוכן כ-2.5 ק"מ מדרום לחורבן קומראן. כאן נתגלו שרידי חווה חקלאית שסיפקה חלק ממזונם של בני העדה. לגדוד תמרים – לקטוף תמרים. קרוב לוודאי שהגידול העיקרי של חווה זו היו התמרים. כך מספר לנו פליניוס הזקן בדברו על האיסיים הגרים בצפון-מערב ים המלח: "אין להם חברים אלא הדקלים בלבד" (תולדות הטבע, 5, 17, 4 [73]).5 המים של עינות צוקים מלוחים הם ורק גידולים מסוימים יכולים לעמוד במליחות זו. התמר הוא הסביל ביותר למליחות מכל צמחי התרבות.6 בבקעה שבמדבר יהודה – בקעה זו, הנמצאת ממערב למצוק וממזרח להורקניה (חורבת אלמרד), הייתה מיושבת כבר בשלהי תקופת הברזל, אבל קרוב לוודאי שאדמתה עובדה גם בתקופות אחרות, ובייחוד בתקופות הרומית והביזנטית, שאז נוצלה כל פיסת קרקע שניתנה לעיבוד. שעורים – בחבלי הארץ החרבים יש סיכויי הצלחה רבים יותר לשעורים מאשר לחיטים.7 המבקר על הרבים – או "האיש הפקיד ברואש הרבים" (סרך היחד, VI, 14). נושא משרה זו היה מטפל בבעיות ארגוניות וחברתיות שונות ובכללן קבלת חברים חדשים והדרכתם (ראו להלן).8 עינות-קנה – נווה המדבר, ששמו החדש עינות-קנה (עין אל-ע'ויר), שוכן 15 ק"מ מדרום לקומראן. כאן נחשף מבנה המזכיר – הן בקרמיקה הן בצורת הקבורה – את קומראן וראוי להניח שגם כאן היה יישוב איסיי.9 סככה – שמה הקדום של חורבת קומראן.10 ערף הורדוס אנטיפס – על הסיבה לרצח יוחנן קיימות שתי גרסאות (לא בהכרח סותרות). האוונגליונים מספרים כי הוא נהרג ביזמתה של הרודיאס, אשת הורדוס אנטיפס. היא נטרה לו איבה משום שהוכיחהּ על שנישאה שלא כדין לאחי בעלה. הרודיאס שלחה את בתה שלומית לרקוד לפני הורדוס ביום הולדתו והוא הבטיח למלא כל בקשה שתבקש. שלומית ביקשה את ראשו של יוחנן (מרכוס ו 29-17 ומקבילותיו). יוספוס טוען שיוחנן הוצא להורג מפני שהורדוס חשש מפני המוני חסידיו שהיו עשויים למרוד בו (קדמוניות היהודים יח, 119-115). הדבר אירע זמן קצר לפני צליבתו של ישו, בשנת 29 לסה"נ בקירוב. מכוור – מבצר חשמונאי והורדוסי הדומה למצדה שנבנה במואב.11 חיטים ממואב – גם היום וגם בימי מחלון וכליון נודעה ארץ המישור במואב בחיטיה. התנדב לעדה – המצטרף לקהילת ה"יחד" נקרא מתנדב. חוקרים רבים סבורים שיוחנן התחיל את דרכו כחניך או חבר בכת וכי פרש ממנה כי לא קיבל את היסוד החשוב ביותר בתורתם, את האמונה הדואליסטית בגזרה הקדומה.12 מושב הרבים – "הרבים" הוא כינויה של העדה החיה בשותפות, מונח החופף במובנים רבים את המונח "עצת היחד". מושב הרבים היא האספה הכללית, גוף בעל סמכות משפטית.13 עמד חנניה – "וכל איש אשר יש אתו דבר לדבר לרבים... ועמד האיש על רַגְלֵהוּ ואמר: יש אתי דבר לדבר לרבים. אם יומרו (=יאמרו) לו ידבר" (סרך היחד VI, 13-12). זאת הייתה הדרך לבקש רשות הדיבור, וחייבת הייתה להינתן פה אחד. דבריו הופסקו – "ובמושב הרבים אל ידבר איש כול דבר אשר לוא לחפץ הרבים" (שם, 11). נפנה חנניה לצרכיו – "... ובשאר הימים (היינו ימי החול, כי בשבת לא היו האיסיים נפנים לצורכיהם) הם חופרים במעדר (ביתד) – וזה הוא הגרזן הקטן אשר הם נותנים לחבריהם החדשים – חור, רגל עמקו, באדמה ומכסים אותו במעילם לבל יכלימו את אור האלוהים, ועושים את צורכיהם. ואחרי כן מושכים את העפר התחוח לכסות את החור. ולמעשה הזה הם בוחרים להם מקומות שוממים" (מלחמת היהודים ב, ח, ט). מעדר-גרזן זה ניתן לכל חבר חדש והוא מלווה את האיסיי בכל אשר ילך (שם, ז). בעיר המקדש, ויש להניח שאף ביישובים עירוניים שקשה למצוא בהם "מקומות שוממים", נבנו בתי-כיסא של קבע.14 רחץ את עצמו – "ואף כי הטלת הצואה היא צורך הטבע לאדם, הם חושבים כי היא מטמאה את הגוף ונוהגים לרחוץ אחריה את בשרם במים" (שם, ט). בשעה החמישית – שעות היום נמנו מן הזריחה, בדומה ל"שעון ארץ-ישראל" הנוהג כיום אצל החרדים. מכאן שאין השעה החמישית של טבת דומה לזו של סיוון.לטבול במקוואות... – "הם מתאספים אל מקום אחד (הוא הבניין המרכזי), וחוגרים אזור-בד ורוחצים את בשרם במים קרים" (שם, ה). "... יטהר בשרו להזות במי נדה ולהתקדש במי דוכו (=טהרה)" (סרך היחד III, 9-8). בכבש המדרגות הרחב הפרידה מחיצה נמוכה – בקומראן נמצאו שש עשרה ברכות ועשר מהן הובחנו כמקוואות. הן ניכרות בגרם המדרגות שמחיצה נמוכה (כ-20-10 סמ גובהה) חילקה אותו לשניים: בצד אחד ירדו הרוחצים ה"טמאים" עדיין ובצד השני עלו מן הרחצה ה"טהורים", והמחיצה הבדילה ביניהם.15 בגדי לבן נקיים – בגדים אלה לבשו לכבוד הסעודה והסירום מיד לאחריה מאחר שהם "בגדי קודש" (מלחמת היהודים ב, ח, ה). האופה... והטבח – ראו תיאורו המפורט של יוספוס (שם, שם). מזוג, דהיינו מהול – בימי קדם לא היו שותים יין אלא אם כן מהלוהו במים, כך בישראל וכך באומות העולם. "מקום שנהגו להטיל מים – למחצה, לשליש ולרביע – יטילו ואין משנים ממנהג המדינה" (תוספתא, בבא מציעא ג, כז, צוקרמנדל 387). היו שפקפקו אם האיסיים שתו יין, אבל העדויות מצביעות שאכן שתו שתייה מתונה, ואף חגגו את מועד ביכורי התירוש.16 בירך כוהן על המזון – "והיה כיא יערוכו השולחן לאכול או התירוש לשתות, הכוהן ישלח ידו לרשונה להברך בראשית הלחם או התירוש" (סרך היחד VI, 5-4; II, 21-17). על הברכה ("התפילה") לפני הסעודה ולאחריה ראו גם מלחמת היהודים (שם, שם). בדממה גמורה – כך יוספוס, שם, שם. בכלל, מפגשיהם של האיסיים היו נעשים בצורה מסודרת ושקטה: "אל ידבר איש בתוך דברי רעהו טרם יכלה אחיהו לדבר" (סרך היחד VI, 10). ה"מדבר בתוך דברי רעהו" נענש עשרה ימים, דהיינו הוא מורחק מקרב החבורה ומנת מזונו מקוצצת כדי רבע במשך עשרה ימים (שם VII, 10-9).17

כורים קבר – סמוך למרכז הקהילתי, למזרחו, מצויים שלושה בתי קברות: בבית הקברות הגדול, שבו כ-1,100 קברים ערוכים בשורות, לא נמצאו אלא שלדי גברים. בשני האחרים, שמספר קבריהם פחות מ-100 והם מצויים בערבוביה, נתגלו גם כמה קברי נשים וילדים. מציאותם של שרידי ארונות עץ באחדים מהקברים, וכן שלדים שעצמותיהם מגובבות – כמקובל בקבורה משנית – מרמזת שחלק מן הקבורות הן של נפטרים שהובאו מרחוק.18 שנותיו היו כמאה – יוספוס אומר: "והם מאריכים ימים, ורבים מהם חיים מאה שנה ויותר. ורואה אני את שורש הדבר בדרכי-חייהם הפשוטים ובסדריהם הנאים" (מלחמת היהודים, שם). הצבאות הפרתיים – הפלישה הפרתית חלה בשנת 40 לפסה"נ. אם נניח כי שמעון היה אותו זמן לכל הפחות בן עשרים, הוא הגיל המינימלי שבו מוותרים גברים לשאת אישה (סרך העדה I, 10; אבל איננו יודעים מהו גיל המינימום לנשים), היות שהשנה שאנו נמצאים בה היא, כאמור, 29 לסה"נ, הרי שהיה לפחות בן שמונים ותשע. פלוסיון – עיר נמל בצפון-מערב סיני על מיצר סואץ, במקום שפך הזרוע הפלוסית של הנילוס (כיום סתומה). יישוב יהודי ששימש חיל-מצב ששמר על הגבול היה קיים כאן לכל הפחות מן המאה הראשונה לפסה"נ (מלחמת היהודים א, ח, ז; קדמוניות היהודים יד, 99) ובא ככל הנראה לקצו בראשית המאה השנייה לסה"נ בעקבות מרידות היהודים בימי טריאנוס.19 שתוקי – "כל שהוא מכיר את אמו ואינו מכיר את אביו" (משנה, קידושין ד, ב). אימצה אותו – "הם אוספים אליהם בני אנשים זרים בעודם רכים בשנים ונוחים לשמוע בלימודים, ומקרבים אותם באהבת-אבות וחורתים על לוח-לבם את חוקיהם" (מלחמת היהודים, שם, ב). אומנם היו מן האיסיים שחיו חיי נזירות – כגון העדה בקומראן=סככה (כך לפי פילון, אפולוגיה
15-14; מלחמת היהודים, שם; פליניוס, תולדות הטבע 5, 17, 4; ובמשתמע – גם מסרך היחד, שנשים וילדים אינם נזכרים בו). לעומתם היו שחיו חיי משפחה רגילים (מלחמת היהודים, שם, יג; ברית דמשק VII, 7-6: "ואם מחנות ישבו כסדך (קרי כסרך) הארץ נלקחו נשים והולידו בנים"). ועוד נאמר בספר ברית דמשק (XVI, 6-5): "והבא בברית לכל ישראל לחוק עולם, את בניהם אשר יגיעו לעבור על הפקודים בשבועת הברית יקימו עליהם". אך אין לדעת אם מדובר כאן בילדים טבעיים או מאומצים. נותוס – ביוונית ממזר.20 ללא מטלטלים... חרב למותניו – יוספוס מספר כי האיסיים אינם לוקחים אתם דבר במסעיהם (על הסיבה לכך ראו להלן), אבל הם נושאים נשק להגנה מפני שודדים (מלחמת היהודים, שם, ד). לפתור חלומות – יוספוס מספר על יכולתם המופלאה של האיסיים לנבא את העתיד: "ובקרבם נמצאים אנשים המתאמרים לדעת את העתידות מראש, כי מילדותם שקדו ללמוד את ספרי הקודש וקנו להם דרכי קדושה שונים. וגם התבוננו בדברי הנביאים וכמעט לא שגו מעולם בנבואותיהם לעתיד" (שם, יב). הוא גם מביא דוגמאות לכך: יהודה האיסיי חזה את רצח אנטיגונוס במדויק, הן באשר ליום, הן באשר למקום (שם, א, ג, ה; קדמוניות היהודים יג, 312-311); מנחם האיסיי קרא להורדוס הילד "מלך היהודים", ולפיכך נטה הורדוס חסד לאיסיים (שם טו, 379-373); שמעון האיסיי פתר את חלומו של ארכלאוס בן הורדוס (מלחמת היהודים ב, ז, ג; קדמוניות היהודים יז, 348-345). בבתי איסיים – יוספוס מספר שבמסעותיהים מתאכסנים האיסיים בבתי בני חבורתם. "ואלה האורחים מתהלכים כרעים ומיודעים בבתי חבריהם, אשר לא ראו את פניהם עד היום ההוא. ועל כן אינם לוקחים אתם דבר בצאתם למסעיהם... ובכל עיר נמצא משגיח אחד מבני החבורה אשר נבחר לנהל את האורחים בבגדים ובלחם" (מלחמת היהודים ב, ח, ד). להתנדב באתי – המבקש להצטרף לעדה חייב לעבור תחילה את בדיקתו של המבקר.21 וישב מולו במרחק גדול מן הרגיל – "והחברים הצעירים נופלים במעלתם מהזקנים עד כי בגעת אלה בהם יטבלו את בשרם, כאילו נטמאו במגע איש נכרי" (שם, י). ואם הצעירים כך, לא כל שכן מי שטרם התקבל לחבורה. אז נשבע – "לכל הבא לעצת היחד יבוא בברית אל לעיני כול המתנדבים, ויקם על נפשו בשבועת אסר (=שבועה חמורה) לשוב אל תורת מושה ככול אשר צוה בכול לב ובכל נפש..." (סרך היחד ה, 97). בחנה את גופו בקפידה – העיקרון החשוב ביותר בתורתם של האיסיים היא אמונתם בגזרה הקדומה (פרידסטינציה). שלא כיהדות הנורמטיבית שהאמינה, זה כשלושת אלפים שנה, בעיקרון הרצון החופשי, סברו אנשי כת קומראן שהאדם נולד לתוך אחד משני המחנות – של בני אור או של בני חושך – ואן הוא יכול לעבור ממחנה למחנה. מכאן שאין האדם בן-חורין לבחור את דרכו ואין לעמוד על טיבו מתוך התבוננות בכוונותיו, אלא יש לחפש סימנים שיעידו על טיבו – סימנים מתחום האיצטגנינות ומתחום הפיזיונומיה.22 בבית האור שש – אנשי קומראן האמינו שהאדם עשוי תשעה חלקים, מהם של אור מהם של חושך, ובהיות החלוקה של תשעה לעולם בלתי שווה, שייך כל אדם לאחד משני המחנות. ולאחר שמועמדותו נדונה – הן סרך היחד הן יוספוס מאריכים את הדיבור על סדרי הקבלה של ה"מתנדבים". המידע בשני המקורות דומה, אלא שיוספוס אומר שתקופת המועמדות ארכה שלוש שנים (מלחמת היהודים ב, ח, ז) ואילו מסרך היחד עולה שהמועמדות ארכה שנתיים (VI, 23-16). ניתן לתרץ סתירה זו בכך שלתקופת המועמדות קדמה תקופת לימוד של שנה. "משקה הרבים" – חומרת משקים חמורה מחומרת מאכלים מוצקים (אוכלין).23 רכושו נמסר – מאוסטרקון שנתגלה בקומראן מתברר כי חבר חדש מוסר בתום מועמדותו את כל רכושו ל"יחד". בסרך תכונו – במקומו לפי סדר הדרגות (סרך היחד VI, 22). פציעה חמורה – למעלה מחמישים שלדים נחשפו בבית הקברות של קומראן אבל רק אחד מהם נחקר כהלכה. בחרנו, שרירותית כמובן, לייחס שלד זה לחנניה גיבור סיפורנו. כך גם זכינו בשחזור פרצופו. בגולגולת ניכרו שתי פציעות שהחלימו. החמורה שבהן השאירה בשמאל המצח שקע בעומק 1 ס"מ. אבל לא גרמה בהכרח לפגיעה שכלית. הוא חי יותר מ-65 שנים.24 ברכת המזון של בית אבלים – .25 שליש הלילה... בלימוד תורה בציבור – "והרבים ישקודו ביחד את שלישית כול לילות השנה לקרוא בספר ולדרוש משפט ולברך ביחד" (סרך היחד VI, 8-7). ישמעו הקטן לגדול – סרך היחד, שם, 3-2.


רכישות באמצעות כרטיס אשראי ניתן לבצע בטלפון: 02-5398833 או באמצעות דואר אלקטרוני: bookstore@ybz.org.il (או בחנויות הספרים השונות - למחיר בחנויות יתווסף מע"מ)
תאריך:  06/02/2011   |   עודכן:  06/02/2011
מורן מרקוס

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


ברחבי הרשת

רשימות קודמות
הספר 2048 עוסק בעתידנות ובהשפעתה על חיינו בעשרות השנים הקרובות. משם הספר ניתן להבין כי הוא מכוון לשנת המאה של מדינת ישראל אבל לא בהכרח לשנה ספציפית זו.
06/02/2011  |  עפר דרורי  |  ספרים
הספר "מעוז צור" מביא את סיפורו של גדוד 68 מהחטיבה הירושלמית ואת קרב המעוזים במלחמת יום הכיפורים שחיילי הגדוד איישו.
06/02/2011  |  עפר דרורי  |  ספרים
עד לפני חודש לא שמעתי על הסופר אלכסנדר הֶמון וגם לא על ספרו (המעולה!) "פרויקט לזרוס". כאשר דנו בבחירת ספר חדש בבוק קלאב, סיפרה דבורה תומר, שדוד גרוסמן המליץ על הספר. ההמלצה נתקבלה וכך התוודעתי לספר יוצא דופן של סופר חכם, יליד סרייבו, בן לאב אוקראיני ואם בוסנית-סרבית.
06/02/2011  |  יאיר דקל  |  ספרים
לעתים ספר נפתח בעטיפתו. מה לשם הספר - "אהבה לבנה" - ולציור העטיפה? לפעמים יש קשר. לא אחת קרה שהמתבונן זכה להיכנס אל תוך הספר דרך דמות השער.
03/02/2011  |  משה גנן  |  ספרים
לכל חובבי המוזיקה, ובעיקר לאוהבים שעוסקים בה, יצא ספר חובה מאת עדו אברבאיה. ספר המכיל את כל תולדות המוזיקה אי פעם - בקיצור נמרץ. והייחוד שלו: בכל קטע על נושא מסוים מצורפים אתרי אינטרנט ויוטיוב, בהם תוכלו להאזין ליצירה המדוברת. ללא מרצה או צורך לצאת מהבית - כל תולדות, ועם המחשה.
01/02/2011  |  עליס בליטנטל  |  ספרים

פורומים
דת ומסורת
היסטוריה
ספרים
פנאי
תרבות
כתבות שיווקיות
AIG
טיפים חשובים לפני שרוכשים דירה
יעל מעוז
אירוח בווילת נופש ליום גיבוש וסדנאות לוועדי עובדים
הזדמנויות עסקיות
מיזמים חדשים
פרויקט יוקרתי בברוקלין במחיר הזדמנות
לפרסום במדור זה הקלק כאן
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
אקסלנס ייעוץ משכנתאות
בי פטנט פתרונות מיוחדים
קלאב הוטל
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |  חדשות |  סדרות |  ספורט