כשהביא הבעש"ט לעולם את משנתו הדתית - חסידית החדשה הוא הביא עימו לעולם גם את ההתנגדות. כטבעם של יהודים הרי שנוצרה מחלוקת לשם שמים שהתבטאה בחרמות והלשנות לשלטונות. ומתוך הדוחק צמחה לה דווקא ההרחבה: מאסרו של בעל התניא הביא בסופו של דבר להפצת מעיינות החסידות באופן מוגבר ונהפך יום השחרור מן המאסר לחג של גאולה. כך גם במקרים אחרים. הרדיפה נתהוותה מן הרצון לכלות ונהנה תוצאותיה היו להפוכות.
יש בכתבים הראשונים של המתנגדים, כמו זה ב"ראשית חכמה: חיבור גנוז בגנותה של החסידות", בכדי ללמד על הלכי הרוח והמחשבה באותם ימים סוערים של ראשית התנועה החסידית. הנימוקים והטענות הכתובים בשפה נושנה המתבלת עצמה בכתבי הקודש היא עדות לנכונותו של המחבר אשר לא ידוע את שמו ואף לא את שנת הוצאת ספרו, למאבק דתי המגבה עצמו במקורות. זוהי מלחמה דתית-תורנית וככזו היא מסתמכת על המקורות הכתובים.
הספר נכתב ככתב אישום כנגד החסידות ויש בו לעג מכוון וישיר אל כתביהם של הוגי החסידות. זהו ספר המכוון אל הרעיון ולא אל המעשה; אל האידאה שמאחורי המחשבות. מובאים ציטוטים משבחי הבעש"ט בכדי להגחיך את הנאמר בו באמצעות הוכחות מן המקורות. ישנה אפילו השוואה אל משיחי השקר. הטענה: החסידות היא כת, המשך של הטעיית הציבור אל "בורות נשברים"- המרידה בבורא ובדרך היהודית תורנית אל מחוזות הכפירה.
המחבר לא נודע שמו. לא ברור היכן חי ומהם אפיוני מחשבותיו מלבד אלו אשר כתב בספר. אך נדמה כי ישנו כאן ניסיון של המחבר להוכיח את צדקת טענותיו דווקא מן המקום המוכר: מן המקורות התורניים. בכך הוא כאילו אומר- יש כאן פגיעה באמונת היסוד.
הכישלון לטעמי הוא דווקא בגישה. כי במקום שממנו צמחה החסידות- דווקא מן היהודי הפשוט, זהו שאינו יודע ספר- אינה יכולה לבוא ישועת ההתפכחות כרצונו של המחבר. ואל מי הוא מפנה את טיעוניו- אל מנהיגי העדה? הללו כבר מכירים בטיבה של התנועה. ראשית חכמה: חיבור גנוז בגנותה של החסידות, מאגנס, 2012.
בתי הכנסת שבשכונות הוותיקות בי-ם
ראובן גפני מביא בספריו מקדש מעט ובית תפילה, את סיפורם של בתי הכנסת העתיקים המוכרים והנסתרים שבשכונתיה השונות של ירושלים. ההיסטורגפיה של בתי הכנסת היא בעצם דיוקן בעל מרכיבים רבים: אדריכלות, אנשים תבנית ומאורעות זמן. כך ניתן להביט אל תקומתם דווקא מתוך המרחב הירושלמי המתאפיין במין מציאות ידועה: ירושלים היא בתי כנסת והתי כנסת הם ירושלים.
הספרים מקדש מעט ובית תפילה אוצרים בתוכם את בתי הכנסת שבשכונותיה הוותיקות של עיר הקודש. בניהם השכונות: רחביה, שערי חסד, טלביה, קריית שמואל, ימין משה, אבן-ישראל ועוד. שכונותיה הוותיקות של ירושלים לצד אלו החדשות הם מארג של התהוות שתנועתה היא לא רק במימד הזמן אלא גם המקום. מקדש מעט ובית תפילה מצטרפים אל ספרים נוספים הבאים לתת מבט אל תוך בתי הכנסת הירושלמיים. מקדש מעט (2004, 210 עמ'), בית תפילה (2008, 209 עמ') הוצאת יד בן צבי.
על פרשיות השבוע
הספר נר למאור מאגד בתוכו אמרות ורעיונות על פרשיות השבוע. הרב משה צבי נריה זצ"ל מרבני הציונות הדתית, כתב על חמישים וארבעה פרשיות השבוע את רעיונותיו השאובים מעולם המקורות היהודי.
הצורה המוגשת כפי שנכתבה בספר - בקצרה יחסית עם רעיונות הגותיים - מהווה תוכן דרשני הבא לעסוק באופן ייחודי בפרשות השבוע. ישנה בין הדרשנות קושיות על מקרא לצד הדרכות חינוכיות-אנושיות כפי שהם משתקפות בפרשת השבוע.
כאשר עוברים בעיון בדברים השונים שנכתבו ניתן לראות כי ההיבט הרעיוני- קושייתי הוא בעצם תמהיל למדני קלאסי: על הנכתב במקורות ישנו מהלך המשלב את המוסר ואת המובאות הרעיוניים וההגותיים. נר למאור, הוצאה מחודשת
ידיעות אחרונות, 2012
