סיפור אמיתי (פרק 23)

אימא של תמר, בניגוד לתמר, הייתה הרבה פחות רגישה מבתה להתנהגויות שאינן לגמרי אתיות.

תרצה עמר לא נולדה לתוך עושר ורווחה כלכלית. הוריה התגוררו, עדיין, בשדרות - ואת המצוקות הכלכליות שהיא חוותה שם היא לא שכחה.

אביה הגיע ביחד עם משפחתו ממרוקו. מוצאה של משפחתה של אימא שלה היה באיטליה. את צבע עורה היא קיבלה מאביה ואת שערה האדמוני מאימא שלה. הוריה נפגשו, בצעירותם, בפנימייה שהייתה ממוקמת באחד מהקיבוצים ליד שדרות. הפנימייה נוהלה על-ידי בני הקיבוץ מתוך כוונה לאפשר להוריהם של החניכים שהתגוררו בעיר הסמוכה להיות פנויים לעבודות בתחומי הקיבוץ.

תרצה למדה באותה פנימייה שבה למדו הוריה עד לגיוסה.

היא השלימה רק חלק מבחינות הבגרות. היא העדיפה פעילויות מסוג אחר על-פני שקידה משעממת על השיעורים. שובבותה לא ידעה גבול. צחוקה המתגלגל גרם לחבריה ולמדריכים כאחת ללכת שבי אחריה.

את מייק שוורץ פגשה תרצה כמה חודשים לאחר תחילת שירותה הצבאי. הוא היה מבוגר ממנה בשנים לא-מעטות. היא עבדה בלשכתו של מפקד-הבסיס, זמנית, עד לשובה של מנהלת-הלשכה הקבועה שיצאה לחופשת-לידה.

אבא של תמר הגיע לפגישה עם מפקד-הבסיס. מתוך לחיצות-הידיים והחיבוקים היא הבינה שמפקד הבסיס רוחש כבוד רב מאוד לאורח.

כמה ימים לאחר מכן היא קיבלה שיחת-טלפון - ולאחריה כל מה שהיא הכירה עד אז השתנה לחלוטין. היא נטשה למען בעלה-לעתיד את חברה מילדות שעימו היא הלכה כברת-דרך ארוכה מאוד.

החתונה התקיימה בבסיס צבאי. משפחתה הגיעה לשם בהרכב מצומצם ביותר. הרב הצבאי ערך את הטקס בזריזות רבה. ג'יפ צבאי החזיר את בני-הזוג לביתו של מייק במושב. את ירח הדבש בילו בני הזוג הטרי בפריז. זאת הייתה נסיעתה הראשונה של תרצה אל מחוץ לגבולות המדינה.

חייה של תרצה הפכו באחת למשהו אחר לגמרי. היא נכנסה לעולם שהיא הכירה אותו רק מתוך קריאה בטורי הרכילות שהתפרסמו במקומון של שדרות. זה היה עולם מלא באנשים חשובים מאוד. מלא בכספים מטורפים. מלא בנסיעות למקומות הכי-אקזוטיים שבעולם. תוך פחות משנה היא נכנסה להיריון וילדה את תמר.

לאחר מכן היא ילדה, בזה אחר זה, את שני אחיה של תמר. הוריה היו מאושרים. חברי-ילדות שלה בשדרות היו גאים בבת-עירם.

היא אהבה לחזור לעיר-הולדתה. שם היא הרגישה הכי טוב. החברים של בעלה הלחיצו אותה. היא ידעה שהם אנשים מאוד רבי-כוח שמחזיקים במשרות רמות ביותר - אבל היא עצמה נותרה, בתוך-תוכה, הילדה הקטנה שהתרוצצה בסנדלי-אצבע ברחובות של שדרות ביחד עם חבריה וחברותיה.

לכן, היא מעולם לא ביקשה לדעת כיצד בעלה עושה את כספו. שאלות של מצפון לא הציקו לה. בשדרות ידעו להעריך רווחה כלכלית. אם הכסף מגיע - אז הוא מגיע. למה צריך לדעת מה המקור שלו או מי עמל על השגתו.

תרצה גם ידעה להעלים עין מן 'הבגידות' הקטנות של בעלה. לא היה אכפת לה שהוא מתפרפר פה ושם עם נערות-ליווי מן הסוג שגובה אלפיים דולר ללילה. "אם טוב לו, והא חוזר רגוע ומפויס הביתה, אז הכל בסדר", כך היא סיכמה לעצמה את הדברים.

היא רק תהתה, בינה לבינה, מה כבר אפשר לקבל תמורת אלפיים דולר, שהיא לא יכולה להעניק לבעלה בחינם - אבל זו כבר שאלה שהיא לא ממש חיפשה לה מענה.

הנאמנות לבעלה, כמי שעומד בראש המשפחה, הייתה עבורה ערך עליון - והיא אף פעם לא שקלה ברצינות לסטות מן הדרך הזאת למרות הצעות לא-מעטות שהופנו אליה.

המציעים, גברים שהיו צעירים בהרבה מבעלה, נשבו בקסמיה של אדמונית-השיער משדרות שהקרינה פשטות שובת-לב - והרבה חדוות-חיים. הם גם ידעו, כמובן, שהיא נשואה לגבר המבוגר ממנה בהרבה - ומה שהם ביקשו להציע לה היה שונה, לדעתם, ממה שהיה לה בבית.

תרצה תמיד הייתה מגיבה בסירוב שהיה מלווה בצחוקה המתגלגל. שתי שורות שיניה היו מתגלות אז במלוא תפארתן.

תרצה אף פעם לא הטרידה את בעלה בשאלות או הציגה פנים כעוסות.

מבחינתה, אחדותה של המשפחה הייתה חשובה יותר מכל, ואם זו לא נפגעת, אז אין טעם לנסות ולשנות סדרי עולם. חברותיה עברו, אולי, טראומות דומות, בשעה שבעליהן 'בגדו' בהן, אבל אף אחת מהן לא התלוננה בפניה. גירושין הרי לעולם לא יהיו אופציה, אז לשם מה לעורר מהומות, תרצה סגרה, בינה לבינה, את הנושא.

מייק שוורץ אף פעם לא התנצל בפני אשתו או ניסה להצטדק, או להסביר, את מעשיו או את היעדרויותיו מן הבית. זה היה אופיו.

אשתו הצעירה ממנו בשנים לא-מעטות הייתה, בעיניו, עוד חפץ שהוא רכש לעצמו במסעותיו הרבים. מעת לעת, היא הצטרפה אליו בנסיעותיו כדי לסייע לו בסידורים הטכניים שלא היו אהובים עליו, אבל חברות של ממש אף פעם לא נולדה ביניהם.

מייק לא ביקש לעצמו חברה.

לידת שלושת-ילדיהם שימחה מאוד את מייק, אבל הוא לא טרח יותר מדי על גידולם. תפקיד זה היה כולו בתחום טיפולה של תרצה. היא גם נמצאה בבית כדי לטפל באירוח חבריו - וזה בכלל נחשב בעיני מייק כבונוס שעליו הוא לא חשב מראש.

תרצה אף פעם לא השתתפה בשיחותיהם האינטימיות של מייק וחבריו. כשהם היו מתכנסים בתוך עצמם, היא הייתה עוברת לחדר אחר ביחד עם בנות-זוגם. חלק מהן, המבוגרות יותר, היו נשואות לגברים שעימם הן הגיעו; האחרות, היותר צעירות, היו במעמד אחר.

לתרצה זה לא הפריע. היא לא ביקשה לעצמה יותר ממה שהיא קיבלה מבעלה. השקט הכלכלי היה חשוב לה. גם ההשקעה בגידול ילדיה הייתה חשובה בעיניה לאין ערוך יותר ממה שהתרחש סביב לפעילויותיו של בעלה.

תרצה ידעה מראש למה היא נכנסת - ולכן יחסו של בעלה אליה לא הפריע לה.

היא אפילו הבינה לליבו של בעלה. היא הייתה צעירה ממנו והיא לא הייתה חלק מעברו הצבאי העשיר, או מפעילויותיו החשאיות האחרות; אולם מה שכן הפריע לה הוא שבעלה סבר, משום מה, שהמטען האינטלקטואלי שלה נופל משלו. זה לא היה נכון, כמובן, אבל לתרצה זה לא באמת היה אכפת מה שחושב עליה בעלה. היא אף פעם לא ניסתה לשנות את דעתו עליה בעניין זה. תבונתה גרמה לה שלא לנסות ולאתגר את בעלה בשטח הזה.

היא גם לא ניסתה לשפר את ביצועיו של בעלה על יצועם המשותף. לאחר שנולד ילדם השלישי, בעלה בכלל גילה פחות ופחות עניין באשתו הצעירה.

הוא אף פעם לא טרח לברר איך היא מרגישה.

נישואיו למנהלת-הלשכה של מפקד-הבסיס היו, מבחינתו של מייק, נישואין של תועלת. הוא ביקש להקים משפחה לאחר שנים רבות של רווקות-מאונס בגלל השליחויות הרבות בחו"ל שהוא נטל על עצמו לאחר סיום שירותו הצבאי - ותרצה, אדמונית-השיער, נראתה לו הכי מתאימה למטרה זאת.

המדים הצבאיים לא הצליחו להסתיר את גופה הגמיש.

מייק המנוסה הבחין בחמוקי גופה של החיילת הצעירה שיושבת מאחורי השולחן ומתקתקת על המקלדת - והוא אהב את מה שהוא ראה. היא לבשה חצאית צבאית; ובעת שהיא ישבה על כיסאה, נעה מצד לצד, כדי לענות לטלפונים הרבים בעוד שהיא אינה מרפה מן המקלדת, החצאית הצמודה לגופה עלתה הרבה מעל לברכיה. מייק לא החמיץ גם את המראה הזה. צבע עורה קסם לו.

תרצה הבינה את הלך מחשבתו של בעלה - ובהחלטה מודעת היא החליטה למלא את מה שהוטל עליה.

חוכמת-הרחוב שהיא רכשה לעצמה בעיר הולדתה, מוכת-העוני, הייתה, לא אחת, טובה פי-כמה מזו שרכשו מכרותיה החדשות, בנות הזוג של הגברים שהגיעו לבית-בעלה במושב בערבי שישי, בלימודים בפנימיות-יוקרה בחו"ל.

תרצה רק קיוותה שגורלה של תמר, בתה הבכורה, יהיה טוב משלה. היא רצתה שידידות של אמת תשרור בין דני לבין תמר.

אולם משהבינה שבעלה של תמר התרחק ממנה, ולא רק באשמתו, ושהוא עלול ליפול לבור שממנו הוא יתקשה לצאת בכוחות עצמו, היא מאוד דאגה לה - ולשתי נכדותיה.

בעלה, כך היא העריכה, יכול למנוע את ההסתבכות האפשרית של חתנה - והיא קיוותה שהוא גם ייחלץ לעזרתו.

אימא של תמר, בניגוד לבעלה, אהבה את דני. היא מצאה בו איכויות שהיא הכירה מילדותה בשדרות.

שניהם באו, פחות או יותר, מאותו הרקע, והיא הבינה את להיטותו להצליח - ולהראות לחבריו מן העבר את פירות הצלחתו. הוא גם הזכיר לה, במידה רבה, חבר-ילדות שאותו היא נטשה לטובת נישואיה לבעלה.

היא לא הצטערה על-כך למרות שהיא ידעה שחייה היו יכולים להיות שונים בתכלית אם היא הייתה נישאת למי שהיא באמת אהבה.

נישואין מתוך אהבה, כך היא האמינה, נראים אחרת. זה מה שהיא למדה בבית-הוריה.

ביום מן הימים, היא הבטיחה לעצמה, היא תעשה, אולי, הערכת מצב מחודשת;

אבל כדי שזה יקרה, היא תצטרך לעבור טראומה לא פשוטה.