על מנהיגות

המהפכות החברתיות בעולם התרחשו כשהמידע על הפער בין עניים לעשירים - בין פיאודלים לאריסים' הגיע לאריסים. המהפכה לא התחילה ביום בהיר אחד' ואף אחד מהפיאודלים העשירים לא חזה אותה. תסמונת זו המלווה משחר ההיסטוריה את המהפכות, ידועה פחות כתורת היחסות הציבורית (בניגוד לתורת היחסות הפרטית של אינשטיין) ובאה לידי ביטוי במצב הפשוט הבא: שאני דורך לך על הרגל לא כואב לי, אך לך כואב.

מדינת ישראל הגיע לשפל חסר תקדים (משפט יפה נכון? שאחריו תמיד יורדים יותר נמוך) ביחסי עניים עשירים. שליטים (לא מנהיגים) של מדינה ענייה בה יש מעל 300,000 מובטלים מוצהרים ועוד כ-200,000 מובטלים לא מוצהרים - עצמאיים למיניהם, לא מתביישים לקחת משכורת שניה, ולא משמשים דוגמה למעגל ציבור העניים במדינה שהולך ומתרחב.

להלן רשימה חלקית של שרים שמושכים שתי משכורות:

1. אריק שרון - אלוף (מיל.) + ראש ממשלה;
2. שמעון פרס - ראש ממשלה (לשעבר) + שר;
3. בן אליעזר - אלוף (מיל.) + שר;
4. מתן ווילנאי - אלוף (מיל.) + שר;
5. אפי איתם - תת-אלוף (מיל.) + שר;
6. אפרים סנה - אלוף (מיל.) + שר

בוודאי יש עוד הרבה דוגמאות של שרים, שהשרות היוותה מנוף לקידום עסקיהם ודאגתם היתה נתונה לעצמם ולמשפחתם.

כן, תמיד אפשר להגיד, שאדם שמקבל שתי משכורות משלם הרבה מס הכנסה אך לפי טענה מגוכחת זו כדאי לתת לכל סר שכר של מיליון ש"ח לחודש כי אז רוב השכר ילך למס הכנסה. השאלה היא לא שאלה טכנית, אלא שאלה של מנהיגות וברור שאין כאן מנהיגות ואין פה שום דוגמה אישית.

נכון שסילבן שלום יצא במסע פרסום על הורדת מס הכנסה. האזרח הקטן (ק) הוא קטן אך לא מטומטם, והוא יודע שמס הכנסה ירד למשל ב-10%, אך הדלק אותו השרים לא משלמים, התחבורה הציבורית בה השרים לא נוסעים, הדיור לו השרים לא זקוקים כי הם וצאצאיהם כבר מסודרים, ועוד התייקרו בהרבה יותר מ 10% כך שרמת החיים פשוט ירדה ולא יעזור שום בלוף שלמישהו שצף מעל קו העוני יש יותר כסף.

גם הסקטור הדתי לא נקי מניכור לבוחריו. למשל, הרב עובדיה יוסף קיבל במתנה מרצדס. אותו רב שתנועתו מייצגת ציבור שברובו מחזיק בקו העוני משני צידיו, יכול לנסוע ברכב צנוע יותר ולא ברכב מנקר עניים, שהמאיון העליון בלבד יכול להרשות לעצמו לנסוע בו. מי שראה בטלוויזיה את ביתו של אברהם רביץ, שהצניעות והענווה פורצת מבין כתליו, מבין על מה אני מדבר.

פעם סיפרו לנו שהפקידות הבכירה וקצינים בכירים בצבא זקוקים לרכב שעולה 200,000 ש"ח, כי רכב זול מצריך תיקונים תכופים ובסופו של דבר עולה יותר. כבר מזמן יש רכבים זולים, שמחזיקים המון שנים באפס תקלות ותחזוקה, אבל השררה כנראה נעימה וקשה לוותר עליה. זוהי עוד דוגמה לניצול ציני של כספי המדינה להנאה פרטית, אף כי כלל לא ברור לי מהי ההנאה הגדולה לנסוע ברכב פרטי יקר ומהיר בכבישי הארץ הפקוקים (ברקס-גז-ברקס-גז מהפרסומת של הרכבת).

העוולות מגיעות גם למקום מגורי בגליל. כשעליתי להתיישבות בגוש שגב לפני כעשר שנים קיבלתי מגרש של חצי דונם כולל פיתוח בחינם. עשיתי קורס בנאות של משרד העבודה וכמחצית מהבניה בניתי לבד (קירות פנים, חשמל, אינסטלציה וטיח חוץ). סיימתי בניית בית של כ-130 מ"ר בפחות מ- 60 אלף דולר. כיום מנהל מקרקעי ישראל דורש סכום גבוה עבור האדמה, משרד השיכון לא מבצע פיתוח חינם, הישובים גובים דמי כניסה גבוהים, ובכך כל מערכות השלטון מעלות את הרף לכניסת אזרחים שאדמת הלאום מגיעה גם להם ממש כמו שהגיעה לי. התורמים הגדולים בכסף, והתורמים הקטנים, שבדמם קבעו את גבולות הארץ, לא חלמו שמוסדות שלטון ישתלטו על אדמות העם היהודי ויסחרו בהם.

לסיכום:

אין לנו כיום מנהיגים לא בליכוד, לא במערך, לא במפד"ל, ולא במפלגות אחרות, ולא במוסדות השלטון השונים: ממשלה, כנסת ובתי המשפט. למרות המצב הכלכלי והביטחוני הקשה, אין מנהיג אחד שיכול לסחוף את העם בשעות קשות אלו.

נראה שזהו בדיוק הזמן בו מתבשלות מהפכות חברתיות.