אפילו עמיר פרץ לא יכול. כי העוני לא רוצה להפסיק להתקיים. ובניגוד לדברי אריאל שרון, שאמר שהעוני הוא לא גזירת גורל, העוני הוא בחירה מרצון. כמובן - למעט זקנים וילדים ומוגבלים שלהם חובה לעזור. אבל, עניים תמיד היו ותמיד יהיו. כל ההיסטוריה האנושית מלאה באנשים חסרי רצון להתחייב לעבודה יומיומית, לסדר יום קבוע.
בגמרא כתוב על אנשים כאלה. ההיסטוריה הרומית מספרת על אנשים כאלה שהסתובבו בטלים מעבודה וקיבצו נדבות בכיכרות. תמיד היו כאלה שהעדיפו לחיות מהיד אל הפה, להיות מוזנחים, אנשים חסרי אמביציה לכלום, שבחרו לחיות מעין חיי חופש. ההיסטוריה גם מלאה באנשים מכל המעמדות ומהמקומות הנידחים ביותר ששאפו והתקדמו.
בסוף המאה ה-19, בכלכלותה שבהודו, המשפחה העשירה ביותר היתה משפחה מכת הטמאים, ובראשה עמדה אישה שנים רבות. אדם שהיה עבד נרצע הצליח להיות קיסר רומי. אבל לא צריך להגיע לפסגות, מספיק להגיע לאמצע הסולם. בסיפרו "האפר של אנג'לה" מספר פרנק מקורמק על העוני המרוד באירלנד של תחילת המאה העשרים, אבל מספר שהעוני של משפחתו נבע מכך שאביו היה בטלן, עבד רק בעבודות מזדמנות וביזבז את משכורתו בבארים.
אני מכיר עולה חדש בן חמישים ושתיים, שעלה מרוסיה עם מקצוע שהוא חסר תועלת לגמרי בארץ. הוא מצא דירה במושב באזור הדרום, "חור" שמרבית הישראלים לא שמעו עליו. אבל קיבל כל עבודה שרק ניתנה לו. כן, כל עבודה!!! איש חרוץ זה, בן חמישים ושתיים (!!), קיבל לבסוף עבודה כאב בית במוסד חינוכי, עם משכורת מסודרת ונאה. וזה באזור הדרום "המוכה אבטלה".
תמיד יהיו בטלנים, טפילים, בכיינים, והחברה המודרנית, בניגוד לעבר, מחוייבת להם במידה מסויימת. זהו יותר מצב נפשי מאשר מצב אובייקטיבי ולכן המצב הזה עובר לדור השני והשלישי.
צריך לדאוג לרעבים, צריך לתת הזדמנות לילדי העניים, אבל כל הדיבורים על הדברת העוני, מלחמה בעוני, וכו' אלה רק סיסמאות. גם עמיר פרץ ידע את זה, אם הוא עדיין לא יודע, כי העוני לא מביא מנדטים. סיסמאות מביאות.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
