כצאן לטבח

לבי לבי עם משפחות הנספים והפצועים מהמכינה הקדם צבאית כתוצאה מאסון השיטפונות בערבה. הם איבדו את היקר להם.

הטקס הדלקת המשאות אכן היה מרגש ומשמח, אך למען האמת ורבים ראו זאת הוא התקיים כהשתלטות עוינת על-ידי משפחת בלפור והמקורבים.

שוב אנו עומדים לפתחן של עוד יום הזיכרון לחללי צה"ל ומיד בעקבותיו וצמוד אליו, חגיגות יום העצמאות. אני יודע שאני מתפרץ לדלת פתוחה, אך קשה לי להבין ולקבל, וזאת שנה אחר שנה, את החיבור הלא מנותק וגם הלא הגיוני בין יום הזיכרון לחללי צה"ל ופעולות איבה, לבין חגיגות ערב חג העצמאות.

ההצגה "סוס אחד נכנס לבר" שזוכה בביקורות מקיר לקיר ואף לדברי שבח של אנשים שראו את ההצגה, היא למעשה מלכודת דבש. כוונתי שנוצר הרושם, כמו שאני קיבלתי, שמדובר בהצגה מהנה, של צחוק ודמע. מה שלמעשה קרה לי, ועלול לקרות גם לכם, הוא שתיקלעו לתוך הצגה משעממת, בלי שום ניצוצות, לא של צחוק ולא של בכי. כוונתי, שכבודו של דוד גרוסמן במקומו מונח. בטוח שמדובר בסופר דגול, בעל תובנות עמוקות. אבל הרעיון לעשות מספרו הצגה, הוא לא עד כדי כך מוצלח. ההצגה לא מתאימה לקהל הרחב, ואנשים רבים מנסים, לא יותר ולא פחות, לעשות רושם, בהמלצות על ההצגה.

אני מסכים את מה שכתב ידידי, החבר כנסת נחמן שי. ראו מטה את הציטוט של דבריו.