בשעה זו הורסים הקרנפים של צה"ל את הקיר החיצוני של משרד ערפאת, שבו הוא שוהה.
כל ההרס שנעשה בא להביא שתי מטרותף האחת היא לבודד את ערפאת ולגרום לו להיכנע לתנאים ישראליים (גירוש או החלפה שלו); והשנייה - לתפוס כמה מהמבוקשים הכבדים, שחלקם ראשי זרועות ביטחון פלשתינים.
עם המטרה השנייה אין לי בעיה. חשוב לגמרי לתפוס את המחבלים האלה, ולעשות כל מה שאפשר כדי לתפוס עוד כמוהם, ובעקבות זאת לקבל גם הרבה מידע מודיעיני שיעזור להלחם בטרור ביעילות ולמסמסו.
באשר למטרה הראשונה, יש אי בהירות מסוימת. מה נעשה עם ערפאת עכשיו, כאשר הוא לחוץ בפינה?
גירוש - אם נגרש אותו יכולות להתחזק התנועות היותר קיצוניות ברחוב הפלשתיני, ולתפוס את ההנהגה. אם הם לא יתחזקו, הממשלה שתוקם לאחר מכן תיתפס בעיני העם הפלשתיני כ"ממשלת בובות" של ישראל, ששלטונה בעקבות זאת יהיה מעורער במקרה הטוב.
החלפה - אם נוכל ליאש את הנוכל הזה עד כדי כך שהוא יסכים לרדת מכסאו ולהיות מוחלף, אז הרי שהוא ימשיך לעשות צרות, בגלל שממשלה שהוא פיקח על החלפתה תמשיך להיות פרו-ערפאתית ועדיין תהיה לו השפעה בכזאת ממשלה. אם הוא לא יוחלף על-ידי מקורביו, הוא לא יסכים להיות מוחלף כלל.
הריגה - אני מקווה שדבר זה לא עלה על סדר היום של הצבא והדרג הפוליטי, אך במקרה שתהיה תאונה או תקלה, וערפאת ייהרג במהלך המצור, הרי שזאת האפשרות הגרועה ביותר שלנו. בניגוד לקודמות, בהם ערפאת חי, הרי שפה הוא ימות - וייחשב לקדוש מעונה, שלא נכנע עד הסוף המר, מה שיעודד את רוח הקרב הפלשתינית, ואפילו יביא לאינתיפאדה עממית, שבה כל הפלשתינים יתחילו להתקיף את החיילים במחסומים ובעמדות בכל מה שיש להם, יתקפו התנחלויות וממש יפתחו במהלך "אמוק".