ינקו החליט ללכת לפסיכיאטר ולבקש טיפול בבעיה חמורה במיוחד שהטרידה אותו ואת משפחתו: בכל פעם שצריך היה לפתור בעיה כלשהי, פרנסה, חינוך הילדים, הגנה על הבית וכד' - ינקו היה נתקף חרדות קשות, מאבד שליטה על עצמו ומחליט שהוא קומקום!! ומתנהג בהתאם. עם עבור זעם היה נרגע וחזור חלילה. עד שלא יכל לסבול עוד ופנה לפסיכיאטר.
אחרי טיפול ממושך חלה הטבה ניכרת במצבו וינקו ביחד עם הפסיכיאטר שלו הגיעו למסקנה שהוא בריא. כעבור זמן די רב, הזמין ינקו ביקור מעקב. אחרי שיחה ממושכת, הפסיכיאטר המרוצה מהשיפור הניכר במצבו, שאל את ינקו מה יעשה אם למשל פרנסתו תגזל ממנו ומצבו הכלכלי ידרדר לשפל המדרגה ויסתבר לו שהבן הבכור לא הצליח בלימודים ופנה לפשע. "הו", אמר ינקו, "זו כלל לא בעייה: תמיד אוכל לחזור להיות קומקום!!".
אני נזכרת בבדיחה הזאת בכל פעם שאני שומעת "יודעי דבר", כמו, למשל: עיתונאים בעלי-שם, או ח"כ שריד וחברתו זהבה גלאון ודומיהם, או אחותי שתהיה בריאה, או עמיתה למועדון הכושר שלי, וכהנה וכהנה בסופר או בקופ"ח, שטוענים בקולי קולות שרק ההתנחלויות הם מקור הרע לעם בישראל. לא חשוב שהם ותיקים בארץ (רבים מהם אפילו יותר ממני) ויודעים היטב שגם כשהגבול עם סוריה נגמר בתל-דן ועם השטחים נגמר בפאתי ג'נין, וירושלים הייתה חצויה, וכל הארץ הייתה בעצם התנחלות אחת גדולה - גם אז המצב היה על הפנים מבחינה ביטחונית, ואילו על ההיבט הכלכלי כבר הבעתי את דעתי במפורט במאמר קודם (ראה פוליטיקה וכלכלה).
אציין רק שהרבה לפני ההתנחלויות נלחמנו נגד חרם ערבי כלל עולמי, נגד קשיי טבע, מחסור בחומרי-גלם, במים, פיגועים ומה לא...
מבחינת שנאת הערבים אלינו לא השתנה דבר: עם ישוב השטחים או בלעדיהם. דבר לא ישנה את השנאה הזאת אם לא תשתנה דרך חינוכם של הילדים שלהם מרגע היוולדם.
אבל נחזור להתיישבות במה שנהוג לקרוא "שטחים כבושים". אכן, שטחים אלו נכבשו ביושר במלחמה קשה ונגד כל הסיכויים - נשארה אצלנו גם אחרי מלחמת יום הכיפורים. אני שואלת את עצמי אם מדינת ישראל גופא הייתה נשארת בכלל בחיים - אלמלא היו לנו אז השטחים בשליטתנו: סיני, יו"ש והגולן. איפה היינו היום בלעדיהם בעקבות אותה מלחמה? אבל את זה לא נוח למי שנקרא שמאל לזכור ולהזכיר.
לכן, לפי דעתי, עד שלא יכון שינוי דרמטי במזרח התיכון אין לזוז משם (אבל לא צריך להגזים ולהתיישב במקומות שבלתי אפשרי ליצור קו ישר שניתן להגן עליו). ומוטב שנפסיק להיות קומקום בנושא זה, כלומר, להבין שהיישובים ההם מהווים בעצם העמדות הקדמיות של צה"ל במרחב הגנה דרוש לנו במצב הקיים בנקודת זמן זו.
הדיבורים על עזיבת יישובים בלא הסדר עם הערבים (הם ערבים ולא פלשתינים: לפי דתם, אמונתם, תרבותם, התנהגותם ומהותם הם ערבים) גם המקומיים וגם מדינות ערב האחרות - הם מזיקים לנו בעיקר בזריעת פרוד בתוך העם. כי יש כאלה בתוך עם ישראל שמאמינים כי אם נחזור להיות קומקום (נברח מההתנחלויות) הרי שכולנו נחיה כמו באולימפוס... וממילא בתוך זמן קצר נצטרך לכבוש הכל מחדש, אלא שהפעם זה יהיה גם מחיר נורא וגם, מלומדי נסיון מר, נצטרך להתמודד עם לחץ מדיני גדול מהאום שמום שבו שולטים הערבים.
