אחת לשנה

בית הנוצרי הוא אחד מהספרים הטובים שקראתי בשנים האחרונות. זוג בורגני עוזב את העיר ורוכש נחלה בכפר. על שטח הנחלה ממוקם בית ישן ונטוש המכיל בתוכו סודות מהעבר של המושב. סודות אלו מובילים אל עלמה, בת הזוג של יריב, שעברה לגור בכפר לבית אחר בראש גבעה בפאתי אותו מושב. בית זה גם הוא נטוש אבל חרב כמעט לחלוטין. הקשר בין הבתים והנפשות שחיו בהם הוא עיקר הספר.

ציון (אישה), משמשת כעוזרת משפטית בבית משפט בתל אביב. נולדה במשפחה ברוכת ילדים בירושלים. בת שלושים, רווקה וחיה בהתלבטות לגבי רצונה להביא ילדים לעולם. כצעד ראשון שדוחה את ההחלטה היא נוקטת בהליך רפואי שנועד לאפשר לה בעתיד להרות.

סחיבת פצוע הוא סיפורם של שני גברים, חברים מהצבא, האחד נשוי לעורכת דין שאינה אוהבת את עבודתה והשני מיליונר מצליח ורווק.

נבו יודע לכתוב, לא אחדש דבר באמירה זאת. הסיפורים קצרים נחמדים אבל... אישית אני מתחבר פחות לסיפורים קצרים, אבל במקום שאגיד את דעתי ואסביר למה אני אוהב פחות סיפורים קצרים אצטט מהגיבורה של הסיפור: "כמו מים" בעמוד 247. "אני חייבת להודות שקשה לי עם סיפורים קצרים. עד שאני נכנסת לסיפור, עד שאת נטמעת בו והוא נטמע בך, בום, נוחת עליך הסוף, בדרך כלל פתוח עד אימה, ואת מושלכת החוצה ללבן של הדף, צונחת בו בלי מצנח"...

את הספר "צדק אנושי" כתב טירקל יחד עם דויטש אשר סיימה אותו לאחר מותו. בן ברית נמאן מצא לו טירקל בחיבור הספר. דויטש סופרת מוכשרת היודעת להביא סיפור ולעתים הייתי אומר שהתמזל מזלו של סופר שיש לו עזר כנגדו כזו.