מפעם לפעם, יותר ויותר, ובעת קשה, עוד יותר יותר ויותר, מתייצבים מולי ברדיו ובטלוויזיה פוליטיקאים שבכל הימים לופתים את רוח אפי ונשמתי, ונשמת בני משפחתי בזרועות ממשלתיות נטויות ובריוניות, ומשחקים בי בגסות, ומזיזים אותי ככלי משחק קופסא הנע על הקרטון המצוייר לפי הוראת הקובייה שהוטלה לגורלי, והם נעמדים מולי ומבשרים לי בשורות הרגעה:
מעתה, הם מאיימים, מעתה, הם יודעים, הם בטוחים, צריך לשנות את "כללי המשחק".
ונדבקו מהם פרו פוליטיקאים: אנשי צבא בכירים ואנשי צבא שיהיו בכירים ואנשי צבא שכבר היו בכירים ואקדמאים מסוגים שונים המפרפרים כפרפרים סביב ראשי הפוליטיקאים וכולם מקווים להיות פוליטיקאים בכירים, וכולם כבר יודעים שצריך להתחיל להבטיח שצריך לשנות את כללי המשחק.
שר הביטחון מבטיח לשנות את כללי המשחק במלחמה נגד הערבים בעזה, הקבינט התכנס והוציא החלטה חד-משמעית לשנות את כללי המשחק במלחמה נגד הרשות והחמאס ופרופסור אברהם דיסקין מדבר ברדיו וקובע שצריך לשנות את כללי המשחק עם הפלשתינים.
חייל אחד שבוי ביחידה צבאית של הפלשתינים, ערים וישובים ותושבים, הורים וילדים שבויים בפחד מהרקטות שנוחתות עליהם בצרורות והפוליקאים משחקים, והם מבטיחים: אנחנו נשנה את כללי המשחק.
יאמר ברור:
יש לאסור איסור מוחלט על השימוש בביטוי "לשנות כללי משחק" ככל שהדובר מכוון לאירועים והחלטות הנוגעות בחיי אדם, חיי עם, החלטות ממשל, החלטות כנסת וכיוצ"ב.
יש לגנות גינוי לא מתפשר כל מי שאינו שם מחסום לפיו בעת התרחשות מרגשת ומבטא את הזלזול שלו בחיילים, בתושבים, בעם, הישראלי והפלשתיני ומחשיב את ההתמודדות שלו, כמשחק.
תרבות הדיבור הרשלני והפושע פשטה בכל פינה בחברה.
במימשל, במשפט, ברפואה, בתחבורה ובצבא, ואנו מלקקים את השפתיים לקרוא, למשל, פסק דין של השופט אמינוב, ומיד אח"כ מלקקים את הפצעים.
הרף:
אנחנו לא משחקים, אנחנו רוצים חיים.
