כל כך קל לנו. אנחנו פסימיסטים מקצועיים. אחרי שנתיים ומעלה של אינתיפדה שהפכה למלחמת התשה בכל החזיתות, שאת העיקרית שבהן: החזית הכלכלית, מרגישים כולנו באופן חד וכואב.
הפסימיזם הלאומי שלנו הוא מנגנון הגנה ציבורי. כשאתה מתגונן לגרוע יותר, אתה פחות מופתע שהוא מגיע. מעין מנגנון הגנה נגד דכאון עמוק יותר. רציונליזציה של המצב העגום אליו נקלעה ישראל, הציונות והתושבים היהודים והערבים של המדינה.
אבל, בפרוס השנה האזרחית החדשה, מתחרים הפובליציסטים השונים בכל כלי התקשורת בתרחישים פסימיים מאוד לשנת 2003. הפוליטיקאים ממלאים פיהם מים, ואפילו במערכת הבחירות לא מצליחים למכור לנו חיוך, וילדים רצים אל עבר האופק בשדות פורחים. (יש לי תחושה שנגמר העידן הזה, ושבתשדירים נקבל קרבות פינקלשטיין-מורל בכל ערב).
אני דווקא רוצה לצייר את התרחיש האופטימי לשנת 2003. כן אני יודע, לא רציונלי בעליל. למה שמשהו ילך בסדר בשנה הבאה? ואם כבר להיות לא רציונליים, אז עד הסוף. אני רוצה לשרטט תרחיש אופטימי - לא משנה מי ייבחר לראשות הממשלה. שרון או מצנע. באמת.
מה שבעצם אני מנסה לאמר הוא שאירועים מאוד חשובים בחודשיים שלושה הקרובים עומדים להכריע את שנת 2003 לכיוון מסויים. כיון של אופטימיות ישראלית עצומה או המשך ההתדרדרות, רוח הנכאים והפסימיות.
מה שאני אומר הוא: אף אחד לא משקלל את השפעת תוצאות המלחמה ה"חיוביות" בשנת 2003.
כולם זוכרים לחשוש מטילים, פגזים, אב"כ וכו'. אבל שוכחים את היום שאחרי המלחמה. בואו נניח שבוש והמערב מנצחים את הרודן העירקי הוותיק, שבעקבות המלחמה, אפילו אם נפתחת מעלינו חזית צפונית, ישראל מגיבה בחוזקה וגומרת את רוב כוחה של חיזבאללסטאן. בואו נניח את התרחיש האופטימי הזה. או קיי.
האם אינכם מסכימים שבעקבות המלחמה, יווצרו עשרות אולי מאות הזדמנויות עסקיות לארה"ב ולבנות הברית שלה בעירק? האם הנפט העירקי לא יממן פרויקטים ענקיים חדשים בעירק שהמערב לא יוכל לגזור מהם קופון? אולי ישראל, לראשונה, תהיה שותפה של עירק המתחדשת לתהליך הצמיחה - האם חברות ישראליות לא יצמחו עקב כך?
האם מבחינה כלכלית רמת הוודאות לא תרד פלאות לאחר המלחמה? אני אומר שיש סיכוי. אפילו סיכוי סביר. כמובן שאני בונה כאן על נצחון המערב, על שנה ללא הצלחות גדולות
לבין-לאדנים. על תרחיש פחות סביר. אבל לפחות בשביל עצמי. להיות אופטימי יותר חשוב מלהיות פסימי.
אז נקווה לשנה מוצלחת מקודמותיה, שנה שבה הדמוקרטיה תתחיל באמת את צעדיה הראשונים בקרב שכנותינו, מה שיחזק אותנו יותר ויהפוך אותנו אולי למדינה אלימה פחות שמציעה יותר מתרבותה ומהידע שצברה. שתהיה לנו שנה חדשה מוצלחת ושקטה.
