כמאזין, אני נבוך. כאשר הסוקר את עתוני האתמול הוא נתיב, אני מתעורר לקולות דרמה משודרת; זו התעמלות הבוקר של האוזניים.
קודמת ל"שמע ישראל". ההברות של נתיב עולות ומשתפלות, מלוות ברשרוש דפי העתונים, ועימן השהיות - דידקטיקה לפיתוח חשיבתנו הרדיופונית. לפתע, צהלת צחוק מתגלגלת, זה נתיב - הממחיש כתבה - מהתלה.
ביום אחר, גופי ורוחי נדרכים. עופרה נחמד על הקו, ובקולה סדרות ממדורי בריאות.
הנה מפציע לעתים הדוקטור, גם לחדשות התבל, הלא הוא יצחק נוי. החובק כותרות ארץ ועולם... מה רבו קולותייך, רשת שנייה.
עדיין אנחנו תוהים. מהי ההגשה הרצויה. הפלורלית או שמא, אחדות הקולות בסגנון המגישים.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
