בשנים עברו היה הביטוי "ממשלת מעבר" סמל לגוף שלטוני שמחזיק בכסא כמעט רק באופן טכני, עד לבחירות החדשות ומינוי הממשלה הבאה. מעין "ברווז צולע" בגירסא ישראלית. זכורים היטב שרים "שנתקעו" בממשלת המעבר, ממנה לא יכול היה שר להתפטר (או להיות מפוטר), והחלטות הרות-גורל שהמתינו בסבלנות עד לאחר הבחירות.
הממשלה הנוכחית אמנם איננה מוגדרת באופן חוקתי כממשלת מעבר, אך למעשה היא ראויה לתואר זה בשל הסיטואציה הפוליטית אליה נקלעה המדינה. ברם, בניגוד לעבר, גם בתקופת ביניים זו מקבלת הממשלה, בצורה סיטונאית ממש, החלטות אסטרטגיות שמשמעותן אחת: הכרזת מלחמה על איכות הסביבה ובריאות הציבור במדינת ישראל.
בהיעדר פיקוח פרלמנטרי כלשהו, ובעוד התקשורת עסוקה בשערוריות שמייצרת מערכת הבחירות, קיבלה ממשלת שרון שורה ארוכה של החלטות שישפיעו על חיינו כאן למשך עשרות השנים הבאות, ואשר מאחורי רבות מהן עומדים גורמים אינטרסנטיים, פוליטיים וכלכליים:
- החלטה על הקמת תחנת כוח פחמית באשקלון, שתגביר את זיהום האוויר ואת כמויות אפר הפחם המסוכן לבריאות הציבור.
- החלטה לבנות איים מלאכותיים בים התיכון, מבלי שנעשתה עבודת מחקר מקיפה על השפעותיהם ארוכות הטווח על חופי הארץ ותנציח את המעמד של קו החוף לעשירים בלבד.
- ביטול החלטת המועצה הארצית לתכנון ובניה להוציא את כלובי הדגים ממפרץ אילת, ודחיית הסיכוי לשיקום המפרץ והאלמוגים ההולכים ונכחדים, תוך חיסול ענף התיירות המפרנס אלפי משפחות באילת.
- חיסול הקרן לשיקום מחצבות על-ידי העברת 300 מיליון ש"ח ששילמו בעלי המחצבות כחוק לידי האוצר, וקבורת הסיכוי לשיקום מאות אתרי חציבה נטושים בכל רחבי הארץ
- קידום תכניות מזיקות ביותר לסביבה כגון הרחבת כביש מס' 1 (במקום קידום הרכבת), הקמת כור גרעיני בנגב, תכניות בניה מגלומניות בהתאם לדרישות כרישי הנדל"ן ועוד.
- העברת מינהל התכנון למשרד ראש הממשלה, וסיכון התהליך הדמוקרטי והפומבי של תכנון ובניה בישראל.
בנוסף לפגיעה החמורה בסביבה ובריאות הציבור, קבלת החלטות אלה בעיתוי זה, מהווה מחטף של ערב בחירות ופגיעה חמורה במינהל התקין.
אמת הדבר, כי גם בתקופה זו, מאז הוכרז על הקדמת הבחירות, ממשלת המעבר ממשיכה את דרכה של ממשלת האחדות בראשות שרון, שלזכותה נזקפים כמעט אפס חוקים סביבתיים חדשים, פעולות אנטי-סביבתיות כמו מתן היתר בלתי-מוגבל להתקנת אנטנות סלולריות בכל פינה, ייקור מתמיד של התחבורה הציבורית, השקעת מאות מיליוני ש"ח מתקציב המדינה בכביש חוצה ישראל ומינויים פוליטיים ובלתי הולמים במשרד לאיכות הסביבה. אך במהלך החודשיים האחרונים, וללא פיקוח אפקטיבי של הכנסת, הגבירה הממשלה את קצב הפגיעה בסביבה עד לרמה של מלחמה ממש.
ההחלטות שהובאו לעיל אינן דוגמאות מבודדות וחסרות קשר ביניהן, אלא מה שנראה כמדיניות מכוונת של התעלמות מבריאות הציבור, מדמות פני הארץ הזאת ומחובתנו כלפי הדורות הבאים. מרבית ההחלטות נעשו ללא שקיפות ציבורית, ללא כל דיון בכנסת ובועדותיה, כמעט ללא חשיפה תקשורתית, ואפילו קולו של נציב הדורות הבאים איננו נשמע. ארגוני הסביבה כורעים תחת עומס הבג"צים שעליהם להכין כדי להתמודד עם גל האסונות הסביבתיים שנפל עליהם ועל הציבור כולו.
בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בחיפה נאמר: "לאורך השנים נתפסה אצלנו השמירה על איכות הסביבה כעניין משני בחשיבותו, הנדחה מפני שיקולים כלכליים שונים. הכדאיות הכלכלית היא שהכתיבה את מהלכי התנהלותם של עסקים רבים, והפגיעה הסביבתית נתפסה כמשנית בחשיבותה וכקורבן שהחברה אמורה להקריב על מזבח השיקולים הכלכליים והעסקיים. משום מה שכחנו, שאנו נושמים את האוויר שאנו מרעילים, אנו שוחים בים שאנו מזהמים ואוכלים את הדגה הבאה ממנו, ואנו שותים את מי התהום שאנו מלכלכים".
התקווה שנותרה בידינו היא, כי סחר המכר המפלגתי שלאחר הבחירות, יחד עם הבירוקרטיה הישראלית המוכרת, יצליחו לעצור חלק מההחלטות המזיקות של החודשיים האחרונים. אבל אותן החלטות שייוותרו ויבוצעו ימשיכו וירדפו אותנו בשנים הבאות, ואת נזקיהן נראה (וננשום) עוד שנים רבות.
-------
הכותבים משתתפים בתכנית "עמיתי הסביבה" של מרכז השל למנהיגות סביבתית.
