מגזר האמנים נטולי העבודה וחסרי המעות מתחיל לזעוק ולעשות קולות... ומדוע? כי מישהו החליט שסבסוד הצגות תיאטרון בתקופה קשה כזו הוא קצת יותר מדי לסל המטבעות הלאומי.
אני בין אלה שחושבים שיש לעודד תרבות ככל האפשר, אך האם נציגי האומנים הם גם מייצגי התרבות..? סבורני שלא בדיוק.
אני מתייחס לדבריה של ג'ודי ניר-שלום בנוגע להפגנה שנערכה בביתם בסוף השבוע האחרון די ברצינות ובחומרה רבה. אם אנשי תרבות הם שזרקו לתוך חצר בית שר האוצר ארון מתים, אזי אני מתעב את נציגי האמנים הללו. אם אנשי תרבות הם ששברו את שער הכניסה לבית, אני לא סובל את נציגי האומנים הללו. אם אנשי תרבות הם שריסקו לאחד השוטרים את האף, אזי אני חושב שנציגי האמנים הללו הם פושטקים.
ואם נתן דטנר ממטה המאבק מגמגם כשהוא מתבקש להסביר את זה כנציג המתורבתים, אז בהחלט יש לו סיבה לגמגם, אם לא לשתוק.
ואם הגבירה החסודה גילת אנקורי מקוננת על מר גורלה ועל כך שביטלו לה הצגה מחוסר תקציב וכתוצאה מכך מי יודע לאן יתגלגל מצבה (הכנסות מפרסומת של מפעל הפיס ממש לא עושות לה את זה), אז אני מתעצבן נורא נורא.
אני מציע להם להיות טובים, פשוט להיות טובים עד כדי כך שאנשים ירצו לשלם ולראות אותם, ללא כל צורך להיות מסובסדים בשום דרך.
אני מציע להם להיות קצת צנועים כי לפחות נציגיהם הם פורעים שלוחי רסן בשם תרבות לא קיימת כלל.
אני מציע להם להיות קצת מתורבתים ורק אחר כך להפחיד אותנו כי באין תרבות לעם אזי אין לו כלום.
