כסף זול מדם

אנו והפלשתינים לפותים בחיבוק כמו שני מתאגרפים המכים זה בזה בשארית כוחם ונשענים זה על זה כדי לא ליפול. לכאורה, אין דרך להחלץ מן החיבוק הזה עד שניפול מתעלפים מרוב תשישות ואבוד דם.

ובכל זאת יש דרך כזו. פשוטה ובהירה. בואו נתחיל עם מה שאפשר לפתור בכסף, זה הרבה יותר זול מדם.

לאחר הקמת המדינה הרסנו יותר מ-500 כפרים ערבים וגזלנו את אדמתם. באותה תקופה היתה האדמה הבסיס הכלכלי העיקרי של העם. רוב התוצר היה חקלאי ורוב האוכלוסיה עסק בחקלאות. הבה נסכים כי באותה עת היה מעשה גזל זה הכרחי לשרידתה של המדינה הצעירה.

כיום פחות מ-2% מתושבי המדינה מתפרנס מחקלאות המבוססת על עבודה תאילנדית. חלקה של החקלאות בתוצר הלאומי הוא שולי. ערכה של הקרקע הוא בעיקר נדלני ואנו מתווכחים למי הוא שייך - לחקלאים או לכולנו. והרי ברור למי הוא שיך - לאלה שמהם גזלנו אותו.

בואו נהיה נדיבים ובגדול. נכריז קבל עולם שאין לנו זכות בכל האדמות שנגזלו והן עדין חקלאיות ואנו מכירים בכך שבסופו של תהליך יחזרו לבעליהם. גם אם נמשיך להחזיק בכולן או בחלקן עד שיובטח ביטחוננו מעל לכל צל של ספק תהיה להצהרה זו העוצמה של חצוצרות יום הדין ושופרו של המשיח.

לא נחזיר את הפליטים. אני אומר שנית - לא נחזיר את הפליטים. זכותנו להגן על עצמנו מפני חיסול דמוגרפי. יכול פלשתיני להיות בעל רכוש בארץ גם אם אינו יכול לגור בה.

בואו נהיה נדיבים בגדול. נכריז על מבצע התנדבות בינלאומי לשיקום אותם מאות כפרים ההרוסים העומדים בשממונם. נסיע לתושביהם החיים בישראל לקומם אותם ולחזור אליהם. למחזה של אלפי מתנדבים מכל העולם המקוממים את ההריסות תהיה השפעה דומה לזו אילו חזה העולם מחדש ביציאת מצרים.

נמצא פיתרון כספי לאדמות שכבר אינן חקלאיות ולאלה שאנו ניזקקים להן לפיתוח ולבנייה.

בואו נהיה נדיבים בגדול. ניקח אחריות (לא אשמה) על הנכבה. ניקח אחריות על כך שבניית הבית הלאומי שלנו היתה כרוכה בהרס הבית הלאומי שלהם. אם דרס נהג ילד, גם אם לא באשמתו, ואם בעל לב הוא האם לא יעשה ככל יכלתו לעזור לו להשתקם?

סופו של הסיכסוך ביננו ובין הפלשתינים אינו רחוק כך או כך. הדורות הבאים יסתכלו בנו בתדהמה ובלי להבין איך לא יכולנו לפתור סיכסוך כזה ללא שפיכות דמים. מאד ייטב אם ישפטו אותנו כשוטים אבל לא כרודפי בצע.

גם הדור שלנו יצטרך בסופו של יום להביט במראה ולתת לעצמו דין וחשבון. מאד ייטב לנו אם נראה שעשינו כמיטב יכלתנו.