אם יש דבר עיקרי אחד שהמלחמה בעירק לימדה אותנו הוא שהעליונות הצבאית האמריקנית הפכה להגמונית. אין יותר מדינות שעוסקות בייצור טנקים בעולם מעבר לציר הרצון הטוב: ארצות הברית, ישראל בריטניה ואוסטרליה.
המפלה בעירק היא בשתי חזיתות, העיקרית היא זאת של הלאומיות הערבית. סדאם כגיבור לאומי, כמנהיג חילוני נחל מפלה צבאית אחרונה. מי שכינה עצמו נבוכדנאצר המודרני, ופיזר פסלים ותמונות שלו במזבח מנהיגות דיקטטורי סטליניסטי כמו גם יצר מדינת אימים ועינויים - נפל. החזית המשנית שנפלה היא זאת של האיסלאמיות הלוחמנית.
הפסגות של האיסלמיות הלוחמנית היו בבריחת ישראל מלבנון כאשר החיזבאללה זרק באהוד ברק עד אשר ברח בחרפה מלבנון והוביל אותנו לאינתיפדת אל אקצה - שם האינתיפדה דתי ולא בכדי, של מתאבדים בשם האל, גם אם ייצגו תנועות לאומניות לשעבר.
האיסלאמיות הלוחמנית הובילה את אמריקה למלחמה הזאת כשבחרה ליצור את פרל הארבור החדשה, באחד עשר בספטמבר. ומשנכנסה אמריקה וריטשה את כל שלטון אנשי המערות באפגניסטן, לא עזרה כבר ההתאבדות למוסלמים, גם כאשר בחרו לפוצץ את האוסטרלים בבאלי ובכך הכניסו אותם למלחמה העולמית בציוויליזצית הבערות.
ההתאבדות גם לא עזרה ולא תעזור לעירקים. היא אפילו לא הצליחה להאט בקמצוץ את הכוחות האמריקנים. עיכוב קווי האספקה נובעים מההתנגדות הצבאית 'הקונבנציונלית' של העירקים, ולא מגדודי המתאבדים - האיסלאמיקאזי - שהבטיחו המוסלמים לעריץ 'לשעבר'.
העולם עומד בפני אלף חדש שלא ידמה לקודמו, גם משום שההיסטוריה נעה לאן שנעה, וההקבלות האינסופיות שעושים האנשים עם אירועים מהעבר נעשות יותר מחוסר הידיעה למה שטומן העתיד מאשר מהציפייה שאירועי העבר יחזרו על עצמם.
המאה הקרובה יכולה להיות שוב מאה של תהפוכות ותוהו ובוהו, מלחמות ואי סדר עולמי חדש. ייתכן שהמאה הקרובה היא המאה של הערבים. המאה שבה הם יבחנו את מה שהשיגו עד כה, ומה שהם יכולים להשיג מעתה ואילך. זאת ללא ספק מאה חדשה גם לעולם המערבי, עליו לשאול עצמו האם הוא מייצג בכנות את הערכים עליהם הוא לוחם, והמבחן הוא בהקמת המשטרים החדשים באפגניסטן ובעירק.
אם בעירק יוקם משטר בובות חסר רוח כמו באפגניסטן, הרי שהעולם המערבי מתחזה. מדינות הרצון הטוב בעיקר רוצות בהגמוניה שלטונית, ולא במאבק על ערכים אמיתיים. אם ישראל לא תדע כיצד ליישם את הסכסוך הלאומי עם העם הפלשתיני ותניח לו לשקוע במי אפסיים דתיים פונדמנטליסטיים, הרי שהדיבורים הרפים על ביטחון, שלום ושגשוג ישארו שכאלה. זאת מאה חדשה, דיגיטלית, עם פוטנציאל לשיפור הטוב האנושי המשותף לפי הערכים שלגביהן פועלות מדינות הרצון הטוב.
העולם המערבי יכול להלחם בטרור הערבי. יש לו את היכולת להמציא טכנולוגיות, לשלוט באמצעי התעבורה, הכלכלה והצבא. אבל הסיבה שיש לו את היכולות הללו הן משום שהאנשים שעומדים מאחורי המונח הזה, מסכימים להתגייס מרצונם לרעיון הזה, לערכי החירות והחופש, לבית בפרברים ופרסומות של משחת שיניים בטלויזיה.
אלו הם חיים נוחים וראויים, והצד שכנגד נלחם בהם לא משום שיש לו משהו ערכי להציע, אלא משום שהוא רוצה לגבות מחיר על עלבונו מחוסר יכולתו להציע משהו אחר. ולכן, האנשים שמאחוריו לא מצליחים להתגייס לייצור הטכנולוגיות, הכלכלה והצבא. הם נאלצים להשתמש באמצעי המערב להנחית עליו את המכות המתוכננות. מדשנים תעשייתיים ועד למטוסי בואינג. הכל נעשה בכלי המערב. מאחורי הכל עדיין עומדת תרבות שנלחמת על מאום.
