חוק השבות, נוצר כמשקל נגד לחוקי נירנברג שחיפשו קשר יהודי אצל אדם, עד דרגה שלישית או רביעית, כלומר, מי שסביו או סבתו היו יהודים, נקבע על-ידם כיהודי.
חוק השבות בא כדי להציל אדם יהודי מידי הדורשים את נפשו, וכדי להעניק לכל יהודי בית חם, שייתמוך בו כאשר יחוש צורך בכך. וגם אם הסיבה תהיה כלכלית, או נפשית, או חברתית, או כל סיבה שלא תהיה. אלא שחוק השבות רחב הרבה יותר מההגדרה "מיהו יהודי".
הרי יהודי על-פי הגישה המחמירה, היא אדם שאימו יהודיה. ואם נקל על אנשים, ורצוי שכך ננהג, נוכל להעניק אזרחות לאדם שעל-פי הגישה המסורתית אינו יהודי, אלא שאביו היה יהודי.
עולים חדשים רבים מרוסיה יסכימו עימי, שלמרות שהאם לא היתה יהודיה, הרי העובדה שאביהם היה יהודי הספיקה לאחרים לכנותם בשמות גנאי, ולגרום להם צער או לפגוע בהם בצורה כלשהי. ולכן, מן הראוי שנקבל אותם בזרועות פתוחות כאחינו.
אלא, שההרחבה המופרזת של הגדרת היהדות, או הקשר ליהדות, או הזכאות לעליה, כפי שנקבע על-פי חוק השבות, גורמת לכך, שאנשים רבים מאד, רבים מדי, מגיעים לכאן, ללא קשר כלשהי לדת, או לתרבות, רק בגלל העובדה שהסבתא או הסבא-רבא, היו יהודים. יש לזכור שאותה סבתא או סבא, נישאו מרצונם ללא יהודים, בניהם התרחקו מהדת ומהמסורת, ונישאו אף הם ללא יהודים, וגם נכדיהם אינם יהודים וגם לא מעונינים כלל להפוך לכאלה.
אם כך הוא המצב, מדוע להוסיף למדינתנו הקטנה, והכורעת תחת נטל הבעיות, עוד בעיה של הגירה זרה לרוחה ולהגדרתה, ולהכניס אנשים שאין בינם ובין היהדות ולא כלום?!
אלפיים שנה היו אנשים שדבקו בדת ובמסורת ולא המירו דתם, אנשים סבלו בגלל יהדותם, חלמו על ארץ ישראל, הסבו מבטם לכיוון ירושלים ומתו כיהודים על קידוש השם.
והיו אחרים וכבודם במקומם מונח, שעזבו את עמם ואת דתם, והעדיפו לדבוק בדת אחרת. זו היתה זכותם. ואם הנאצים ימ"ש פשפשו בעברם של אנשים מסוימים ומצאו איזו סבתא, הם נהגו כך, וזה מאד עצוב שרבים נפגעו בגלל עובדה מצערת זו, האם עלינו לנהל את חיינו לאור מעשיהם הנפשעים?
השאלה היא, האם אנחנו חייבים לנהוג על-פי אותו הגיון מעוות שהנחה את הנאצים, ולפעול במין דווקאיות הירואית, עד סוף הדורות? ואולי הגיע הזמן לשחוט את הפרה הקדושה הזאת, ולשים אותה בפח האשפה של ההסטוריה, כמו הרבה החלטות הירואיות, שאיבדו את ערכן?
ארה"ב היא מדינה גדולה ועשירה ומסוגלת לספוג לתוכה עממים שונים, ויש בה חוקה, שכולם מסתופפים בצילה, ולפחות יש לכולם מערכת ברורה של ערכים המובילה את כולם לאותו כוון.
ישראל קטנה ומוקפת אויבים. ישראל לא יכולה להתקיים כערב רב של עמים שונים, ללא שום מכנה משותף או קו מנחה. ללא מטרה וללא חוקה כל שהיא. בעבר מרבית החיים פה היו יהודים לכל דבר, בדת, במסורת, ברקע. גם לחילונים המוחלטים היה ידע בסיסי רחב במנהגים ובמסורת, ורגש חם כלפי הארץ ומוסדותיה, הילדים הבינו גם בלי שהתפללו יום יום את חשיבותה של ירושלים, ידעו איך לבנות סוכה, נסעו באופניים לבית הכנסת ביום כיפור, ואפיקורסים מוחלטים הזילו דמעה כששוחרר הכותל.
וכיום? יש יהודים, ויש ערבים מוסלמים,ויש נוצרים מכל הצבעים, מכל המינים, ומכל קצוי תבל,ויש הינדים ויש בודהיסטים. ולכל אחד ישראל שלו, ולכל אחד אלוהים שלו, ולכל אחד בית תפילה משלו, והאוכל שלו, והמנהגים שלו, והחגים שלו, והאהבות שלו, והשנאות שלו, והנאמנויות שלו. ערב רב.
ואין דבק בין האנשים, ואין מכנה משותף, ואין אתגר משותף, ואין שפה משותפת, ואין דין ואין דיין.
מדינה כזאת, ללא מטרה משותפת, ללא ערכים משותפים, ללא קרבה ואיכפתיות בין האנשים החיים בה, לא יכולה להחזיק מעמד. אי אפשר להתרוצץ בעולם עד סוף הדורות ולחפש "דמויי יהודים" כדי להגדיל את מכסת העם החי כאן.
על הציונות להיכנס למחזור השני של חייה, והוא התמקדות בקיים, והינתקות מחלומות העבר. אספנו את כולם. נותרו מתי מעט בחוץ, והם יגיעו כשירצו. פה ושם אפשר לעשות מבצעים נעלים של העלאת כמה משפחות מאיזור מצוקה, כשיהיה צורך בכך.
אבל, חייבים לסגור סוף סוף את השער הפתוח לרווחה, לבדוק היטב את הבאים בשערים ולהתרכז בנמצאים. די, מספיק. הגיע הזמן להתבגר!!!
הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
