היועץ המשפטי של המשטרה, עו"ד שאול גורדון, הגיש תלונה חריפה נגד העיתונאית הדס שטייף (גלי צה"ל, ישראל היום). הוא מאשים אותה בעבירות על החוק, בהתנכלות לקציני משטרה בכירים, ומצד שני בהתגייסות - מסיבות אישיות, לטובת קצינים אחרים. היועץ רומז ליחסים בלתי נאותים בין שטייף לבין כמה קצינים, שנמשכים זמן רב ומשפיעים עליה לרעה עד-כדי עירוב בין חייה האישיים לבין עבודתה העיתונאית.
להלן המכתב המדבר בעדו (01.03.09).
[מערכת News1]
______________________
לכבוד
עורך "ישראל היום"
שלום רב,
הנדון: לאן נעלמה האתיקה העיתונאית?
1) כמי שמבין, מכבד ומוקיר את תפקידה החשוב של התקשרות בחברה דמוקרטית, לא עלה בדעתי לפנות עד היום לאיש תקשורת זה או אחר, גם כשסברתי כי ביקורת שנמתחה על הארגון אליו בחרתי להצטרף לפני כשנתיים ימים, הייתה בלתי-הוגנת או בלתי-מוצדקת. זהו כוחה של הדמוקרטיה וזהו המחיר שאנו, אזרחים ומשרתי הציבור נדרשים, ואף מוכנים בלב שלם, לשלם.
2) חרף זאת, ולא בלב קל, החלטתי לפנות אליך בעניין שבנדון לאחר שהגיעו מים עד נפש. דווקא משום שבחרנו לחיות במדינה דמוקרטית, דומה כי אסור לנו להשלים עם מצב בו עיתונאים יישאו לשווא את שם העיתונות החופשית ותפקידה החשוב, כדי לקדם אג'נדה אישית. בעיניי, זהו "חילול הקודש" ממש, ודווקא לראשי מערכות התקשורת צריך להיות אינטרס, ראשון במעלה, להילחם באותם מקרים חריגים הפוגעים, בראש ובראשונה, בתדמיתה ובאמינותה של התקשורת.
3) מזה זמן, מנהלת כתבתכם, הגב' הדס שטייף, מאבק מגמתי ואישי נגד המשטרה ונגד העומדים בראשה, אשר מונע, כך נדמה, מאינטרסים אישיים. מאבקה זה בא לידי ביטוי בפרסומיה הרבים בעיתונכם, בכתבותיה ב"גלי צה"ל" ובמעורבותה העמוקה באתר האינטרנט "חשופים בניידת", המהווה במה לניגוח המשטרה, אתר המובל בידי שוטרים בעלי אינטרס אשר חלקם פוטרו מהשירות. דומני כי אף מבלי לבחון את החומרים לעומקם, עיתונאית הנותנת יד, ובמידה מסוימת אף מובילה אתר שכזה, מערבת אינטרסים אישיים בעבודתה העיתונאית, ורק מטעם זה, בהיעדר אותה מידה של אובייקטיביות הנדרשת מעיתונאי, נכון היה כי תסקר תחומים אחרים.
4) רק כדי להמחיש את עומק מעורבותה בפעילות האתר, יובאו להלן מספר ציטוטים מהאתר:
- א) בהתייחסה לחששו של שוטר, אשר כתב באתר, מתביעת לשון הרע, כתבה הגב' שטייף ביום 24.9.08 כי - "אין מצב שמישהו יתבע אותו על מה שכתב באתר. הדברים נבדקים טרם פרסומם, ומשאין בהם משום לשון הרע הם מתפרסמים. אם משהו מאיים על שוטר שיפנה אלי או אל מיקי ונטפל בבעיה שאינה בעיה. הוא יכול להיות רגוע. סגנון כזה של סתימת פיות, לא עובד. בטיפול...הדס."
- ב) ביום 4.11.08 הוסיף בעל האתר, מיקי הראל, דברים דומים: "עולה השאלה אם יש לפחד ממה שכותבים? האתר פועל קרוב לשנה ומעולם לא קיבלתי צו לחשיפת גולש. סודיות הגולש והכותבים הם נר לרגלנו...תוסיף על כך שלאתר שותפה עיתונאית - הדס שטייף שמביאה עמה חסינות עיתונאית לכותבים."
- ג) ביום 12.11.08, בהתייחסו להנחיית ר' מחלקת המשמעת במשטרה, אשר קבעה כי אסור לשוטרים לקבל הנחה בקניית קפה ברשת חנויות "Yellow", כתב בעל האתר, אשר כאמור נסמך על "חיסיונה העיתונאי" של שותפתו כדברים הבאים: "יעל אידלמן, התגובה תגיע מהר ובעוצמה. מבטיח!!!!! "
ואכן, כפי שהבטיח, התיר האתר פרסום שורה ארוכה של דברי נאצה נגד רמ"ח משמעת, לרבות הדברים הבאים: "כנראה שבמקום ממנו היא מקבלת קפה בשעות האלה קרוב לדרג העליון אז מה. יכול להיות חוץ מעוד ליקוק בתחת לעוד אחד מקציני מטא"ר מעניין מה היא עושה עם יד שמאל כשהיא מקלידה דברים כאלו ביד ימין".
אגב, מיותר לומר כי הנחייה זו של רמ"ח משמעת עולה בקנה אחד עם פקודות המשטרה ודברים ברורים וחד-משמעיים שקבע נשיא ביהמ"ש העליון, השופט אהרן ברק, וראוי לציין כי עיתונאים הגונים ומקצועיים, נעדרי דעה קדומה, כמו גם פרשנים משפטיים, דווקא תמכו בעמדת המשטרה.
כן ראוי לציין כי בעקבות התייחסותנו המשפטית הפסיקה חברת "yellow" את המבצע ואף הודיע לנו על כך בכתב.
5) בחינה מעמיקה של עבודתה העיתונאית של הגב' שטייף, כפי שיפורט להלן, מגלה כי נחצו כל הקווים האדומים המקובלים בעבודה עיתונאית: חוסר אובייקטיביות, פרסום מעוות וחלקי של עובדות עד כדי הטעיית הציבור, פרסום ללא קבלת תגובת המשטרה ומעשים אשר יש בהם חשד, לכאורה, לעבירות פליליות.
6) די בעיון קצר בפרסומים מהימים האחרונים כדי להמחיש את הדברים: בכתבתה "מבקר המדינה: הפשע חוגג, המשטרה מהססת" (23.2.09) מפרסמת הגב' שטייף חלקים מתוכנו של דוח שהוכן על-ידי מבקר המדינה, אשר הועבר רק לאחרונה לקבלת התייחסות המשטרה ויתר גופי האכיפה.
7) פרסום מוקדם זה מהווה, לכאורה, עבירה לפי ס' 28(א)(1) לחוק מבקר המדינה, תשי"ח - 1958, שכן דוח זה טרם הונח על שולחנה של הכנסת. אך מעבר לכך, ואף אילולא הוראת החוק האוסרת פרסום בשלב מוקדם זה, הרי ברור כי בשלב מוקדם זה, בו טרם התייחסו המבוקרים לדוח, יש בפרסום משום הצגה חד-צדדית של הדברים.
8) דברים אלה נכונים ביתר שאת, שעה שהגב' שטייף לא טרחה לפנות למשטרה לקבל תגובתה, וכשדיווחה החלקי והמגמתי משמיט אמירות המצביעות על כך שדווקא המשטרה, יותר מכל יתר גופי האכיפה אשר נכללו בביקורת, פעלה ליישום החלטות הממשלה בנושא.
9) כשזו המגמה, מה פלא כי הכתבת הנכבדה ממהרת לנצל את ההזדמנות בה מנגחת היא את המשטרה ולחלק ציונים באותה כתבה לדוח אחר אשר טרם הושלם, וממילא טרם פורסם, ולכנותו כ"אחד הדוחות הקשים" שהוגשו נגד המשטרה. כשהמטרה מסומנת, העובדות אינן צריכות לבלבל איש.
10) ביום 24.2.09, תחת הכותרת "הניצבים לא מתכופפים", מותחת הכתבת ביקורת על שורה של נושאים, ובהם ההחלטה לרכוש למפקדי התחנות כלי רכב מסוג מאזדה 3. אף כאן, בניגוד למושכלות יסוד, נמנעה הכתבת מלפנות למשטרה ולקבל תגובתה. אילו כך עשתה, הייתה לומדת כי מסיבות שלא כאן המקום לפרטן, לא פרסם מנהל הרכב הממשלתי מזה תקופה ארוכה מכרז לכלי רכב בנפח מנוע של 1400 סמ"ק, המשמש בין היתר את מפקדי התחנות. כתוצאה מכך התיישן מאוד צי הרכב בקבוצה זו, ובהחלטה מיוחדת הוחלט לרכוש למפקדי התחנות בלבד, הנדרשים להיות זמינים 24 שעות ביממה ולהגיע לכל אירוע חמור בגזרתם, רכב בנפח מנוע 1600, מן הסוג הניתן לכל עובד זוטר בחברה פרטית. המדובר ברכב הנדרש לצרכי עבודה, לקבוצה מצומצמת של קציני שטח העומדים בקו הקדמי והמהווים את חוד החנית של המשטרה. ארשה לעצמי להניח כי הכתבת הנכבדה לא הייתה מעיזה למתוח ביקורת שכזו על מג"דים בצה"ל, המקבילים בדרגתם ובמעמדם למפקדי התחנות.
אגב, בכל הנוגע לטענות בדבר התיישנות ניידות המשטרה, הרי שדווקא בשנה החולפת נקבע, יחד עם האוצר, מנגנון קבוע להחלפת ניידות המשטרה, מהלך אשר כבר יצא לדרך ואותותיו ניכרים בשטח.
11) בכתבה אחרונה זו התייחסה הגב' שטייף, בין היתר, לרשימת הנושאים אשר ימצא השר לביטחון הפנים החדש על שולחנו, ובהם עניינו של תנ"ץ אשר הגיש קבילה נגד פרישתו הכפויה, קבילה אשר לטענת הכתבת "נמצאה מוצדקת". אף כאן, לו טרחה הכתבת לפנות ולבקש תגובתנו, הייתה לומדת כי קבילתו של הקצין דווקא נדחתה וכי נציבת הקבילות מצאה את עמדת המפכ"ל חוקית וסבירה.
12) יחסיה של הגב' שטייף עם המשטרה ועם קציניה הבכירים ארוכי שנים הם, וארשה לעצמי להניח כי הם שעומדים בבסיס גישתה השלילית למשטרה כארגון, הם שהביאוה לעמוד לימינם של קצינים מסוימים ולתקוף אחרים. סיבות אלה, מן הסתם, ידועות לך, ואם לאו - שאל נא את גב' שטייף. התמונה העגומה המצטיירת היא כי הגב' שטייף מונעת משיקולים אישיים ומנסה לקדם אג'נדה פרטית, תוך שימוש ציני ופסול בכוח שניתן לתקשורת.
13) אגב, על חציית קווי המותר והאסור, אשר הביאה בעבר להרשעתה של הגב' שטייף בפלילים, כתב ביהמ"ש המחוזי (ע"פ (ת"א) 71416/00): "מדובר בעבירה חמורה שיש בה חדירה של ממש לתחום הפרט...יש גם משמעות מיוחדת לעובדת היותה של המשיבה עיתונאית, ולכך שהעבירה בוצעה לצורך השגת ידיעות עבור התקשורת. בין התקשורת לבין הרשויות השונות, לרבות המשטרה, אמורים לשרור יחסי אמון כאשר כל אחד מן הצדדים אמור לשמור על כללים כתובים ולא כתובים של הגינות מקצועית." דומה כי דברים אלה נכונים וראויים היום, כפי שהיו בשעתו.
14) אין בכוונתי להחריש עוד בעניין זה. כקצין משטרה הנני נפגע, כמעט מדי יום, באופן אישי מפרסומים אלה, וכיועץ המשפטי של הארגון אינני מתכוון עוד להבליג. חוששני כי אם השתלחויותיה חסרות הרסן של הגב' שטייף לא ייפסקו, יהיה מקום לשקול שימוש בכלים חוקיים העומדים לרשותנו, אלא שמעתה, לאחר שהדברים הובאו אף לידיעתך, לא יוכל עיתונכם לטעון כי לא ידע על הדברים.
15) אם "זכות הציבור לדעת" מתירה לכתבת לנצל את הבמה התקשורתית לקידום סדר יומה הפרטי, ייתכן והגיעה העת לחשוף עניין זה ולהביא לידיעת הציבור, אשר סובר בטעות כי פרסומים אלה הינם פרי עבודה עיתונאית, מקצועית ואובייקטיבית, את העובדות לאשורן.
16) בשמי, בשמם של 28,000 שוטרי משטרת ישראל ובשם הציבור הרחב, התומך באופן מוחלט בחופש העיתונות, אך מאמין באותה עת כי העבודה העיתונאית חייבת להיעשות בצורה מקצועית, הגונה ואובייקטיבית, אנו מצפים וקוראים להתערבותך המיידית.
בכבוד רב,
עו"ד שאול גורדון, תנ"ץ
היועץ המשפטי
