לפני כשלושה שבועות חזרנו מטיול בצפונה של ארצינו הקטנטונת. עצרנו בבית קפה "שרונית" בתחנת הדלק מול קיבוץ משמר השרון, על-מנת להתרענן בטרם נהנה הלאה מהפקק החביב שהתהוה ביום סגרירי במקצת. בית קפה אט דישדשנו פנימה והזמנו קפה ועוגה.
או אז התישבו לידינו זוג אורחים והציתו סיגריות. לא עברו אלא דקה או שתיים וגם שאר הלקוחות שראו כי טוב, הציתו סיגריות נוספות. ביקשתי את המלצרית להפסיק את האש והיא ענתה לי "אצלינו מעשנים ובאם הינך רוצה יש איזור ללא עישון במרפסת". אגב האיזור ללא עישון הוא תוספת למסעדה ולא היה בו מקום אך היה בו עשן כי הכניסה אליו היא דרך ארובת המעשנים.
ביקשתי את המלצרית להביא את מנהל המסעדה ונענתי כי "הוא איננו". השארתי לה שם וטלפון והמתנתי, דבר לא קרה במשך כמה שבועות. השבוע צלצלה מיה, שלום, "שלום אתה כך וכך כן מה אתה רוצה?" התחלתי להסביר לגברת כי אני שמח שהתקשרה "כה מהר" ואז רעננתי את זיכרונה בהקשר לחוק נגד עישון במקומות ציבוריים. נענתי בפשטות: "אצלנו לא נוהגים כך ולא איכפת לי אם זה נראה לך או לא". ובכן, כפי שהבטחתי לך מיה (או יהא שמך אשר יהיה) כעת את אדם מפורסם.
ולקהל הצרכנים: אל תתנו פרנסה למי שאינו מקיים את החוק ומצפצף על כולנו. זו חובתינו כצרכנים לעצמינו בראש ובראשונה.
