בימים אלה, כשפרשת שחרורו או אי-שחרורו של גלעד שליט עומדת בראש מהדורות החדשות, נשמעים יותר ויותר קולות הקוראים לדיון ציבורי בטרם תקבל הממשלה החלטה.
במשך 60 שנה מתנהל דיון ציבורי בארץ בנושאים גורליים העומדים לפתחנו. לפני מלחמות מתנהל דיון ציבורי על הצורך בפעולות צבאיות, כשהתקשורת שנימאס לה לטפל בנושאים כגון "שפעת החזירים" או "קדחת הנילוס המערבי" או סתם הפגנה של קלדניות בית המשפט, אותה תקשורת שדחפה את הממשלה למבצעים צבאיים, מיד בתום המבצע דואגת לנהל דיון ציבורי על כמה היה מיותר ומסוכן המבצע שרק חודש לפני תמכה בו, עד לפני כשבוע התנהל קמפיין תקשורתי מרשים שבו השתתפו אמנים, אנשי רוח, עיתונאים, פרשנים לענייני כלום, הורים שכולים, פוליטיקאים, מוזיקאים, ספורטאים, מועדוני כדורגל, וכולם פה אחד אמרו: "גם אנחנו התגייסנו לצבא שליט".
והנה, כשהגיעה השעה הגורלית דורשת התקשורת לנהל דיון ציבורי. דרישה זו נשמעת מגוחכת ואף מרושעת על פרשה שנמשכת יותר משלוש שנים.
הגיעה העת שהממשלה והעומד בראשה יקבלו החלטות קשות לכאן או לכאן, בלי שום קשר לדיון הציבורי המתנהל בתקשורת המתעתעת ודיון ציבורי יתקיים רק לאחר מעשה. כי לכך בדיוק נבחרה כאן ממשלה אך לפני פחות משנה, ועד שכל זה יקרה, תמשיך התקשורת לדווח לנו ולנסות לעורר בהלה בציבור על עוד חלל שנפל במלחמת שפעת החזירים, שכמובן אותו חלל סבל ממחלות רקע קשות כגון ניוון שרירים ואי-ספיקת לב ומחלות קשות נוספות...
