לאחר שהושמצתי על-ידי אנשים נעלמים במדורי תגובות וקצרה היריעה שם לפרסום תגובתי, אני שולח מאמר זה. כאשר סביר להניח שמי שהתיר לאנשים אנונימיים לכנותני בשמות, "לשלוח אותי לפסיכיאטר" ועוד ועוד, יתיר לפרסם את תגובתי זו.
אני סבור שכל במה וכל מדיה, שמאפשרת להשמיץ בני אדם בהזכרת שמם, חייבת לדרוש שהמשמיץ יזדהה בשמו האמיתי. שאם לא כך, מי יחלוק על כך שזה הוא משחק בלתי הוגן.
אני פונה לכל הפחדנים שמשמיצים אותי במדורי התגובות ובמקומות אחרים, מציינים את שמי מבלי להזדהות בעצמם.
ייתכן שדעותי נשמעות אולי קצת חריגות, אולי בוטות משהו, אבל הכל אמת, ובעטיה של תקשורת ועיתונות מעוותת וחפה מכל יסוד ערכי ואתי, מתפרסם רק חלק מזערי מהאמת. יום יבוא, כולם ידעו את האמת, אולי בזכות אנשים כמו יואב יצחק.
שימו נא לב, אני משתמש באמון הכמעט א-פריורי שנותן יואב יצחק במי שפונה אל האתר החשוב הזה, אבל אני לא מנצל את האמון הזה לרעה, אני חותם בשמי, "אדי מלכא מור", אני עומד מאחורי כל דבר שאני כותב, אבל יש כמה פחדנים, או משמיצים בשכר מלא, מגלים גבורה גדולה מאחורי מסך של אנונימיות, הם זורקים השמצות נגדי, חותמים בכל מיני שמות משונים, משלימים את מעשי ההטעייה שלהם על-ידי מסירת הכתובת שלי למתן תשובה כביכול על דברי הבלע שלהם.
אני שואל: מי אתם באמת? את מי אתם משרתים? בשביל מי אתם עובדים? אם אתם כנים ובוטחים בדבריכם, מדוע אתם מתחבאים מאחורי שמות עלומים באפילה. כתבתי שבן-לאדן הוא זיוף, פשוט אדם שלא קיים, מדוע היה צריך לחתום בשם כמו"מוחמד" או "גש דחוף לפסיכיאטר" כדי לסתור את דברי.
הרי אם לא נכונה טענתי שבן-לאדן הוא יצירה ישראלית מזוייפת שנועדה לגייס את "העולם התרבותי" נגד "הטרור הערבי", הרי ש"הכותבים האמיצים" יכולים להגיב בשמם על דברי. אבל הם זורקים בוץ תוך כדי כך שהם נחבאים במיסתור הדמדומים של האינטרנט, כך נוהגים פחדנים.
היו בטוחים שקוראי העיתון החשוב כאן יודעים שאדם שלא מוכן לעמוד מאחרי דבריו, אדם שאינו חותם בשמו, אין שום ערך למה שהוא אומר? או למה שהוא כותב? וכי איך ידעו הקוראים שלא מדובר כאן בכתבות והשמצות של אנשי המחלקה הפוליטית בשב"כ? או המחלקה המזרחית בשב"כ?
עד כמה אנשים רוצים ומסוגלים בכלל לדעת את האמת?
כמה מכם יודעים, למשל, על עשרות אנשים חמושים, שהתחפשו בשעתו לתלמידיו שוחרי תורתו של הרב עוזי משולם בחצרו ביהוד, ליבו וזרעו אש והסתה שאיפשרו ירי, טבח ופציעת יהודים, הכל כדי להעלים, לטייח ולטשטש פשעים חמורים שעשה הממשל הישראלי נגד יהודים ונגד המין האנושי כולו? מי שלא מאמין לי, מוזמן לקרוא את פסק הדין במשפטם של עוזי משולם ונתן שיפריס. תקראו מה כתבה השופטת דורנר בע"א 1632/95 על חלקו של נתן שיפריס. תקראו ותפקחו עיניים אחים.
מדינה דמוקרטית? שלטון חוק? לבכות או לצחוק? בית לאומי לעם היהודי?? אשליה!! הארץ הזאת, שהיתה אמורה להיות בית לאומי לכל יהודי, היא מדינה למען מעטים מועדפים שנגנבה מידי אזרחיה על-ידי אליטות קרמינאליות.
על כן, אין כאן בית נבחרים חוקי והגון, אין כאן, עיתונות, יש כאן "שלטון השופט" של אהרן ברק. אין כאן "שלטון המשפט" המבטא את ריבונות העם. הגנות החוק החרות נעקרו מתחת לרגלי עניי עמנו.
כמה מכם יודעים שכל ההליכים המשפטיים במשפטו של עוזי משולם, נערכו שלא בפניו בניגוד להוראת חוק חרותה?
כמה מכם יודעים שמי שהוזמן על-ידי השופט אהרן ברק לשאת את דבריו בערעור - שנשמע בפניו - בשם אלפי אמהות ישראל שעולליהן נגזלו מידם, היה שוב, נתן שיפריס? אני עצמי הייתי שם, רבותי. בעיני ראיתי, באזני שמעתי.
מסתירים מכם את האמת, חברים. אלמלא יואב יצחק, לא הייתם יכולים לשפוט על המעט שאני מספר לכם עתה. העיתונות צריכה להיות דבר פתוח, ואילו השיפוט הסופי, הוא של ההיסטוריה ושלכם.
אומרים שהעיתונות היא "כלב השמירה של הדמוקרטיה", אבל האם כך הדבר בארצנו?? לצערי, לעיתונות שלנו יש כל התכונות של כלב, חוץ מנאמנות לתכליתה.
אני למשל מוחרם על-ידי העיתונות זה למעלה מ-25 שנים, מאז הייתי ממייסדי הפנתרים השחורים, בעצם מאז נודעתי כהווייתי לשלטון האוליגרכיה האליטיסטית. זו היא הדמוקרטיה האמיתית שלהם. אני מוחרם בגלל היכולות שלי, התקשורת הצבועה שלנו לא מתירה למנהיג חברתי להתבטא, אלא אם כן הוא מתאים לסטיראוטיפים שהציבה, קרי: שיהיה דומה לקוף שירד זה עתה מן העץ.
כאשר לאחר 25 שנות החרמה סירוס ועיוות שלי ושל פעלי, אם נמצא עיתונאי בעל שלד ערכי כמו יואב יצחק שנותן לי אפשרות לביטוי, צצים מיד אנשים שאינם מזדהים בשמם, משמיצים אותי וחוזרים אל ביב הסודות האפלים שהם מסתירים.
מקבלי משכורות ממשלתיות עוקבים אחרי לכל מקום בו אני כותב דבר אמת, תמיד נמצא משהו "אמיץ" לפרסם הכפשה נגדי, כשהוא חבוי היטב מאחורי האנונימיות של האינטרנט משמיצים אותי, כאילו אני העניין בדיון ולא התלאות הגדולות המצפות לעמנו שאני מתריע לקראתן.
לעומת השתקתי בכל מקום, מוזמנים לתקשורת חדשות לבקרים, מגמגמים ומעוותים נפשית, רוחנית ופיזית, מיליטנטים אנאלפבית'ים שמסיתים ל"ראות גוויות" ולאלימות. הם מגוייסים בנדיבות רבה לדבר בתקשורת בשם עניי ישראל וככל שהאנשים האלה יותר דוחים, הם מקבלים בימה חופשית יותר, הכל כדי לעורר התנגדות ואנטאגוניזם נגד עניי עמנו, הכל כדי לשחק "ראו כמה אנו דמוקרטים". תראו אילו עלובי נפש אנו מזמינים לטלוויזיה הלאומי. לאמיתו של דבר הכל נעשה, להכפיש אותנו, לרצוח את אופיינו, להגביר את הקיטוב בעם.
מי ישכח ומי יסלח את חלקה של הטלוויזיה הישראלית ברציחת אופייה של קהילת עולי תימן, אשר ילדיהן נגזלו ונמכרו ככבשים. וכדי לטייח את הפשעים הנוראים הללו ולגונן על הפושעים, המציאו את הסיפור על "כת משולם".
התקשורת חוששת ממה שאני יכול לספר על מכירת יהדות הונגריה - על-ידי הממשל הישראלי - לנאצים. התקשורת לא סולחת לי על מאבקי העיקש לחשיפת הפשע הנורא של גניבת ומכירת אלפי ילדי ישראל מעדות המזרח.
האליטות חוששות מהרייטינג הגדול לו זכיתי בהיותי מנהיג פנתרים שחורים, לכן הוטל עלי חרם מוחלט.
להחרים אדם בגלל רמתו האינטלקטואלית, זה אקט של גזענות שאין לה שיעור, מחוץ לכך שזה גם גילוי של מוגות לב. אבל זו הבבואה האמיתית והגבורה של ביבי נתניהו ואהוד אולמרט. הם מעדיפים להתווכח עם אנשים "מוזמנים" שהם שמים דברים בפיהם, או עם אנשים ברמה נמוכה, אנשים אשר שפיפותם משפילה את ישראל השניה כולה, אנשים אלה, שונים במהותם מ"הקויזלינגים" העדתיים המסורתיים, כאן מדובר באנשים שנבחרים ומובאים לחזית הדיון הציבורי בגלל עליבותם ושפלותם.
ביבי נתניהו ואהוד אולמרט, שואלים שאלות מלומדות, גזורים גזירות כלכליות אכזריות. אבל הם מוגנים, מכיוון שבשיתוף עם התקשורת הם מציבים בחזית "המשיבים בשם העם" את התחתית של עלובי החיים" ונדחי החברה, נתניהו ואולמרט שואלים ומקישים, הם גם משיבים בעצמם (בעזרת שחקנים בשכר כמו ויקי קנפו).
כך, לכולם יש זכות וסיכוי להקמת ייצוג פוליטי - חוץ מלישראל השניה. מכיוון שאנשי השלטון הבולשיביקים שלנו מחניקים כל סיכוי להקמת מנהיגות לעניי עמנו, הם שולחים את הזיבורית החברתית להחניק אותנו, לא לפני שהם ממלאים את ידם של השליחים הללו באתנן.
העסקנים הפוליטיים הללו, "מנהיגי הדור" שר האוצר, והצל העדתי שלו (שטרית), סגן ראדש הממשלה אולמרט, ואחרים, בורחים מכל עימות אמיתי והם עושים כן באמצעות ההחרמה עיתונאית והשתקה מחד, והצבת אנשים "מלבבים" כויקי קנפו, או אנשים דוחים כ"נציגנו", מאידך.
הממשל השקיע מליונים רבים בהכפשת שמי וקשירתו לאסוציאציות שליליות. את רוב הכסף למימון הפעילות נגדי, גזל הממסד ממני לאחר שכל רכוש שהיה לי נגזל ונמסר לאחרים בהליכי עוות משפט ושיבוש דין שאין כמותם.
אמי, עליה השלום, נרצחה בנוכחות שוטרים שעמדו והביטו.
רוצחיה סובבים חופשיים עד עצם היום הזה,
ביתי בו נולדתי לפני 60 שנים, נהרס לאור היום על כל תכולתו בפקודת אהוד אולמרט ובניגוד לצו של בית המשפט העליון. ואילו בדיעבד, אחרי ההריסה, התנדבה השופטת דורית ביניש לייעץ לאולמרט ואנשיו כיצד לתקן ולקבל אישרור על ההריסה הבלתי חוקית.
העיתונות הצבועה שעטה על כל מעשה הריסה של בית פלשתיני, הסבה עיניה בשעה שטרקטורים הרסו את בית לאור היום, על כל תכולתו.
אבל כל אלה לא שברו את רוחי "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ", ואני עומד כאן ומעלה את טענותי, הנה כי כן, כל אחד יודע שביבי נתניהו, לאחר שקיבל את הקולות של יהודי המזרח בידו האחת, בידו האחרת גזל את פת הלחם מפי עניי עמנו, עשק את ערוב יומם וכבודם של ישישי ישראל, חמס את התרופות מפי החולים הזקוקים להם, העביר את הכל לחבריו באליטות.
ביבי יכול לחולל את כל העוולות האלה, כאשר תקשורת מכורה מושחתת תומכת בעיקום סירוס ועיוות דמותה של ישראל השניה.
[עיין ערך: "כת משולם", שלא היתה ולא נבראה אלה במוחם החולה מרוב שינאת חינם של כמה כתבלבים].
בסמביוזה המסוכנת בין העיתונות ומשטר האליטות והעסקנים, מושתק כל מי שיכול ומעז להשמיע ביקורת עניינית.
מיליון ילדים עניים בארצנו. מאות אלפי אזרחים שעבדו בפרך מרבית ימי חייהם נזקקים לתורים משפילים לקבלת מזון בתמחוי, הארץ תוססת, האדמה רועדת, בערה גדולה הולכת ומתפשטת בעיירות "הפיתוח" בגיטאות הסלמס, זעם תסכול וניכור רועמים מתחת למטריית ההשתקה וההטעיה העיתונאית. חבית הנפץ הסוציו-אתנו-אקונומית מאיימת להתפוצץ ולגרור את חברתנו, לאנרכיה, ניהיליזם, אלימות, מלחמת אזרחים ואבדון. אבל ביבי נתניהו, הדמגוג הרדוד, שהכריז שהוא "אספסוף גאה", מסתייע עתה באולמרט, בשרון ובתקשורת מכורה. הם ממנים בשכר מלא, אשה שפופה וכבדת פה מציגים אותה "כאם חד-הורית", מאדירים את שמה, מגלגלים סביבה קמפיין שלם של תקשורת מזוייפת, מכנים אותה בשמות כמו "ז'אן דארק" של ימינו, נותנים בפיה דברים, ומגלים גבורה גדולה כשהם "מתווכחים" עם שחקנית בשכר, "אם חד-הורית", שנתנו לה פומבי בהיקף שאף אדם לא ידע כמוהו, ויקי קנפו, עוד כמה נשים שפועלות בשכר, מבעירות צמיגים בשכר, בעידוד המשטרה, (הגשתי תלונה על כך ליועץ המשפטי לממשלה).
נשים בוגדניות אלה, מוכרות את עוניים וסבלם של ישראל, אחת מהן הולכת להיפגש עם ביבי נתניהו בימים הקרובים להכנת סיבוב הטעיות נוסף, שילווה גם הוא בקמפיין תקשורתי של תקשורת מוכרת עמה.
האליטות שכרו שחקנים ושחקניות בשכר, שמו דברים בפיהן, התקשורת מגבה את התרמית הלאומית הזו.
מי מבין משמיצי יודע שהטלוויזיה הישראלית, בזמן הקמת הפנתרים השחורים, מיהרה להעסיק כמה מן הבולטים בארגון הפנתרים. אחד מהם, חצי אנאלפבית', התקבל לעבודה כ"עוזר צלם". הנהלת הטלוויזיה "רחצה בנקיון כפיה". "אנו רוצים שתהיה לו עבודה", "אנו רוצים שיכיר את הצד השני של הנהר" - טענו בפני מנהלי הרשות.
האמת הפשוטה: הם רצו למנוע, בכל מחיר, ממני, אדי מלכא מור, לדבר. הם פחדו לעורר את הנמר הרדום, העם התחיל להתעורר ולהתלכד סביבי, ירון לונדון צחצח הלשון ביכר להתמודד ב"טנדו" שלו עם סעדיה מרציאנו, עד היום לא העז להתייצב מולי ולו פעם אחת לא ירון לונדון ולא אף כתבלב שונא מזרחים אחר. הכתבים שלנו רוצים להבטיח את עליונותם על עדות המזרח, זה האומץ העיתונאי של ירון לונדון ודומיו, כך עושה גם דן מרגלית שמוצג כרדיקל גדול, אבל מזמין את איילה סבאג, שבעיני ראיתי אותה מקבלת הדרכה מנתן שיפריס בקשר להבערת צמיגים במאהל האימהות בירושלים, דבר שאיילה סבאג ביצעה תוך שעות.
עיתונאים נכבדים, משמיצים אנונימיים, זיכרו: אי אפשר לרמות את כולם כל הזמן. אזרחי ישראל פקחו עיניים אחים. עורו לפני שתתפוס אותנו השואה הבאה. לא לעולם חוסן. כמה זמן נצליח לחסות מאחורי הטנקים שלנו, מאחרי ילדינו הצעירים המוצבים ב"מצעד הברווזים" להרוג וליהרג?
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
