אליבא דכּולי עָלמא, חובה עלינו לנהוג בכבוד במערכת המשפטית כולה, החל בבתי המשפט, הפרקליטות, היועץ המשפטי, עורכי הדין, וכָלה בשופטים עצמם. הנושא אינו חשוב רק מהיבט נימוסים והליכות, שראויים שישררו בכל שטחי חיינו, בהקרינם גם על איכות חיינו, אלא גם בביצור מערכת המשפט כולה. אין כבוד – יש זלזול. אין נימוס - יש בריונות. אין הליכות ראויות – איש כראות עיניו יעשה. אין מורא מלכות – איש את אחיו חיים בְּלָעוֹ, ואנה אנו באים.
לכן, סגנון דבריו של עו"ד
אורי קורב, ראוי לכל גינוי. גם העובדה שדבריו – בהיותו נושא משרה בכירה ביותר במערכת המשפטית - נאמרו במסגרת אקדמית של לימודי משפט לסטודנטים, מעיבה על האירוע המיותר.
על-פי הפרסום בעיתונות, עו"ד קורב הינו עילוי במקצועו, והרבה עיטורי חוכמה ובינה נקשרים בו. הוא גם הגיע לפסגה בחייו המקצועיים. במילים אחרות – טיפש הוא לא.
לכן מטרידה אותי בעיקר המחשבה – שמעבר לנימוסים והליכות, החשובים כשלעצמם כפי שצוין בפתיח של רשימה זו – מה הביא את קורב לחלוק את מחשבותיו בפומבי? אולי בעיקרי דבריו ובמִשתָמעַ מהם, ורק אולי הוא צודק? ואף באם אינו צודק ב–100%, אולי בכל-זאת יש דברים בגו, ועו"ד קורב צודק "רק" ב–50%. מה יהיה עלינו – עם ישראל? וזו הדִילְמָה והבעיה האמיתית.
