כאשר אני קורא על דקירות סכינים ברחוב, ושאר הרעות החולות, אני מיד נזכר ב"נציגי" הציבור שלנו, שמהם יש לנו את האחראים על ביטחון פנים ושאר הרעות, כאשר הללו הקימו את הממשלה, דרך כל מיני אילתורים וקומבינציות ולבסוף, השיגו את השלטון ומנעמיו ולא יותר מזה. דווקא דרך זו של היותם נציגי הציבור, מעידה יותר מכל על אי-תלותם בציבור ש"בחר" בהם.
חשבתי על כך הרבה בימים אלה, כאשר קוראים הרבה על "כוכבים" - עם או בלי מרכאות - שרוצים להיבחר לכנסת. אם בין שאר ההכנות שלהם לצעד זה יקראו ויעמיקו בכתובים הרבים שאנו מוצפים בהם, אולי ביניהם ימצאו את הנוסחה המתאימה להיות נציגי ציבור, באמת של הציבור וכאשר ייבחרו, דבר ראשון ידאגו לחוקק חוקים שבאמצעותם ניתן יהיה למנוע בושות כמו שאנו חווים כל יום ולמרבה הצער, הללו לא רק בושות.
אז בין השאר יש לחוקק (ולא צריך לקבוע עדיפויות, כי כולם חשובים) שיהיו בחירות אישיות וישירות ולאחר מכן, חובת רישיון להוצאת עיתון. שני הנ"ל בעיקר, כדי שלא נגיע למצב של היום, שאין "פה לציבור" ומזה למציאות כפי שאנו מכירים. אם יהיו לנו לפחות שני החוקים הנ"ל, ניתן יהיה למנוע את המציאות הקשה והעכורה ובו זמנית, עקירת ה"דברים הקטנים" שהם ה"אימא" של הגדולים, כאשר הם גדלים כמו עשב פרא, בגלל שאין השקעה בדרך טיפולם.
