רציחתה של דנה בנט, עם כל החקירות ואי-הוודאות לגבי הרוצח, יש בה סמל למציאות שלנו, אם כי היו ויש לנו גם כיום הרבה רציחות. הגענו כבר לשיא של אלה - שלא יורד, ואנו שומעים עליהן כל יום. אבל המשותף לרציחות ולרוצחים, היא המציאות בה אנו חיים, בין השאר.
ואכן, עצם היותם של הרוצחים והסתובבותם, חופשי-חופשי, אופיינית למציאות שלנו, כך גם ההרוגים ממלחמות הכנופיות ביניהן - מרגריטה לאוטין, הנערה שקד ולמרבה הצער, אנו לא חסרים קורבנות כאלה - הללו מוכיחים שידם של העוסקים ב"מלאכה" על העליונה וגם קלה.
לו היה במדינה לפחות משטר כמו במדינות מתקדמות, עם התוספות הרצויות, כמו נציגי ציבור ראויים, תלות בינם ובין מי ש"בחר" בהם וכך רשימה של מה שאנו חסרים כאן - לו היה כן, המציאות שלנו הייתה אחרת ולא רק עם הרציחות.
כן, גם במה ראויה ואנשים מהציבור שהיו רוצים להיבחר ולקחת את הדברים בראש מסע הבחירות שלהם. בינתיים, נשאר לנו התואר של עם בחירה ואולי מישהו יוכל לעשות עם זה משהו.
